מרגע שהוא מתיישב על הכיסא, ניכר שלא נוח לו. דעתו של מפקד חיל האוויר לשעבר, אלוף במיל' עידו נחושתן, לא נוחה ממאמצי היח"צ שלהם נדרשת לאחרונה קרן וקסנר, זו שהוא עומד בראש הוועדה המייעצת שלה בישראל. פעם אחר פעם במהלך שיחתנו הוא חוזר על תמיהתו: איך הגענו למצב שבו צריך להצדיק את פעילותה של קרן אלטרואיסטית?
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– האם נתניהו ינסה לקבל חסינות מהכנסת הבאה?
– צפו: ערבית בקטנה – ערבית מדוברת מזווית אחרת
– הממונה על מו"מ עם איראן לשעבר תכהן כסגנית מזכיר המדינה
אחרי 35 שנות קיום שקט – יש שיאמרו דיסקרטי עד חשד – עלתה קרן וקסנר לכותרות שלא בטובתה, וכעת היא נדרשת לתת תשובות להתקפות מימין. ההתקפות הללו אינן חדשות. ראשיתן בשאלת המיליונים ששילמה הקרן לראש הממשלה לשעבר אהוד ברק עבור מחקר שלא יצא לפועל, המשכה בקשרי עבר בין הקרן לעבריין המין המורשע ג'פרי אפשטיין (ששם קץ לחייו לאחר שנכלא), ואחריתה בחשדות הנוגעים למניעיה של הקרן, שלקחה על עצמה מימון לא זול של לימודים מתקדמים לנבחרים מהשירות הציבורי.
אנחנו נפגשים בין הסגרים במשרדו התל־אביבי של אבי בניהו, מפקד גלי צה"ל בעבר ויועץ תקשורת היום. מפגש שנע בין היכרות לסולחה נטולת סכסוך קודם. סביב השולחן יושבים, עטויי מסכות (לפחות עד לשלב הגשת הכיבוד), נחושתן ובניהו, מנכ"ל הקרן רענן אביטל, ושני בוגרים של תוכניות הקרן השונות – יוסי שרעבי, עד הקיץ האחרון מנכ"ל משרד התרבות והספורט, וקודם לכן בכיר בעיריית ירושלים; וד"ר חבצלת יהל, חברת סגל במכון בן־גוריון לחקר ישראל והציונות, באוניברסיטת בן־גוריון.
כבר בדקות הראשונות עולה שמו של יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה, כמי שעומד מאחורי ההתקפות על הקרן. טענה אחת נגד הקרן נגעה להשפעתה על חוקרים ושופטים המעורבים בתיקי נתניהו – חלקם בוגרי תוכניות הלימוד שלה – כזרוע של אהוד ברק. "הקרן פועלת מזה 31 שנים, ויש לה 532 בוגרים", מבהיר אביטל. "באופן טבעי יש בה אנשים בעמדות מפתח שונות, גם שופטים וחוקרים".
"מיאיר נתניהו השיח הזה עבר לאתר מידה ולח"כ שלמה קרעי מהליכוד, ונוצרה מהומה", מתאר נחושתן, אך בניהו מבקש להדגיש: "היום אנחנו כבר לא שם".
העימות של נתניהו הבן מול הקרן החריף לפני כשנה, כשיאיר כינה את בוגרי הקרן "כת של פדופילים". ההתבטאות הזו הובילה להגשת 75 תביעות דיבה מטעם בוגרים שונים של תוכניות הקרן. בסוף דצמבר נדחה בבית המשפט ניסיונו של נתניהו הבן לטעון שאין להגיש תביעות פרטניות שונות בגין אותה אמירה.
אחרי שמועות רבות והתחמקויות רבות עוד יותר מצד ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, ובעקבות דרישה של נציבות המדינה, יצאה קרן וקסנר בהודעה הסברתית לשאלת המיליונים ששולמו לו. בפרסומים פומביים הבהירו ראשי הקרן כי הכסף נמסר במקור תמורת שני מחקרים שברק אמור היה לכתוב עבורם: האחד – מסמך בן 267 עמודים אודות הסכסוך הישראלי־פלסטיני – הושלם במועדו; האחר, מחקר בנושא מנהיגות, הבשיל לכדי תקציר בלבד. בחלל החדר עולה הרמיזה כי לאנשי הקרן פשוט לא היה נעים לבקש את הכסף חזרה. במקום זה הם העריכו את המחקר הראשון כאילו היה שווה את הסכום הכולל, וסגרו את העניין משום כבודו של האיש. בנוגע לאפשטיין, אנשי הקרן ציינו כבר בעבר כי הוא שימש בתפקיד אדמיניסטרטיבי בין השנים 1992 ל־2007, וכי הקשר עמו הסתיים ברגע שעלו החשדות החמורים נגדו.
ההמלצות של נתניהו
אולם הטענה המרכזית המופנית נגד הקרן ואינה יורדת מהפרק, נוגעת ל"גיהוץ תודעתי" לפקידים ברשות המדינה שנשלחים על ידה ללימודים יוקרתיים באוניברסיטת הרווארד בארה"ב. אגב כך עלו סימני שאלה על מימונה של הקרן את מרכז פרס לשלום, וכן הטענה כי משרתי הציבור שנבחרים למימון השתתפותם בתוכניות הקרן, מודרכים לשיתוף פעולה לטובת צד פוליטי מסוים מאוד. ניחשתם נכון, תמיכה בשלטון הליכוד או שלטון ימין כלשהו אינה חלק מההאשמות.
"וקסנר היא לא קרן פוליטית ואין לה שום אג'נדה פוליטית", מבקש נחושתן להבהיר. "היא נועדה לקדם התמקצעות של עובדים בשירות הציבורי בישראל, שנשלחים להכשרה בהרווארד. המטרה היא להביא לשירות הציבורי הכי טוב שיש, משום שבלי שירות ציבורי יעיל – המדינה בסכנה".
בחלל החדר עולה הרמיזה כי לאנשי הקרן פשוט לא היה נעים לבקש את הכסף חזרה מאהוד ברק. במקום זה הם העריכו את המחקר הראשון כאילו היה שווה את הסכום הכולל, וסגרו את העניין משום כבודו של האיש
מדוע זה חשוב? מבחינת נחושתן זה לא רק חשוב אלא קריטי. "הצלחה של מדינות תלויה במי שמנהל אותן, וזה לא הולך בלי מיומנות והבנה בשירות הציבורי", הוא מסביר. "אני מאמין שבלי שתשגשג, ישראל תהיה הערת שוליים בהיסטוריה ותיעלם לגמרי מהמזרח התיכון. ישראל היא לא באמת אימפריה, מפני שהיא יכולה להתמוטט בשנייה. וכאן נכנס הניהול הציבורי שנוגע לכל התחומים – בריאות, כלכלה, משפטים, תשתיות – הכול. בלי מיומנות מקצועית, ישראל לא תחזיק מעמד. פעם כשאמרת 'תוצרת הארץ' היית מדבר על בובה מפלסטיק שמתפרקת לך בידיים. היום בתחום ההיי־טק אנחנו יותר טובים מהרבה. זה לא קורה מעצמו, אלא בזכות שירות ציבורי יצירתי ומתקדם".
טוענים נגדכם שיש פרופיל מאוד מסוים של עובדים בשירות המדינה שאתם בוחרים לתוכניות של הקרן. בדרך כלל הפרופיל יהיה גבר אשכנזי אליטיסטי.
"אנחנו בוחרים מתוך שירות המדינה", אומר אביטל. "אם יש בעיה בפרופיל העובדים שם, אז אותם צריכים לבחור אחרת. ואת זה לא אנחנו עושים, הרי לא אנחנו מביאים אותם לעמדות האלה. אנחנו למעשה המתווכים בין השירות להרווארד. אנחנו המסננת האחרונה אחרי שהם התקבלו לאוניברסיטה, קיבלו המלצות מהממונים עליהם. רק אז הם מגיעים אלינו לריאיון, ואין מצב שישאלו שם שאלות פוליטיות".
"צריך לזכור שהבוגרים לא הופכים לבעלי תעודה של קרן וקסנר, אלא של הרווארד. הם צריכים להתקבל קודם כול לאוניברסיטה שם", מדגיש נחושתן. "הם לא מגיעים אלינו בכלל בלי המלצה של נבחרי הציבור", הוא מבהיר, ושולף מסמכים בחתימתו המוכרת של ראש הממשלה. "הנה בוגרי הקרן שבנימין נתניהו המליץ לנו עליהם. אם אנחנו כל כך בעלי אג'נדה, למה הוא המליץ לנו לקחת אותם לתוכנית? למה הוא משתף פעולה איתנו?"
קרן וקסנר היא ארגון פילנתרופי יהודי־אמריקני שנוסד בשנת 1980 על ידי המיליארדרים אביגיל ולזלי וקסנר. עד לעידן טראמפ תמכו השניים במפלגה הרפובליקנית, אך עקב חילוקי דעות בנוגע להתנהלותו של נשיא ארה"ב היוצא, הם חברו למפלגה הדמוקרטית. תחומי העניין של הזוג וקסנר, שבאים לידי ביטוי בתרומות נכבדות, נוגעים לחינוך ולמדע בקולומבוס, אוהיו – עיר הולדתו של לזלי – ופיתוח מנהיגות בקהילות יהודיות בעולם ובישראל. נשיאת הקרן היא הרבה הרפורמית אלקה אברמסון, ומנכ"ל הקרן בישראל הוא כאמור רענן אביטל.
טענה נוספת נגד הקרן נוגעת לפעילות הבוגרים שמקיימים ביניהם קשרים, כפי שעושים בוגרי קרנות אלטרואיסטיות אחרות. אולם במקרה הזה מדובר בבעלי תפקידים בכירים מאוד, שלכאורה יכולים להפעיל לחצים ולהנדס מציאות על פי אג'נדה פוליטית מסוימת. הטוענים רואים בקבוצת הבוגרים הפעילה, שדנה בינה לבין עצמה בסדר היום הלאומי, מסלול עוקף דמוקרטיה.
אביטל, איש אדיב ונעים, הוא בוגר חצי יובל בשירות משרד ראש הממשלה, וכמו נחושתן אינו רגיל במצלמות ומאמצי יח"צ. הכשרת מנהלים הייתה חלק מתפקידיו במשרד ראש הממשלה, והוא גם היה שותף להקמת תיכון ניסויי שהתמקד בטיפוח מנהיגות. בנוסף הוא חבר בתנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל", המזוהה עם השמאל.
"בווקסנר־ישראל אנחנו חמישה אנשים. חמישה", הוא אומר. "יש לנו נשיאה באוהיו, ועוד עובדת אחת בהרווארד בחצי משרה בתפקיד לוגיסטי. אלה מהנדסי התודעה של ישראל? זה התמנון שמהנדס את תודעת בכירי ישראל? על זה הרעש? זה כוחנו?"
אז במה הקרן משפיעה אם כך, אנחנו שואלים, וכאן חוזר הצבע ללחייהם של אנשי הקרן הגאים. תוכנית אחת שלהם – "תוכנית העמיתים" – מיועדת למנהלים מצטיינים מהשירות הציבורי שהקרן מממנת להם ולבני משפחתם שנת לימודים בבית הספר לממשל על שם קנדי באוניברסיטת הרווארד. הבכירים לומדים תואר שני במדיניות ציבורית, במסגרת שמחברת כמאתיים סטודנטים בעלי מעמד דומה מרחבי העולם. נחושתן ואביטל מספרים על בוגר מהיישוב ברוכין שבשומרון, אב לשבעה, שהקרן מימנה את שנת הלימודים שלו ואת הוצאותיו המשפחתיות במלואן.
תוכנית נוספת, שמיועדת גם היא למנהלים מצטיינים הנמנים על הסגל הבכיר בשירות הציבורי, היא תוכנית חד־שנתית לטיפוח מנהיגות בשירות הציבורי בישראל, שבמסגרתה נוסעים הנבחרים לחודש לימודים באוניברסיטת הרווארד בגפם. מטרתה המוצהרת לפתח מנהיגות ומיומנויות מעשיות, תוך מיצוי שיתופי פעולה חוצי משרדים. המשתתפים מצידם מתחייבים להמשיך לעבוד בשירות הציבורי בישראל במשך שלוש שנים מתום התוכנית.
נשמע מרשים ואפילו ראוי לטובת שיפור השירות הציבורי במדינה, אנחנו אומרים, אז למה זה התפקיד שלכם? למה המדינה לא עושה את זה? על כך הם עונים בפשטות: משום שהמדינה פשוט לא עושה. "זה יקר ומורכב", אומר נחושתן, "ובלי הקרן זה לא היה קורה. מאז שרענן הגיע לקרן לפני שש שנים, באים לפה מכל מדינה כדי ללמוד מישראל איך להשקיע באופן איכותי בעובדי השירות הציבורי".
"מדובר באנשים שהיו יכולים לעשות הרבה כסף בחוץ, ובחרו בשירות הציבורי כשליחות", אומר אביטל. "יש לנו בוגרים שהם מנהלי בית חולים, שישה אלופים – שניים מתוכם היו אלופים כבר כשיצאו לתוכנית והשאר עלו בדרגה לאחר מכן; שופט שמונה על ידי שרת המשפטים לשעבר איילת שקד ועוד. יש לנו חובשי כיפות וחילונים, ערבים מוסלמים וגם נוצרים, מה לא".
נחושתן, בנם של דבורה ויעקב, חברי אצ"ל, הוא ירושלמי גאה. אביו כיהן כחבר בכנסת השביעית מטעם גח"ל והיה גם חבר ועדת חוקה, חוק ומשפט. לאחר מהפך 1977 מונה האב לתפקיד דיפלומטי בוושינגטון, ומאוחר יותר בהולנד. נחושתן הבן גאה בהוריו ותמה על החשדות נגד הקרן שהוא מבכיריה.
"אני לא יודע להסביר את מה שקורה לקרן עכשיו, למעט בורות ורשעות", הוא אומר. "בסוף יש בן אדם מאחורי הקרן והוא איש שהצניעות חשובה לו. למען האמת, אם אני במקום לזלי, עם קיתונות הזעם שהוא חוטף, אני אומר: בשביל מה אני צריך את זה? לזלי וקסנר לא משקיע בבניינים ובכספים אלא באנשים, בחינוך".
אז מהיכן הגיע חוסר האמון העמוק במטרות הקרן? בניהו טוען שהסיבה היא היעדר השקעה בנראות ושקיפות. זו לא הפעם הראשונה שאנחנו רואים את זה, הוא אומר אגבית. נו, כל מוסד עובר את התהליך הזה של סירוב להשתמש בדוברות וביחצנות, עד שהוא עובר טלטלה ומבין את הצורך בשקיפות וגם בחשיפה. אז את זה לומדים עכשיו גם בקרן.
לא פס ייצור
בשלב זה אביטל גאה להציג בפנינו את שני הבוגרים שנוכחים עימו בפגישה. גם הוא עצמו, למען האמת, בוגר המחזור הראשון של תוכנית המנהלים של הקרן. את המסלול עשה עם יוסי שרעבי, שיושב לצידו.
"חיפשו אנשים שהשירות הציבורי בער בהם מצד המקצוע ולא הפוליטיקה", אומר שרעבי, "כאלה שכבר נמצאים בעמדות השפעה וזקוקים לכלים נוספים לביצוע המשימות שמופקדות בידיהם. חזרתי עוד יותר מחויב ומאוהב בשירות הציבורי. הכי כיף בשירות המוניציפלי, כי שם אתה נוגע ישירות באנשים. אבל אחרי התוכנית החיידק של השירות הציבורי גדל עוד יותר, ורציתי להגיע לשירות ממשלתי. אחרי זמן קצר קיבלתי טלפון מהשרה מירי רגב שאמרה ששמעה עליי הרבה דברים טובים. חמש שנים הייתי בעמדה הכי קרובה אליה, ואני גאה בזה. עשינו יחד את חגיגות השבעים לישראל וחמישים לשחרור ירושלים. בסגר הראשון פעלנו להשבת הספורט למסלול בתנאים שהיו.
"חלק מהיכולת שלי להיות מנכ"ל אפקטיבי הגיע מההכשרה שקיבלתי בקרן וקסנר: כלים במשא ומתן, שיתוף פעולה נכון בין משרדים וגם חוצה גבולות, קבלת השראה ממודלים אחרים בעולם. המחויבות גדלה שם".
זה המקום לברר עם הנוכחים את סוגיית "שלטון הפקידים", ואת הטענה כי מנכ"לים שאינם נבחרי ציבור מנהלים בפועל משרדי ממשלה במקום השרים הממונים עליהם. "בחוויה שלי אין לטענה הזו שום בסיס", מגיב שרעבי. "זה מאוד פשוט. לשר יש מדיניות, לא מתאים לך – לך הביתה. אתה עובד אצלו, לא להפך. יש לכם בעיה עם החלטה של השר או השרה? תעלו לדיון. אם אין מניעה משפטית, אין מקום לשנות. ממלכתיות, זו המילה".
אז לטענות על "פס ייצור" של מנכ"לים אין בסיס? אנחנו מבררים. "אנשים מגיעים לעמדות הללו אחרי שכבר יש להם כמה קבלות. אז פתאום אנחנו קו ייצור?", תוהה אביטל. "הם לא עוברים חינוך מחדש בשיטה הסינית, הם מקבלים חשיפה לחומרים אינטלקטואליים ולשיטות עבודה מכל העולם. הקונספט של הרווארד הוא שבעיות של שירות ציבורי נובעות בעיקר מחוסר תקשורת בין המשרדים. כל משרד בנוי בפני עצמו, והנושאים החשובים נופלים בין הכיסאות".
ד"ר יהל גאה מאוד במרכז לחקר ארץ ישראל והציונות בבן־גוריון שהיא נמנית עם חברי הסגל שלו. "זו המסגרת הגדולה ביותר שעוסקת בארץ ישראל ובציונות, עם חוקרים שלא רואים בציונות דבר מגונה", היא אומרת. היא בוגרת לימודי משפטים וכלכלה, ובעבר עבדה בפרקליטות מחוז דרום, "מרחב שמתנהל לא לפי הכללים שהכרתי בתל־אביב". יהל עסקה רבות בהסדר קרקעות בנגב, פרויקט שקידם אריאל שרון, והיא שהקימה את מחלקת מקרקעין במחוז דרום כדי לעשות סדר בכאוס, כלשונה. אחרי שנה בתוכנית חו"ל של הקרן, היא מדגישה במיוחד את הרחבת האופקים שהלימודים דרך הקרן העניקו לה. בעקבותיה הגיע לקרן גם בן זוגה אייל, מדען ראשי של המכון למחקר גרעיני, והוא בוגר התוכנית הקצרה יותר.
תפקידה האחרון של ד"ר יהל היה תת־פרקליט מחוז הדרום, אחריו פרשה משנבחרה מתמודדת אחרת לתפקיד הפרקליט שגם היא התמודדה עליו. על קרן וקסנר יש לה רק מילים טובות. היא מציינת את הערך המוסף של שנת הלימודים בחו"ל, שמפגישה את הישראלים עם יהודי ארה"ב. "שם יכולתי לחשוף אותם להשקפה הציונית באופן מיוחד", היא אומרת.
לדעתה "יש בעיה של הומוגניות בשירות הציבורי, בהחלט, אבל ההומוגניות מתחילה שם, לא בקרן וקסנר. מה שלי הפריע הוא שחלק מהאנשים במשרד המשפטים לא פעלו בקנה אחד עם מה שהממשלה רצתה. כתבתי אינסוף מכתבים בסוגיית הפוליגמיה לדוגמה. רק ב־2017 אמי פלמור, שהחליפה אותי, סיימה את התהליך. במשך שנים לא הייתה היענות לטפל בנושא בכלל".
"מה שיוסי וחבצלת ועוד 530 כמותם עברו בהכשרה בקרן, זו תרומה למדינת ישראל", מסכם נחושתן. "שירות ציבורי זה מקצוע, וכמו כל מקצוע אחר הוא נדרש להשתלמות. כל החיים שלי הייתי פקיד ציבור. כמפקד חיל האוויר ביצעתי פקודות שהגיעו מלמעלה, אבל אם פוליטיקאי יבוא ויגיד לי איך להטיס מטוס – זה לא. מי יושב על כיסא הקברניט – את זה הציבור מחליט. אם הכיסא הזה מתנדנד, הכול נופל. אבל כדי לנהל את המדינה היטב אתה צריך סביבך רובד מקצועי משכיל. לשם כך הוקמה הקרן. היא לא באה לקבוע את עתיד מדינת ישראל, אלא איזה עומק של אנשים ישבו שם ואלו כלים מקצועיים יעמדו לרשותם".
