 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בימים אלה דנים במשרדי הממשלה בשאלה איזה חוק יחליף את החוק האוסר על כניסה לישראל ועל התאזרחותם של תושבי השטחים בישראל, ששאלת חוקתיותו נדונה בבית המשפט העליון.
השאלה האמיתית היא האם מותר למדינת ישראל לנקוט צעדים כדי לשמר את הרוב היהודי הקיים היום בתוכה. יש הטוענים שכל אמצעי כשר למטרה זו ויש השוללים אשר רואים בכל אמצעי כזה צעד גזעני. ויש גם עמדת ביניים, שלה שותף כותב שורות אלה, הגורסת כי מותר לישראל לנקוט צעדים לשמור על הרוב היהודי שבה רק אם הדבר תואם את המשפט הבינלאומי ובמיוחד את הנורמות המקובלות בעולם הדמוקרטי המודרני.
המשפט הבינלאומי מכיר בזכותם של עמים להגדרה עצמית. זהו היסוד של מדינות הלאום שישראל היא אחת מהן. ההכרה הזו טומנת בחובה גם הכרה בזכות אותו עם לשמר את זכותו זו, דהיינו את היותו רוב במדינתו.
לא כל אמצעי כשר לכך: כל אפליה בין אזרחים בתוך ישראל - בקצבאות, בזכויות בקרקע, בהקצאות ממשלתיות - אסורה לחלוטין. מה מותר? מותר להשתמש באמצעי ההגירה: הן בעידוד ההגירה באמצעות חוק השבות והן בהגבלת הזכות להגירה אחרת שתסכן את קיומה של ישראל כמדינה יהודית.
צעדים מסוג זה הוצעו בקפריסין. שם נחלקים תושבי האי בין רוב יווני-אורתודוקסי למיעוט טורקי-מוסלמי. בתוכניתו של מזכ"ל האו"ם לאיחוד האי - שאומצה על ידי האיחוד האירופי-בולט העניין הדמוגרפי. על פי תוכנית זו, מוגבלת גם ההגירה לתוך האי וגם השיבה לכפרים, כך שלא יופר שם המאזן הדמוגרפי. הרוב היווני לא הסתפק בהצעת מזכ"ל האו"ם, שכן לטענתם הוא נתן גושפנקה למיעוט טורקי גדול מדי שנוצר על ידי "התנחלות" טורקים שבאו מטורקיה.
ישראל שונה מקפריסין, אך עובדה היא שגם האיחוד האירופי הבין
שכדי לאחד את האי יש צורך למנוע את חששות הרוב מפני אובדן כוחו, ועמדה זו ודאי אינה מנוגדת למשפט הבינלאומי.
בקפריסין אין איום טורקי על החלק היווני, ושתי מדינות החסות - יוון וטורקיה - חברות בברית נאט"ו. בישראל, התביעה להגירה מהעולם הערבי לתוכה שונה לחלוטין. תביעה זו מונעת על ידי הפער בהכנסה האישית בין ישראל לשכנותיה, אך בצדה יש גם גורמי משנה: הרצון לברוח מהמשטרים הדיקטטוריים והמדכאים של העולם הערבי וגם הרצון הלאומני לכבוש את ישראל מבפנים באמצעות ילודה והגירה.
על ישראל אין שום חובה להתיר הגירה כזו כזכות קיבוצית מוקנית - גם לא לצורך נישואים - כאשר המהגרים באים ממדינת אויב או משטח אויב. הסיבה היא שבהיות האדם נתין אויב, נאמנותו מסורה לאויב ולא למדינה שאליה מהגרים. דין זה חל לגבי כל מדינות האויב והוא חל ביתר שאת גם על הרשות הפלשתינית בתקופה שבה התנהלו מתוכה ובעידודה פעולות איבה ורצח נגד ישראל ותושביה.
אך האמת היא שבמשפט הבינלאומי אין בכלל זכות אוטומטית להגירה לשום מדינה, בהבדל מזכות למקלט פוליטי, ומדינות אירופה - ובראשן הולנד ודנמרק - הגבילו לאחרונה את הזכות להגירה כזו, גם לצורכי נישואים, בצורה דרסטית ביותר. מדינות אחרות, כמו אוסטריה, קבעו מכסה שנתית לצורך זה.
ישראל, כמו כל דמוקרטיה, צריכה להיות בעלת ריבונות מוגבלת וכפופה לדיני זכויות האדם. אך אין שום דבר בדינים אלה המחייב עם לאבד את זכותו להגדרה עצמית, בהבדל מהתחשבות בבקשות להגירה על בסיס אנושי. גרוע מזה: מי שטוען שזכויות האדם משמעותן שישראל צריכה להתאבד - שכן בלי רוב יהודי אין ישראל - יסכן את מעמדן של זכויות האדם, ששמירה אמיתית עליהן כה חשובה לנו דווקא בימים אלה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
רייכמן מול טומי
|
|
|
 |
|
|
|
לשינוי יש סיבות טובות להצביע בשבוע הבא נגד התקציב: ראש הממשלה גירש למעשה את שינוי מהממשלה, הכניס במקומה את יהדות התורה תמורת כ-300 מיליון שקל, וגנז את חוק ברית הזוגיות.
יש רק סיבה אחת מדוע, למרות זאת, להצביע בעד: טובת המדינה. זו דורשת שהממשלה הרעה הזו תבצע מעשה טוב של התנתקות מעזה. אין בטחה שהתנתקות זו תביא שלום וביטחון, אך אין ספק שבלי ההתנתקות אין סיכוי להסדר כלשהו בינינו לבין הפלשתינים.
משום כך רייכמן צודק בוויכוח שלו עם לפיד.
shabat@maariv.co.il
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | דיקאן בית הספר למשפטים במרכז הבינתחומי בהרצליה. לשעבר שר החינוך והתרבות | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
