מתחילת השנה, שר הכלכלה שלנו (שר התמ"ת, אם תרצו) היה עסוק בענייני מתנחלים, כיבוש, בניית מאחזים לא חוקיים בשטחים, התנגדות נמרצת לשלטונו הפוטנציאלי של אבו מאזן על המתנחלים וענייני סכסוכים ישראליים-פלסטינים. בעוד שר האוצר, יאיר לפיד, מותקף מכל הכיוונים על תכנית מע"מ 0% שהגה למען הצעירים - אותם אלו שאנו מאבדים לטובת ארצות מכילות יותר.
כיצד נפתלי בנט, מצליח לחמוק מהטיפול בבעיות הכלכליות שלנו? בנושאי יוקר המחיה, מצוקת הדיור, המחירים שנוסקים לשמיים, יחד עם המטוסים המנגישים את העתיד שלנו, לארצות זרות.
בנט, כשר הכלכלה, אחראי לפיקוח על המחירים ולטיפול בבעיות הללו. אך במקום להתעסק בציבור הכללי ובבעיות הכלכליות שלו, הוא מגייס את כל האנרגיות שלו לבעיות המתנחלים.
בזמן שמחאת ברלין משתוללת ברשת ובתקשורת, ובעוד שר האוצר לפיד שנבחר על ידי מעמד הביניים, משחרר הצהרות "פיקוח על המחירים....", ישנו קול אחד שמשום מה לא נשמע, חרישי. היכן נמצא "האח" שלנו בנט, בזמן שאנחנו קורסים תחת המעמסה הכלכלית? שמא עסוק בהקמת מאחז בלתי חוקי נוסף?
קולו של נפתלי בנט, נשמע היטב כשהתותחים רעמו בעזה וכשעלה הצורך להקמת בתי כנסת חדשים ביהודה ושומרון. הוא גם נשמע היטב, רחמנא ליצלן, כשמדינות העולם דורשות ממדינת ישראל לנהל מו"מ עם הפלסטינים לשלום. כשהרעשים האלו עולים לבמה המרכזית, אף אחד לא יכול לפספס את הנוכחות התקשורתית שלו. אך כאשר שר הכלכלה, שעל פי החוק אחראי על "עידוד הציבור למודעות צרכניות ושמירה על כללי סחר הוגנים, שיבטיחו את רווחת הפרט ויגבירו את רמת התחרותיות במשק", כאן הוא מצמצם נוכחות.
הסיבה לשתיקה הרועמת של השר בנט פשוטה והגיונית. בכל פעם שהוא מתראיין בתקשורת בנושאים ביטחוניים ומדיניים וקורץ קריצה נוספת לציבור המצביעים הימני, מתחזק כוחה של מפלגת הבית היהודי עוד ועוד, עד כי כמעט ונושק ל-20 המנדטים המיוחלים, על מנת להפוך למפלגה השנייה בגודלה. נתון מרשים, ללא ספק, לקראת הבחירות.
עיסוק בנושאים תפלים ומשעממים כמו מחירי המילקי, אולי יוסיפו קצת קולות לשר, אך לא יוסיפו לבית היהודי שהיא בסופו של יום מפלגת נישה אידיאולוגית שנטועה בציונות הדתית, בהתנחלויות ובציבור הימני המובהק.
בנט, כחבריו הרבים לכנסת, מוכיח כי ברגע שאתה נבחר לתפקיד שר בכיר בממשלה, כל המטרות שהובטחו בטרם הבחירות מתאדות, על מנת לפנות מקום למטרה העיקרית שלך, שהיא להמשיך ולהישאר במקום בוא אתה נמצא, או בתקווה, להתקדם לתפקידים בכירים נוספים. הציבור שבחר בך, הינו עוד נדבך, בדרך הסלולה לפסגה המקצועית האישית.
אקו"ם