בעקבות הגילויים המרעישים במהלך הקיץ בדבר שערוריות התעללות מינית שהתרחשו בכנסייה הקתולית, והמכתב הנפיץ שפורסם, בו נטען שהאפיפיור פרנסיסקוס בעצמו הסתיר שערורייה כזו, הקהילה הקתולית בארה"ב דורשת שינויים משמעותיים בכנסייה.
אולי בפעם הראשונה בהיסטוריה, קתולים מכול הקצוות הפוליטיים שהגנו על ההיררכיה של הכנסייה, גם במה שהייתה נראית כמו תקופת שערוריות ההתעללות החמורות ביותר, כעת ממקדים בה את כעסם. הם דורשים בפומבי את התפטרותם של בישופים, חקירות מיוחדות בסגנון זו של רוברט מולר, והטלת חרם על המיסה הקתולית ותרומות לכנסייה. אפילו האוהדים הגדולים ביותר של פרנסיסקוס והאג'נדה הרפורמיסטית, אותה הוא מוביל כעת, תוהים האם הוא חלק מהבעיה.
"זוהי תגובה שונה מצד הקהילה והיא לא דומה לשום דבר שראיתי בעבר", סיפרה אדריאן אלכסנדר, מקימת הארגון הלאומי "קתולים למען פעולה", שכבר בתחילת דרכו ארגן הפגנות בשבע ערים שונות בשבועיים האחרונים, ומתכנן עוד בימים הקרובים. "אנשים רגילים כאן בספסלי הכנסייה אומרים: 'הבישוף חייב להתפטר', או 'כל הבישופים חייבים להתפטר'. אף פעם לא ראיתי דבר כזה".
כעת, עם פרסום המכתב החותך של הארכיבישוף קרלו מריה ויגאנו בשבת, בו השליח לשעבר של הוותיקן לוושינגטון דרש את התפטרותו של פרנסיסקוס, ישנם קתולים שנותנים ביטוי לייאושם.
"הייתה לי תקווה לרפורמה בעניין הזה, אבל אם היא לא תתבצע תחת פרנסיסקוס, מי כן יוכל לעשות זאת?", שאל כריסטופר ג'ולי הייל, שעזר בהובלת התנועה הקתולית עבור הנשיא אובמה, ושעד לא מזמן היה תומך בולט של האפיפיור. הוא הוסיף: "אף אדם בעל מצפון טוב לא יכול להגן עליו עכשיו כשנחשף הרקורד שלו בנושא התעללות מינית. זוהי אכזבה מוחלטת".
מכתבו המתסיס אך לא מאומת של ויגאנו טוען שקודמו של פרנסיסקוס, בנדיקטוס ה-16, הטיל סנקציות סודיות על תיאדור מקריק, הקרדינל לשעבר של וושינגטון, על שהטריד מינית כמרים צעירים ובני סמינר, אך פרנסיסקוס ביטל אותן. בנוסף, הוא האשים בעקיפין את הקרדינל דונלד ווארל מוושינגטון בכיסוי על התנהגותו של מקריק. בחודש שעבר מקריק הפך להיות הקרדינל הראשון שאי פעם פרש בעקבות האשמות על התעללות מינית.
על פי ג'וסף קאפיזי, מרצה לתאולוגית המוסר ב"קתוליק יוניברסיטי אוף אמריקה", המכתב "מגביר את חוסר אמון הציבור. בתור אדם מן המניין, ואני חושב שאני מדבר בשם הרבה אחרים, אנחנו כבר לא יכולים לסמוך על בני האדם האלו יותר".
אמנם את הכאב והכעס חולקים קתולים מכל הגוונים, אך לגבי הסיבות לשערוריות והאמצעים שעל הכנסייה לנקוט כדי לטפל בהן, חלוקים בני הקהילה לאורך קווים אידיאולוגיים ברורים. המכתב בעצמו הפך להיות סוג של "מבחן רורשך" עבור כנסייה קתולית שכבר מוצאת את עצמה חלוקה לימין מול שמאל, פרנסיסקוס מול בנדיקטוס, אורתודוקסיה מול ליברליות.
שמרנים אשר כבר תקופה ארוכה לא בוטחים בפרנסיסקוס קיבלו במהרה את טענותיו של ויגאנו. הם הסכימו עם פרשנותו למשבר ההתעללות המינית, שלטענתו נובע בעיקר מעובדת קיומם של גברים הומוסקסואליים בכמורה. עבור הקבוצה הזו, ויגאנו, שבמסגרת תפקידו כשליח הכנסייה לארה"ב תקף את תכנית "אובמהקייר" ואת התרת נישואין חד מיניים, הוא מלשין גאה שהראה מדוע פרנסיסוקס חייב לעזוב על מנת שהכנסייה תטוהר.
מנגד, קתולים ליברליים יותר קראו לזהירות לפני קבלת טענותיו של ויגאנו, ודחו את ההסבר שהומוסקסואליות היא הסיבה לשכיחות ההתעללות המינית בקרב כמרים. חלקם האשימו את הדרישה לפרישות מינית, את העובדה כי אין נשים בכמורה או הנהגה נשית באופן כללי, וכן מורא כבוד גבוה מדי לסמכות הכמורה. עבור הצד הזה, סגנון הכתיבה החד-צדדי של ויגאנו, וכן הטענות שגם הוא לכאורה עזר בכיסוי על שערוריות דומות, חושפות את עדותו כחלק מהקונספירציה להדחת האפיפיור.
אך גם התומכים האדוקים ביותר של פרנסיסקוס, וכן המבקרים הגדולים ביותר של ויגאנו, הוטרדו מהמכתב ומהדרך בה טיפל פרנסיסקוס בשערוריות ההטרדה האחרונות, כולל כזו שהתרחשה בצ'ילה, וכן חקירה מאסיבית של התעללות מינית בילדים בפנסילבניה בה היו מעורבים למעלה מ-300 כמרים לאורך 70 שנים.
ייתכן שההתפתחות המפתיעה ביותר היא המציאות בה אנשי דת קתוליים מדברים בפומבי נגד בעלי התפקיד הבכירים ביותר בכנסייה.
בכנסייה בולטת בוושינגטון, בעלת קשרים קרובים להיררכית הארכיבישופות, הכומר פרסיבל ד'סילבה זכה למחיאות כפיים סוערות לאחר שסיים את דרשתו ביום ראשון בדרישה מהקרדינל דונלד ווארל להתפטר מתפקידו, מכיוון שהשגיח על כמרים מתעללים בפנסילבניה. באותו ערב, בכנסייה מרכזית אחרת באותו אזור, הכומר בן הולי התמקד בדרשתו על מכתבו של ויגאנו, כשהוא תוהה על המניעים הפוליטיים של הכותב, אך באותו זמן מטיל ספק בכך שאפיפיורים ובישופים עשו מספיק כדי לעקור את ההתעללות המינית מהכנסייה. בנוסף, באותו זמן, קבוצה של סטודנטים ב"קתוליק יוניברסיטי" התארגנו לדרוש את התפטרותו של ווארל.
במהלך הדיון בלתי-פוסק בטוויטר, בבלוגים קתוליים ובשיחות שקטות לאחר המיסה, רבים מהמאמינים בספסלים העידו שלא יכלו לחשוב על שום דבר חוץ מהשערוריות, אך הם לא משוכנעים מה ביכולתם לעשות בנדון. לסרב לשלוח את ילדיהם לבתי ספר קתוליים? להפסיק לתרום לכנסייה, כפי שחלקם כבר הצהירו שיעשו? להתפלל ולצום?
מנהיג קהילה קתולי אחד אמר שכתב בפעם הראשונה למנהל בית ספר בו הוא חווה הטרדות מיניות, דבר שאף פעם לא דיווח עליו בעבר.
הייל ואחרים דרשו שלוש פעולות: שהכנסייה תשחרר את כל מסמכיה הסודיים העוסקים בכמרים מתעללים; שחוקרים פדרליים ישקלו לפתוח בחקירה פלילית כוללת בנושא; ושהבישופים האמריקניים יתפטרו. במקום גבוה ברשימה הזו נמצא ווארל, שהתנהלותו במהלך 18 השנים בהן שימש שבישוף העיר פיטסבורג מופיעה בהבלטה בדו"ח החקירה בפנסילבניה.
מדינת מיזורי פתחה בחקירה דומה לגבי טענות על התעללות בקרב הכמורה בעיר סנט לואיס, וקהילות במדינות אחרות גם הן דורשות חקירות כאלו.
"רבים מאתנו לא סומכים על הבישופים שיחקרו את הנושא בעצמם. נראה שהרבה אנשים, באופן אירוני משהו, מברכים על התערבות הרשויות החילוניות – רשויות המדינה – שיבואו וינהלו חקירה שתהייה יותר מוכרת לנו, ואולי אף יותר נוחה מבחינתנו", אמר קפיזי.
אלכסנדרה דהסנקטיס, כתבת מוורג'יניה שנוכחת במיסה כמעט כל יום, הסכימה ואמרה: "אין שום מנגנון דמוקרטי. אנחנו לא יכולים להצביע על הדחת האפיפיור". לפי דבריה, מכיוון שאין באפשרותם לנהוג בצורה כזו, האנשים שהיא מכירה מארגנים תנועה שתדרוש שבישופים אמריקניים יחשפו את עצמם לחקירה עצמאית. "אידיאלית יהיה מדובר בדמות שנמצאת מחוץ לכנסייה – במיוחד עכשיו אחרי שהאפיפיור לא הגיב למכתבו של ויגאנו".
קתולים רבים אף פעם לא השוו את העולם הפוליטי לכנסייה שלהם. בישופים וכמרים לא היו נשיאים וראשי ערים; הם היו אנשים קדושים. כעת, הכבוד לסמכות הכנסייה נמוג. "אני חברה בהסתדרות העובדים. ברור לי מה צריך לעשות כשעומדים מול פוליטיקאים: לבחור באנשים אחרים. להפעיל עליהם לחצים שונים. בתור קתולית, אף פעם לא ממש נתתי ביטוי לתסכול שלי בצורה כזו", אומרת אלכסנדר, מ"קתולים למען פעולה".
היא התחילה ליצור קשר עם קתולים בכל ארה"ב, ובמהרה הם חזרו אליה. הרשת הגדלה כבר קיימה הפגנות בשבע ערים, כולל אחת ביום ראשון מחוץ למיסה בקתדרלת מתיו הקדוש בוושינגטון, שם המפגינים הניפו שלטים שקראו להתפטרותו של ווארל.
אלכסנדר ציינה שאלו שמארגנים את ההפגנות ביחד איתה הם כולם קתולים מאמינים ואדוקים, שמסרבים להתייאש מהכנסייה שלהם למרות שהתאכזבו ממנה קשות.
"יש לי כנסייה טובה, כומר שאני אוהבת, ושתי נזירות מדהימות. יש לנו משפחות עם ילדים בגילה של הבת שלי שיגדלו ביחד איתה", הוסיפה אלכסנדר וסיכמה: "אני חושבת שזו הסיבה לתגובה שלי. למרות הכול, אני עדיין רוצה להיות חלק מכנסייה שלדעתי היא מופלאה".
תורגם ע"י אלחנן שפייזר
