זה לא מספיק להיות מרוקאי
לעמיר פרץ אין תוכנית מדינית מסודרת וגם לא תוכנית כלכלית. הצהרותיו, חלקן תמוהות, והתנהלותו השתלטו על הישגיו. אם ירוץ לבד, הוא עלול להישאר לבד
לפרץ אין תוכנית מדינית מסודרת. לפרץ גם אין תוכנית כלכלית. העלאת שכר מינימום היא לא תוכנית, אלא ניואנס. פרץ לא מנהל קמפיין, והוא מרגיש צורך להציג את עצמו בתקשורת רק באמצעות עצמו. לשרון יש את לבני ואולמרט, לביבי יש את שטייניץ וסער, לפרץ יש את פרץ. זה לא מספיק.
ההתלהבות שפרצה עם ניצחונו דעכה במהירות. במקום לשתוק ולהינשא על גלי האהדה במשך חודש, במקום לתת לפרשנים הפוליטיים להציג אותו בתור גאון מקורי, שהצליח לעשות את הבלתי ייאמן ולנצח, הוא פיזר מייד הצהרות והבטחות, שחלקן נראו תמוהות. הוא הציב לשרון אולטימטום לפגישה בלי להבין ששרון מצטייר בציבור כהר - והר לא זז.
הוא נתן לאנשים כמו אבי שקד, אדם שעשה את הונו בעסקי קזינו, להשתמש בבית מפלגת העבודה כדי להודיע על הצטרפותו למפלגה. הוא הצהיר שדרך אוסלו לא מתה, הצהרה שאפילו ביילין לא ימהר לשחרר בנסיבות הנוכחיות. הוא הבטיח פטור משכר לימוד מגילאי שלוש ועד סיום התואר הראשון, בשעה שאפילו מדינות כמו אנגליה וגרמניה, שבעבר לא שילמו בהן על לימודים, הבינו ששכר לימוד באוניברסיטה הוא בגדר חובה.
ההצהרות וההתנהלות השתלטו על הישגיו של פרץ. ההישג הכי גדול שלו הוא שניצחונו גרם לאנשים ראויים וטובים, שלעולם לא היו נכנסים לפוליטיקה, לבוא ולהתמודד על מקום ברשימת העבודה. לא עוד עסקנים, לא עוד אנשים שהרקורד שלהם מורכב משתיית תה ובחישה מתמדת. אנשים שיש להם מיליון אופציות אחרות, ובכל זאת בחרו להיכנס לקלחת הפוליטית.
עו"ד יובל אלבשן, אחד האנשים הכי רגישים ואינטליגנטים בארץ, שבמשך שנים נלחם למען זכויות אזרח ועובדים, פרופ' אבישי ברוורמן, אדם שיכול היה להשתלב בכל מערכת כלכלית ולהרוויח שכר עצום, עופר קורנפלד, צעיר שעשה את הונו בזכות השכלתו והמצאותיו,
ושלי יחימוביץ', עיתונאית מוערכת ובעלת אג'נדה שיכלה להמשיך ולהתבשם מאור הזרקורים של ערוץ 2, הם רק כמה מאותם אנשים, שפרץ גרם להם לוותר על עתיד בטוח לטובת הפוליטיקה. זה אומר משהו על האיש. זה אומר משהו על מפלגת העבודה בראשותו.
עכשיו צריך פרץ לאסוף את עצמו ולהתחיל לבנות תוכניות מפורטות, בעזרת האנשים הטובים שמקיפים אותו. זה לא הזמן להבלחות, זה הזמן לעצור רגע, לחשוב, ואז לצאת לציבור באופן מסודר. לפרץ יש שלושה חודשים, שזה המון זמן בפוליטיקה. הוא לא זקוק להצהרות באוויר ולנבחרת חלומות, אלא לתוכניות ולאנשים שראשם ורגליהם נטועים היטב בקרקע.
הכותבת משמשת כיועצת של פרופ' אבישי ברוורמן
נא להמתין לטעינת התגובות
