 |
/images/archive/gallery/223/049.jpg פגז מרגמה בבית בנווה דקלים.
צילום: איל פישר  |
|
|
| "צה"ל נכשל בהגנה מירי הפצמ"רים" |
|
| בשבוע הבא ינחת הפצמ"ר ה-5,000 בגוש קטיף. 4 אנשים כבר נהרגו ויותר מ-100 נפצעו. פתרון לא נראה באופק והתושבים, שהתרגלו ל"שגרת החירום", מאשימים: "צה"ל מפלה בין דם לדם" |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
אורי גליקמן
16/12/2004 13:03 |
|
|
|
|
|
|
|
בגוש-קטיף הפצמ"רים הפכו מזמן לסיוט יומיומי. בארבע השנים האחרונות, מאז תחילת האינתיפאדה, נורו על היישובים הישראליים באזור כמעט 5,000 פצצות מרגמה, שהביאו למותם של ארבעה אנשים ולפציעתם של יותר מ-100. ואולם, פתרון לבעיה לא נראה באופק והתושבים מאשימים: "צה"ל נכשל".
"צה"ל נכשל כשלון חריף ומוחץ בכל מה שקשור להגנה על היישובים מפצצות מרגמה", מאשימים התושבים. "יש אפליה בין דם לדם", מוסיף דובר מועצת חוף עזה, ערן שטרנברג. "מדובר גם בכשלון של השב"כ והמודיעין. אין מודיעין על הפצמ"רים, אפס מידע. רק כשפצמ"ר יוגדר כחגורת נפץ וייחשב כפיגוע אולי יעשו משהו".
גורם צבאי
בכיר לשעבר מצטרף לדברים הקשים: "מדובר במספרים שמזכירים את הלחימה בלבנון ואולי אפילו עולים עליהם. בלבנון, אחרי כמה שנים, ידענו להתמודד איתם על-ידי איכון היציאה וירי שלנו לכיוונה. בעזה זה בלתי אפשרי מכיוון שהם יורים ממקומות מיושבים. אולם יש פתרונות וצריך ליישם אותם בהקדם ללא קשר לתוכנית ההתנתקות".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
חנוכיה מפצצות מרגמה. צילום: בן אריה
|
|
|
 |
|
 |
|
סופרים וצוחקים
|
|
|
 |
|
|
|
פצצת מרגמה היא פצצה מאולתרת, לרוב בקוטר 100 מילימטר, שיורים אותה מתוך צינור מטווח של 900 עד 1,500 מטר. בכל פצצה יש בין 200 ל-300 גרם חומר נפץ. מדי יום נורות בממוצע קרוב לארבע פצצות כאלו על יישובי גוש קטיף.
אם במרכז ישראל מודדים את כמות הגשם שיורד כל יום. הירי התכוף על יישובי גוש קטיף יצר מציאות שונה: ספירת פצצות מרגמה. במרכז הפרויקט עומד תושב הגוש, מוטי סנדר, שאחראי לספור כמה פצצות נחתו באזור מדי יום.
מוטי, שצרוב על הביפרים של מועצת חוף עזה, מקבל דיווח מיידי על כל נפילה של פצמ"ר, בכל שעות היום והלילה. מדי בוקר הוא עורך השוואה עם יומן הביטחון של היישובים, על מנת לאשר את הנפילה. הספירה - שהחלה בפצמ"ר אחד לכמה ימים והתגברה לאחרונה לעשרות ביום - הפכה כבר לרשמית לאחר שצה"ל אימץ אותה. היא אף מופיעה מידי יום בעיתונים הדתיים.
בינתיים, מה שנותר לתושבים הוא ההומור. אנשי היישובים מתחפשים למרגמה בפורים או יוצרים חנוכיה משרידי מרגמה. "אנשים צוחקים במבוכה כשהם שומעים מרגמה", כותבת תושבת נצרים, דינה אברמסון, בטורה ב-NRG מעריב. "סופרים אותן כאילו מדובר במשהו ששווה לספור".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מפת היישובים שנפגעו מגוש קטיף. עיבוד מחשב
|
|
|
|
|
|
|
בהתחלה ירדו למקלטים
|
|
|
|
|
|
|
ב-30 בינואר 2001 נורתה פצצת המרגמה הראשונה לעבר יישוב ישראלי בגוש קטיף - נצרים. תושבי המקום ירדו למקלטים וצה"ל התחיל בפעילות צבאית באזור כדי לאתר את היורים. כלי התקשורת סיקרו את האירוע בהרחבה. גורם צבאי בכיר גילה כי חיזבאללה אחראי לירי הפצמ"ר על נצרים.
כחודשיים לאחר מכן, ב-3 באפריל נרשמו הפצועים הראשונים. אריאל ירד, בן 15 חודשים, שיחק מחוץ לביתו בשעה ששלוש פצצות מרגמה נורו לעבר היישוב עצמונה. אחת הפצצות נחתה בחצר ביתה של משפחת ירד והרסיסים חדרו לגופו ולראשו של אריאל שנפצע באורח קשה מאוד. אמו, ליאה, שתלתה כביסה באותה שעה, נפצעה באורח קל עד בינוני.
ההרוג הראשון נרשם ב-24 בנובמבר של אותה שנה. רב-סמל ברק מדמון ז"ל נהרג מפגיעה ישירה של פצמ"ר בכפר דרום. מדמון נפצע קשה בצווארו ונפטר לאחר מכן בבית החולים. באותו אירוע נפצע חייל צה"ל נוסף באורח קל. בעקבות האירוע הפציצו מסוקי צה"ל מטרות פלשתיניות ברצועת עזה.
ב-2002 ירי הפצמ"רים כבר הפך לשגרה. מאות פצצות נורו לעבר יישובי גוש קטיף. למרבה המזל אף אחד לא נהרג. השגרה הבלתי נסבלת הזאת נמשכה עד לחודש דצמבר 2003. ב-14 בחודש נרשם שיא בירי הפצמ"רים. עשרות פצצות נורו במשך כמה שעות על יישובי גוש קטיף. התושבים הסתגרו בבתיהם, הלימודים הופסקו והתלמידים הובהלו לחדרים הממוגנים. בגלל תפיסת סדאם חוסיין האירועים האלה, שבנס נגמרו ללא נפגעים, נדחקו לשוליים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
בית שנפגע מפצצת מרגמה בנוה-דקלים. צילום: אי-פי
|
|
|
|
|
|
|
נגמר המזל
|
|
|
|
|
|
|
במשך קרוב ל-3.5 שנים לא נרשמו נפגעים מירי הפצמ"רים. לפני כחמישה חודשים המזל נגמר. ב-25 ביולי, בזמן שרוב תושבי גוש קטיף השתתפו בשרשרת האנושית מגוש קטיף לירושלים, ירו הפלשתינים כמות גדולה של פצצות מרגמה וטילים לעבר היישובים הישראליים ברצועה. שישה ילדים ששיחקו סמוך למתנ"ס נוה-דקלים נפצעו.
לא עבר זמן רב, וב-18 בספטמבר פגעה פצצת מרגמה בבית בנוה-דקלים. מהרסיסים נפצע תושב המקום באורח בינוני עד קשה, אזרח נוסף נפצע באורח קל. שישה ימים לאחר מכן נהרגה תפארת טרטנר, תושבת ירושלים בת 24, מפגיעת פצמ"ר בבית בנוה-דקלים שבו התארחה. בגוש קטיף זעמו ובתגובה רשמית של המועצה האשימו את שרון בהסתה לרצח ובאחריות ישירה להריגתה של טרטנר.
לפני כחודש וחצי, ב-29 באוקטובר, נהרג סמל מיכאל צ'יז'יק, בן 21 מטבריה, מירי פצצות מרגמה אל מוצב צה"ל ליד ההתנחלות מורג. סמל צ'יז'יק היה עם חבריו במוצב מחוץ למבנה כאשר נחתה הפצצה ורסיס פגע בראשו ופצע אותו אנושות. בתחילה הוא פונה במצב אנוש לבית החולים סורוקה, אך כעבור זמן קצר החמיר מצבו והרופאים נאלצו לקבוע את מותו.
לפני כשבוע נפצעו חמישה בני אדם נוספים, שניים קשה ושלושה קל, מנפילת שלוש פצצות מרגמה בנוה-דקלים. ראשי המועצה ותושבים זועמים האשימו את הצבא בכשלון מוחלט בהגנה על חייהם. ההרוגה האחרונה מההתקפות האלה היא פועלת תאילנדית שעבדה בחממות היישוב גני טל. היא נפצעה באורח קשה שלשום ומתה לאחר מכן בבית החולים. יחד אתה נפצעו שלושה עובדים זרים באורח קל.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
חובשים מפנים את העובדת התאילנדית שנהרגה בגני טל. צילום ארכיון: אי-פי
|
|
|
|
|
|
|
"שגרת חירום"
|
|
|
|
|
|
|
"אנחנו חיים בתוך מלחמה, ומרגישים שדמנו הפקר, לאף אחד לא איכפת", מתלונן הלל מרצבך, תושב נוה-דקלים ואבא לילדה קטנה. "אני בטוח שבירושלים זה לא היה עובר ככה בשתיקה".
נאוה האיתן, תושבת כפר דרום ואימא לארבעה ילדים, מוסיפה: "החיים פה מתנהלים באופן קבוע בשגרת חירום. שגרה שאתה הולך כרגיל לגן, לביה"ס לעבודה. הכל כרגיל. ומצד שני אנחנו בחירום. אי אפשר להשאיר את הילדים לבד בבית, הדריכות תמיד גבוהה, תמיד שיש בום חזק הילדים מתורגלים כבר לחזור הביתה. אנחנו, רק אחרי ההרוג הראשון, הבנו שזה הורג ופוצע. לצערי עדיין יש אנשים שלא מבינים שפצמ"ר הורג".
"מדובר פשוט בפשיטת רגל מוסרית של מדינת ישראל שאינה מסוגלת להעניק ביטחון מינימלי לאזרחיה", מסכם ערן שטרנברג. "האמת, לא כל כך ברור אם אינה מסוגלת או אינה רוצה. בגוש קטיף חרדים מלחשוב כמה ליטרים של דם צריכים צה"ל והממשלה לקבל כדי לפעול למיגור התופעה".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
