אות ציידי מפלצות מצוידים ברחפנים ובמצלמות תת־אדום התאספו באינוורנס שברמות הסקוטיות במטרה אחת יחידה: למצוא סוף־סוף את המפלצת מלוך נס. אבל זה לא יהיה קל. בשבת שעברה ירד גשם סוער והשמיים היו קודרים, מה שפגע בראות במהלך החיפוש אחר היצור המכונה בחיבה "נסי". המפלצת המיתולוגית, שחיה לפי האגדה באגם מים מתוקים בסקוטלנד, חמקה מלכידה, וגם מלכידת כל הוכחה חותכת לקיומה, מאז שנטען שנראתה לראשונה במאה השישית לספירה.
הניסיון למצוא את נסי הוא מסורת עתיקת יומין, והציידים המתנדבים שהופיעו באינוורנס בשבת היו מסורים – ונשאו ציוד רב יותר מכל אלו שבאו לפניהם. המצוד אחר המפלצת, שאורגן כאירוע בן יומיים מטעם מרכז לוך נס באינוורנס, היה הגדול ביותר זה חצי מאה, ובוודאי הטכנולוגי ביותר אי פעם. היו מי שנסעו שעות כדי להיות כאן. היו גם מי שהגיעו בטיסה מחו"ל.
העניין הבינלאומי במפלצת מביא לאזור יותר ממיליון מבקרים מדי שנה, לדברי אלן רולינסון, מנהל פיתוח עסקי בחברת תיירות המושכת תיירים לאינוורנס. בחנות המזכרות המקומית של לוך נס אנחנו פוגשים את איזבל רמבו, שהגיעה מצרפת לחופשה ברמות הסקוטיות. היא ובעלה בילו חלק ניכר מהשבת בחיפוש אחר נסי. "אני מאמינה במפלצת", היא אומרת, בעודה אוחזת בחמש חבילות של לחם סקוטי מסורתי. "לא ראינו אותה. אם הייתי זוכה לכך, זה היה משנה את חיי".
מרכז לוך נס השיק את אירוע הציד – שכונה "המסע" – בשיתוף קבוצת המחקר לוך נס, החוקרת את האגם ותופעות בלתי מוסברות. שני הארגונים פרסמו קריאה לציידים מתנדבים "מוקסמים מהסיפורים האגדיים על נסי" ובעלי "תשוקה לפענח תעלומות ולחקור את מה שמעל הטבע". המרכז נאלץ בשלב מסוים לסגור את ההרשמה המקוונת למתנדבים "בשל הביקוש הרב". "אשמח לקבל כמה תשובות עד סוף המסע הזה", אומר פול ניקסון, ראש המרכז. "זאת אחת התעלומות הבלתי פתורות הגדולות ביותר, והציידים הם לא סתם אנשים עם משקפת וקופסת אוכל. אם אכן נמצא אותה, זו תהיה סנסציה עולמית".
ואכן, כמה ציידים הביאו מזל"טים וציידו אותם במצלמות תת־אדום כדי לחפש גופים חמים באגם. הם גם הגיעו חמושים בהידרופונים כדי לקלוט אותות אקוסטיים בעומק עשרים מטר מתחת לפני המים, אף שאיש מהם אינו יודע באמת איך עשויה המפלצת להישמע. משתתפים אחרים ישבו במתחמי צפייה על חוף האגם או יצאו לשיט, והתבקשו לתעד את כל מה שהם רואים – מתנודות על פני האגם ועד שינויים במזג האוויר. הם גם עברו סדנאות שלימדו אותם כיצד לצלם סימנים פוטנציאליים בטלפונים שלהם.
ניקסון מקווה שאירועי סוף השבוע ייתנו השראה לדור חדש וצעיר יותר של ציידי נסי. למי שלא היה יכול להגיע לכאן בעצמו, שידור חי של הציד היה זמין באינטרנט. המרכז גם ערך סקר כדי לבדוק אם ספקנים הפכו למאמינים או אם דעותיהם של אנשים על קיומה של המפלצת השתנו במהלך הציד.
העניין בקריפטוזואולוגיה – בעלי חיים שקיומם מעולם לא הוכח, כמו ביגפוט או ססקוואץ' – מתמשך כי הרעיון "מעורר את הדמיון", לדברי פרופ' מייקל א' ליטל, אנתרופולוג באוניברסיטת בינגהמטון בניו־יורק. התיאורים התכופים של יצורים אגדיים כמו נסי בסרטים ובסדרות מנציחים את המיתוסים, הוא אומר: "אנשים באמת מאמינים בזה ומבזבזים כמויות עצומות של זמן ואנרגיה בחיפושים, אבל אין שום ראיות".
מקורו של המיתוס של נסי נמצא בתצפית שתועדה בתיאור בכתב בשנת 565 לספירה: "קדוש אירי דחף מפלצת בחזרה למים", כך מצוטט התיאור באתר של אינוורנס. תקריות נוספות דווחו בשנים שחלפו מאז, ובשנת 1933 זינקה תשומת הלב ללוך נס לאחר שעובד במלון מקומי דיווח שראה "דג דמוי לווייתן" במים. העיתון "אינוורנס קורייר" פרסם את סיפורו של עובד המלון תחת הכותרת "מחזה מוזר בלוך נס", והתייחס ליצור כאל "מפלצת".
הסיפור נקלט בכלי תקשורת מקומיים ובינלאומיים, ולאחר שנה פורסמה ב"דיילי מייל" תמונה – המיוחסת לרופא מקומי – שהציגה יצור ארוך צוואר מבצבץ מתוך האגם. עד היום התמונה המטושטשת מזוהה עם נסי, אך התברר בהמשך שהיא הייתה לא יותר ממתיחה. בשנות השבעים, קבוצת "חקירות תופעות לוך נס" הקימה "משמרת מצלמות" וערכה את המצוד הגדול האחרון. ב־1987, צוות אחר סרק את קרקעית האגם בעזרת סונאר, ולא העלה אפילו חרס בידו.
"המסע" שהתנהל בסקוטלנד בסוף השבוע "היה צריך להתקיים מזמן", אומר גארי קמפבל, שמנהל יחד עם אשתו רישום מקוון של כל התצפיות המדווחות של נסי. העניין שלו בסיפור התעורר ב־1996: הוא ישב אז במכוניתו ליד האגם, ולדבריו הבחין ב"גבנון שחור גדול" שהגיח מהמים ואז צלל בחזרה מתחת לפני השטח. "אורכו היה שלושה או ארבעה מטרים", מעיד קמפבל. היצור הופיע שוב לכמה רגעים לפני שנעלם מהעין, הוא אומר, ועד מהרה הוא הבין שאין רשימה מקיפה של תצפיות קודמות – ופתח את מרשם התצפיות הרשמי של לוך נס, הכולל יותר מאלף תקריות.
"גם ספקנים וציניקנים שיבקרו בלוך נס יחפשו את המפלצת", אומר ניקסון. "כולם מביטים במים ויש איזה קול בראשם שאומר: אולי תזהו פה משהו".
מאז ילדותו באוסטרליה הייתה למארק תיוליס אובססיה לנסי. כעת הוא עובד כמנהל בחנות המזכרות "נסילנד" ליד האגם. "משהו מוזר קורה בלוך הזה", אומר תיוליס. "יש תיאוריות שזה אפילו לא יצור בשר ודם. אולי זו תופעה על־טבעית".
בשביל צייד אחר, רולינסון, "המסע" הוא הזדמנות להעלות את המודעות לאזור, שההיסטוריה שלו ענפה ושבמרחביו מצויים נופים ציוריים, שבילי הליכה מקסימים, טירות ומזקקות ויסקי. אבל האם הוא מאמין בקיומה של נסי? "למה לא?", הוא אומר, אך מודה שהסבירות לזהות את נסי קשורה קשר הדוק לכמות הוויסקי שאדם שתה קודם לכן.
"אבל נסי חכמה יותר מהאנשים האלה", כתב מישהו בפייסבוק לפני המצוד. "לא יתפסו אותה".
