בוקר אחד, בעיצומה של המלחמה, התעוררה אלומה לב־כהן לתוך המולה שהתרחשה בסלון שלה. אישה בת 41, מורה רוחנית מוכּרת שספרה האחרון כבש את רשימות רבי המכר מצאה את עצמה בתפקיד חדש לגמרי: אמא לארבעה ילדים שמעולם לא ילדה. "הקטן נהנה לקרוא לי 'חורגת', והוא אומר את זה בקטע טוב", היא מספרת.
לפני שנה וחצי לב־כהן עוד הייתה רווקה, אבל עכשיו היא צריכה להכין לילדים סנדוויצ'ים לבית הספר. "ברווקות, הייתי סופר־פאוור. על גג העולם. ופתאום נכנסתי לבית עם ארבעה ילדים בני שבע עד 17, והייתי בשוק. לא צמחתי לתוך זה כמו שאר האמהות, זה פגש אותי בבת־אחת. נכנסתי לתוך בית שכבר היה קיים. וזה אומר לשבת, לעשות שיעורי בית, להתמודד בעדינות ובנחישות כשהילד לא רוצה לעשות שיעורי בית, ומה קורה כשהקטן רוצה לעבור את מעבר החציה בלי שאנחנו מרשים לו לעבור? כל ההיי הזה שאנשים ראו מבחוץ עם זה שסוף־סוף התחתנתי, אני לא ראיתי אותו בכלל. יופי, אלומה לב התחתנה, אבל בואי תיכנסי אליי הביתה ותראי אותי באמת".
אחרי שנים של חיפושים ורווקות די מתוקשרת, לב־כהן סוף־סוף מצאה את האחד שלה. שמו עזרא כהן, והוא גר בפתח־תקווה, אלמן מאשתו הראשונה ואב לארבעה ילדים. "אנחנו מגדלים אותם יחד", היא אומרת, "וברור שזה גם מורכב. לקח לי המון זמן להתרגל לעומס הזה שאת קמה בבוקר ומארגנת ילדים לבית ספר ומכינה צהריים".
כזו היא לב־כהן. תמיד מעדיפה את האמת על פני ייפוי המציאות, ובכנותה מצליחה להעניק נחמה אמיתית לסובבים אותה. "אבל זה לא שקשה כל הזמן", היא מבהירה, "אני שמחה בנישואים שלי מאוד. זה לא סותר את זה שבהתחלה הרגשתי מאוד לבד בתוך הדבר הזה. אני חושבת שרק לפני חודש פרסמתי לראשונה פוסט על כך שאני גם אמא. הרגשתי שיש לי איזה כבוד למה שהיה שם קודם, לאמא שלהם שילדה אותם. אני נזהרת מאוד".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
"ההרגשה לגבי טיפולי הפוריות היא שעוד לא הגעתי למנוחה ולנחלה. התחתנתי וזה משמח, אבל המשמעות העמוקה של להתחתן היא גם להוליד ילדים. באחד הסבבים, אחרי החגים עברתי הפלה. ואחרי ההפלה הייתה יומולדת לאחד הילדים ולקחנו אותו ואת כל החברים שלו למקום כזה של טרמפולינות. הם קפצו והכול היה רעש ובלגן וחגיגה של יומולדת, ואני יצאתי רגע להביא לי ולבעלי קפה כדי שנשב בזמן שהם קופצים. ואמרתי לעצמי שזה דבר מדהים, מצד אחד חוויתי אובדן מאוד כואב והציפייה עדיין קיימת וצורבת, ומצד שני החיים שלי מלאים – יש יומולדת ויש ילדים ויש בית ויש משפחה. זה היה לשאת את הגם וגם, גם את הכאב וגם את מה שיש לי. ואני מרגישה שזה מה שאני עושה כל הזמן, גם באישי, בעצמי, בשלי עוד אין לי את שלי. ומצד שני יש לי את שלי, זה באמת קצת מורכב. יש לי ילדים ויש לי בית ואני מנסה להלך בין הטיפות. ברור שיש חששות איך זה יהיה כשיגיע ילד, אני רוצה להאמין שילדים נוספים בעזרת השם יביאו אור לכולנו. ילדים תמיד מביאים אור. גם אלה שקיימים וגם אלה שיבואו".
