 |
/images/archive/gallery/105/157.jpg מיכל אהרוני
צילום: רובי קסטרו  |
|
|
|
|
|
|
| אמנים ידועים התגלו, לעיתים, כעבריינים לא קטנים. זה לא מפחית מכישרונם. האם יש לפגוע בפרנסתם? הבמאי והמורה יובל זמיר הורשע ונענש. האם ראוי שיחזור ללמד? |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אחת השאלות המעניינות בתחום האמנות היא האם כישרון מקנה זכות לגרום עוול לאחרים. שמם של אמנים רבים נקשר בפרשיות אלימות, סמים וסקס, כמו גם טירוף, אשפוזים בבתי חולים לחולי נפש ופגיעה בנפשם ובגופם של חפים מפשע. אמנים כמו ואן גוך או צ'ארלס בוקובסקי היו נגועים ביצר הרס עצמי ופגעו, קודם כל, בעצמם. יוצרים כגון לוסיאן פרויד או רומן פולנסקי פגעו באחרים, תוך שהם מנצלים את כישרונם ומעמדם האמנותי.
יובל זמיר, אחד מבימאי התיאטרון המוכשרים ביותר בישראל, הורשע בביצוע מעשי סדום ומעשים מגונים בקטינים, בעת שהיה מורה לתיאטרון בתיכון עירוני ה'. בגזר הדין נכתב, כי זמיר "ניצל את ההערצה וההערכה" שרחשו לו תלמידיו. זה בדיוק מה שעשה פולנסקי לסמנטה גיימר בת ה-13 ועד היום אמריקה לא סלחה לו על כך.
בעת שהועמד לדין העידו למען זמיר רבים מאנשי התיאטרון הבכירים בארץ. כולם ציינו את כישרונו ויכולותיו. לביהמ"ש, שתפקידו לשפוט על פי חוק ולא על פי כישרון, העדויות הללו לא שינו דבר. זמיר הורשע ונשפט למאסר של שלוש שנים וחצי.
עכשיו, לאחר ששוחרר מהכלא, חוזר זמיר לביים בביה"ס למשחק "ניסן נתיב" בירושלים. זמיר יעבוד עם סטודנטים למשחק, שהם כולם בני 18 ומעלה. הנהלת ביה"ס החליטה שזמיר אינו צריך להישפט ולשלם את חובו לחברה פעם נוספת.
אנשים שהורשעו בפלילים יכולים לפתוח דף חדש רק אם החברה מאפשרת להם לעשות כן. אנשים כאלה הם בחזקת חשודים תמיד, וכל מעשיהם יושמו תמיד תחת מיקרוסקופ חברתי. זה טבעי, נורמלי ולחלוטין בסדר. יש הבדל גדול בין שאלת העבירה, החוק והתשלום, לבין תחושת הפחד שאנו חשים בחברת אדם שהורשע.
מעבר לכך, קיימת השאלה המוסרית האם מותר לאדם שניצל את סמכותו לחזור ולשמש סמכות. במקרה של יובל זמיר, ההבדל המרכזי בין העבר להווה הוא עובדת היותם של הסטודנטים בגירים ויכולתם לשפוט דברים באופן אחר מאשר קטינים. הסטודנטים גם מכירים את עברו, ולכן ערניים יותר. שתי העובדות הללו נותנות לזמיר את הלגיטימציה לחזור ולעסוק בתיאטרון.
לו היינו חיים בעולם מושלם, שבו גבולות השחור והלבן היו תחומים, ספק אם לזמיר היתה זכות ללמד שוב. אבל בעולם מורכב, אפילו החוק המוסרי נתון לפרשנויות ולדיון. בעולם שלנו אנחנו לא מוחלים מוסרית, אבל מקבלים ומסכימים מכורח החיים עצמם.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
|
 | |  | | בוגרת תואר שני בבימוי תיאטרון מאוניברסיטת "מידלסקס" בלונדון. מורה למשחק בסטודיו של יורם לוינשטיין. בין מחזותיה - "אבנים", "חברות" (תיאטרון בית לסין), "סבון" (פסטיבל תיאטרון קצר בצוותא), Tender Eyes (תיאטרון Union בלונדון) ו "חברות". בתקופת ממשלת ברק כיהנה כיועצת תקשורת לשרת הקליטה והיתה חברה מצוות המשא ומתן בקמפ-דיוויד | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
