 |
אומרים: "כאשר התותחים רועמים - המוזות שותקות". רצו לומר: הבה נדחה את שירת המנוני הניצחון עד לאחר המלחמה, ואת הקינות על החללים - נזמר רק כשתרד דממה על שדה הקרב. התותחים, כנראה, עוד לא השתתקו לגמרי - אבל דומה כי העיתונות, ברובה, נדמה. כך - ככל שקרבה והולכת שעת המימוש של תוכנית ההתנתקות.
ככל שקרבה שעה זו, כך גם מתרחקת העיתונות מהצגת שאלות לראש הממשלה, ושרון מתרחק ממנה. את מסריו לציבור מעביר מר שרון באמצעות שיחות אישיות עם עיתונאים, וטוריהם של אלה מתמלאים במסריו. נחסמה הדרך לשאלות פומביות לראש הממשלה.
אמנם, ישיבות הממשלה נפתחות בדברים קצרים מפיו, אולם קיים איסור להציג לו במעמד זה שאלות. ברור: לא זה הפורום. בימים חשובים אלה נאומיו של
ראש הממשלה מעטים, אם במליאת הכנסת ואם בפני פעילי הליכוד.
אין אלה זירות ההתמודדות האמיתיות, ההולמות, בינו לבין העיתונות. הדיבור ישיר אינו משוסע בשאלות. ואף זאת: מתרחבת, בקרב חלק מן העיתונות, תופעת הסגידה לשרון. הוא לא לחיץ, למשל.
לפעמים, נוצר הרושם, אולי בקרבו של מי שנחת כאן מן המאדים, כי מדובר באדם מושלם. והרי אין כזה בתבל. וזאת, בשעה שתוכנית ההתנתקות, יחד עם חילופי ההנהגה של הפלשתינים, ממש משוועים להצגת שאלות ולמתן משמעות לכל אלה.
יש מי שזוכרים כיצד בעלי דעה, שמילאו טורים על גבי טורים בשנאה לשרון - אין הגדרה אחרת - עד כדי כינויו "רוצח" - היו למעריצים, מוכי-סנוורים ממש. ומי שזוכרים גם מחייכים: איך שגלגל מתהפך לו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
להשתדל לקבל תשובות
|
|
|
 |
|
|
|
כאשר ניטלת מן העיתונאי האפשרות להציג לראש הממשלה שאלות, לא בטלפון, לא ליד השולחן במזנון, אלא קבל אומה - יש והוא פונה אל הרגשנות, אל "השאלות האישיות בהחלט" לראש הממשלה: לאירועים רחוקים בחייו. למשל, מותו הטראגי של הבן גור, מותה של מרגלית, אשתו הראשונה, בתאונת דרכים, אופיו העיקש של האב, והדמות הנחושה של האם.
אין ספק: כל אחד מפרקים אלה, הוא נדבך מכונן בעיצוב אישיותו של שרון, כקברניט, כמקבל החלטות. אך לשאלות אלה יש אופי של מפלט מן השאלות של היום הזה. בריחה אל ימים רחוקים. לא בגלל הנשאל, אלא עקב תוכנן של השאלות, ודווקא בימים אלה.
זה תפקידה של העיתונות, רק למחוא כף? לסגוד? אין צורך להיות דווקא מתנגד לתוכנית ההתנתקות כדי להציג את הדרישה הציבורית, הלגיטימית, של הצורך להציג שאלות, ולהשתדל לקבל תשובות בימים אלה.
מה קרה? שרון על סף פרישה לחווה? זה לא נראה כך. שרון היה חייל ומצביא אמיץ לב. הוא לא נסוג ולא נשבר כאשר דמו (הציבורי) ניגר כמים מכל עט, מכל מאמר. הוא, ובמיוחד העיתונות, צריכים לשוב לערוגות שהולמות את כללי המשחק שבין שני צדדים אלה: לעמוד משני צדי המתרס, ולא שכם אל שכם, ולא לעסוק - במידה רבה - בשזירת עלי דפנה לראשו. זאת עושים, כידוע, לאחר המערכה. לא כאשר היא בעיצומה.
| | | | | |
|
