 |
/images/archive/gallery/111/394.jpg
 |
|
|
|
|
|
|
| יוני הרש מזכיר לאנשי
יש"ע: שרון תמיד בז
לשלטון החוק. הפעם,
פשוט, הוא לא לצדכם |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בתקופה האחרונה זועקים פעילי הימין מעל כל במה אפשרית כי שרון הולך עם הראש בקיר. "הוא לא מתחשב בבוחריו", הם מטיחים. "ראש הממשלה הוא דיקטטור". הם נשמעים המומים, כאילו מישהו בדיוק סיפר להם שבעצם העולם מרובע.
אך האמת היא שההפתעה שלהם היא תגובה של קבוצה שבמשך כמה עשורים חיה לפי המיתוס הידוע "לי זה לא יקרה". המתנחלים, ובראשם מועצת גדולי יש"ע, מכירים את אריאל שרון. הם מכירים אותו יותר טוב מכל אדם אחר. במשך שנים ארוכות הוא ייצג את מהות אמונתם ועמד בגאון בראש המחנה. שרון הוא בשר מבשרם.
אם אי פעם היה רגע נכון להשתמש בביטוי "הגולם קם על יוצרו", הרי שעתה הוא הרגע הזה (למרות שלא בטוח מי הגולם). אריאל שרון האיש הוא הצלם של המתנחלים. הוא לא "אבי ההתנחלויות" כפי שכולם מכנים אותו, כי הרי גם גולדה, פרס, בגין ורבין שלחו את מיטב
בנינו "לכבוש את הגבעות". אבל יותר מכל, ראש הממשלה מייצג באופיו את מה שמסמלים המתנחלים: דורסנות וכוח. כי הרי מאז 1967 מאמינים מתיישבי השטחים כי רגל גסה, אמונה עיוורת ולעיתים אף התעלמות מהחוק ומרצונם של רוב אזרחי ישראל תשיג את מטרתם הנכספת.
ראש הממשלה הוא התוצר הישיר של מדיניות המתנחלים. עוד מאז היותו קצין בצה"ל דגל שרון בשיטה היש"עית המוכרת: מדיניות שלא שואלת שאלות, לא מתחשבת בסביבתה ולא עוצרת באדום. לא מאמינים? תשאלו את חיילי החווה הסינית, את מנחם בגין ז"ל, ואם תרצו גם את חברי ועדת כהן לחקר הטבח בסברה ושתילה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
ממשתתפים לצופים
|
|
|
 |
|
|
|
ובכל זאת, פעילי הימין היום מגיבים בשוק, לפחות כאילו שמעו שיוסי שריד קנה בית ביצהר. הם שואלים את עצמם איך יכול להיות שאותו מוצר משובח מבית היוצר של מועצת יש"ע משנה את עורו. אבל זאת בדיוק הנקודה: הוא לא משנה את עורו. ראש הממשלה עקבי יותר מתמיד, והוא נוהג כעת בדיוק באותו האופן שבו הוא מתנהל זה שנים.
בסך הכל, המתנחלים מתמודדים היום עם מה שהם עצמם טיפחו. במשך דורות הם רוממו את שרון לדרגת מנהיגם הבלתי מעורער, תוך שהם מטפטפים דרכו מסרים של כוח, שנאה, חוסר פשרנות וסירוב מוחלט להקשיב או חלילה לשאת ולתת.
אריאל שרון לא השתנה. עקרונותיו אותם העקרונות ודרכו אותה הדרך. מקסימום, הוא קצת שינה את תפיסת עולמו המדינית. אבל בהתאם, השתנתה גם זווית הראייה של המתנחלים, שהיום צופים כקהל במה שאהבו כל כך להציג על הבמה. ונראה שהם לא ממש נהנים מהמופע.
היום, אם אני חלק מציבור המתיישבים, אזי התנהגותו של ראש הממשלה מדליקה אצלי נורה אדומה. היא אמורה להוביל לחשבון נפש אמיתי על הדרך, שהיתה נוחה רק כשאני הלכתי בה. בינתיים, בכל מקרה, מה שנותר למתנחלים הוא לאכול את הדייסה שהם בישלו. שיהיה בתיאבון. | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
