"אף על פי שאני נוצרי, בכל אחד מאיתנו יש איכשהו דם יהודי. ואני רוצה לומר לכם: אם הייתי יהודי, הייתי גאה בזה מאוד". כך, בנאום שנשא בפני הפרלמנט הבריטי לפני כשנה, סיכם חבר הפרלמנט דיוויד איימס את הקשר שלו עם יהודי בריטניה ועם הקהילה היהודית במחוז שלו.
"הוא היה חבר של כולם, אדם מדהים וחבר פרלמנט נפלא. ותמיד היה שם בשבילנו. כך צריך להיראות חבר פרלמנט", מתאר את איימס, שנרצח לפני שבוע, חברו הרב ג'פרי היימן, רב בית הכנסת בסאות'אנד, מחוזו של איימס. "הוא תמך רבות בקהילה היהודית והיה לו קשר חזק מאוד איתנו. הוא נלחם באנטישמיות והיה פרו־ישראלי, תומך גדול של ישראל. תמיד היה לו חיוך על השפתיים".
ייתכן מאוד שהקשר הזה עם הקהילה היהודית והאהדה לישראל, היו הרקע להירצחו.
ביום שישי שעבר הגיע איימס למפגש עם בוחרים בכנסייה במחוז הבחירה שלו, אירוע שגרתי למדי בבריטניה, שהבחירות בה מתקיימות בשיטה אישית ואזורית. "בבריטניה, כמו בכל דמוקרטיה שבה הפוליטיקאים נבחרים בידי התושבים, המגע הקרוב עם המצביעים חשוב מאוד", מסביר לנו רפלו פאנטוצ'י, מומחה ביטחון ב־Royal United Services Institute. "לכן הם עורכים כנסים כדי להקשיב לתושבים ולנסות לפתור את הבעיות שלהם, כי בזה למעשה תלויה בחירתם מחדש. הקשר הזה עם הבוחרים דורש מגע צמוד, וחושף אותם לאנשים שרוצים לפגוע בהם. הפוליטיקאים הופכים למעשה למטרות קלות".
הרוצח, עלי חרבי עלי, בריטי ממוצא סומלי בן 25, התנפל על איימס ודקר אותו כמה פעמים. זמן קצר לאחר מעצרו התברר כי עלי עבר בשנים האחרונות תהליך הקצנה דתית, מה שהוביל את המשטרה הבריטית לקבוע בתוך יממה כי מדובר בפיגוע טרור. את הפיגוע תכנן עלי זמן רב מראש. הוא נרשם למפגש בין איימס לבוחרים לפני שבוע, ובחר דווקא את המקום הזה מכיוון שידע שמי שיגיע למפגש בכנסייה לא יעבור בדיקה ביטחונית, ושגם איימס עצמו לא יהיה מאובטח.
ככלל, מציין הרב היימן, איימס היה אדם נגיש מאוד. "הוא היה אוהב אדם גדול. עשינו לא מעט אירועים קהילתיים, והוא היה מאוד נגיש, עונה לכל אחד, והבוחרים הרגישו שהוא קשוב אליהם. אגב, גם בתקופת הקורונה היו לא מעט אירועים שהוא קיים עם הקהילה בזום. באחת הפעמים הוא אפילו התקשר אליי רגע לפני כן כי לא הצליח לעלות בשידור חי, והסתבך עם הזום. זה מראה כמה אנושי הוא היה".
בשנים האחרונות היה איימס חבר בארגון "ידידי ישראל במפלגה השמרנית", הגוף האוהד ביותר לישראל במפלגת השלטון בבריטניה. הפרט הזה לא חמק כנראה מעיני רוצחו. נכון לכתיבת שורות אלה משטרת בריטניה טרם פרסמה מה היה המניע של עלי, אבל יש לא מעט אינדיקציות שאהדתו של איימס לישראל הייתה בעיניו סיבה מוצדקת לדקור אותו למוות.
אנג'ם צ'ודאי, מטיף מוסלמי קיצוני, אמר השבוע כי "הרבה אנשים מאמינים שישראל היא מדינת טרור, שמבצעת טבח במוסלמים בגדה המערבית וברצועת עזה". בכך הוא רמז כי זה אכן המניע העומד מאחורי הרצח של איימס.
"נראה כאילו זה היה רצח מכוון, ושהוא היה מטרה בגלל סיבה מסוימת, שכרגע איני יודע מהי", אומר לנו הרב היימן. "בקהילה היהודית רואים בזה אבדה אישית. הוא היה קשור לרבים מאיתנו, והאובדן קשה. דיוויד היה אדם אהוב, משהו לא רגיל בעבור פוליטיקאי".
הכוננות בקהילה היהודית במחוז עלתה מאז ההתנקשות?
"מלכתחילה יש לנו אבטחה גבוהה על מוסדות יהודיים. זה עניין שגרתי. יש ארגון שלם (CST) שכל תפקידו לאבטח את היהודים ואת בתי הכנסת, ולכן לא ביצענו צעד חריג מבחינת האבטחה אחרי הרצח".
הרב ג'פרי היימן, סאות'אנד: "בקהילה היהודית רואים ברצח אבדה אישית. הוא היה קשור לרבים מאיתנו, והאובדן קשה. דיוויד היה אדם אהוב – משהו לא רגיל בעבור פוליטיקאי"
היזהרו מחיקויים
דיוויד איימס איננו חבר הפרלמנט הראשון בבריטניה שנרצח בשנים האחרונות. ג'ו קוקס הייתה דמות מבטיחה במפלגת הלייבור הבריטית. ב־2015 היא נבחרה לפרלמנט הבריטי כנציגת מחוז באטלי־וספן. אבל שנה לאחר מכן, ב־16 ביוני 2016 כל זה נגמר: קוקס נורתה ונדקרה כמה פעמים בעת שהתכוננה לכנס בוחרים בבריסטול שבמערב יורקשייר. תומאס מייר, בן 52, שהיה קשור לקבוצות ניאו־נאציות, נעצר. כשהתנקש בחיי קוקס, כך לדברי עדי ראייה, צעק "בריטניה תחילה", וזאת בתגובה למדיניות קליטת הפליטים שבה תמכה והתנגדותה לברקזיט. קים לידביטר, אחותה של קוקס, שגם נבחרה לפרלמנט הבריטי במקומה אחרי הירצחה, אמרה השבוע כי "שובר את ליבה" שמשפחה נוספת עברה את מה שהם עברו לפני חמש שנים.
עוד תקרית מהשנים האחרונות הייתה ההתנקשות בחבר הפרלמנט סטפן טימס מהמפלגה השמרנית בשנת 2010. אישה בת 21 התקרבה לטימס במהלך מפגש עם בוחרים במזרח לונדון ודקרה אותו. טימס נפצע אנושות בכבד ובבטן, ובמשך ימים נע בין חיים למוות. המחבלת אמרה לחוקרים כי הסיבה למעשיה היא תמיכתו של טימס במלחמת עיראק, וכי "זו נקמה של העם העיראקי".
בכל המקרים הללו בלטה נקודת התורפה באבטחת חברי הפרלמנט הבריטי: אותן עצרות הבחירות והמפגשים האישיים עם הבוחרים, והעובדה שהפוליטיקאים הבריטים יורדים אל העם בצורה פיזית.
"לצערי האירוע השבוע הוא כנראה לא הפעם האחרונה שמישהו ינסה לפגוע – או יפגע – בפוליטיקאים בריטים", אומר לנו מומחה הביטחון פאנטוצ'י. "לאורך השנים הותקפו לא מעט חברי פרלמנט – ואז, רגע אחר כך אתה תראה יותר אבטחה ויש יותר לחץ בקרב הפוליטיקאים שמרגישים פתאום פגיעים – אבל בסופו של דבר הלחץ יירגע. הכול תלוי בחבר הפרלמנט עצמו, אי אפשר להכריח אותם".
שר המשפטים דומיניק ראב כבר הצהיר השבוע שהוא תומך בחיזוק האבטחה לפוליטיקאים שנפגשים עם בוחרים. גם שרת הפנים פריטי פטאל הצהירה כי תבחן כיצד אפשר לתגבר את האבטחה הקבועה על הפוליטיקאים. אבל בעוד הממשלה הבריטית מתלבטת מה השלב הבא, השטח ממשיך לבעור ולהמחיש שאין זמן להמתין לשינוי נהלים.
ימים ספורים אחרי רצח איימס הותקף שר השיכון מייקל גוב בידי מתנגדי סגרים בבריטניה, רגע אחרי שיצא מביתו. דובר משרד ראש הממשלה הצהיר: "לא נסבול התנהגות כזו".
ברשויות הבריטיות חוששים שרצח איימס ידרבן חקיינים נוספים, כפי שמסביר לנו פאנטוצ'י: "זה חשש שקיים תמיד, ורק התגבר בתקופה האחרונה. בדרך כלל מדובר בזאבים בודדים שיוזמים פיגוע, בלי קשר ביניהם ובלי אידאולוגיה ברורה. הם מוציאים מעין כעס על משהו שיש להם בחיים. האנשים האלה מחפשים לעשות משהו שתהיה לו משמעות, שיהיה לו סיקור. יהיו כאלה שיגידו 'היי, זה עבד לו, אולי גם אני צריך לעשות דבר כזה כדי לקבל סיקור תקשורתי נרחב ולהביא לכך שעוד אנשים ישימו לב אליי'".
הרצח של שני חברי פרלמנט בתוך חמש שנים מעורר מחדש את הוויכוח בבריטניה עד כמה הפוליטיקאים צריכים להיות נגישים. על פי דיווחים בתקשורת, הממשלה החליטה שלא להציב שומרים חמושים באותם מפגשים בין פוליטיקאים לבוחרים. שר המשפטים דומיניק ראב הצהיר השבוע כי "אסור לתת לטרוריסטים לנצח באמצעות תקיעת טריז או חומות בין שליחי הציבור לבין בוחריהם. צריך לנקוט תגובה פרופורציונית לאירוע". עם זאת הבהיר: "לא אעמוד בפני פוליטיקאים שירצו אבטחה".
אבל פוליטיקאים אחרים, בהם טוביאס אלטווד מהמפלגה השמרנית ודיאן אבוט ממפלגת הלייבור, הציעו כי "ייתכן שצריך להעביר את הפגישות למסכים ולערוך את המפגשים האלה בזום".
ואילו לינדזי הויל, יושב ראש הפרלמנט הבריטי, ביקש שלא לקבל החלטה אימפולסיבית בשאלה הזו: "לא הייתי רוצה שבסופו של יום חברי הפרלמנט הבריטי ייראו כמו הפוליטיקאים האמריקנים המאובטחים. אסור שכך ייראו החיים שלנו".
בתקופה הקרובה בריטניה תצטרך להכריע בסוגיה הזו: כיצד לא נכנעים לטרור ושומרים על המסורת ארוכת השנים של בחירה ישירה וקשר הדוק בין הפוליטיקאי שיושב בפרלמנט ובין הציבור ששלח אותו לשם – אבל גם מגינים על חייהם של נבחרי הציבור.
עמיחי שטיין הוא כתב התחום המדיני בכאן חדשות, תאגיד השידור הישראלי
