משבר הקורונה גרם לציבור הישראלי לשים "ברקס" על ההוצאות, ולא רק בגלל ההגבלות הפיזיות. באופן טבעי משקי הבית נמצאים בסוג של התכנסות כלכלית, צמצום הוצאות ומיעוט קניות, גם בקרב אלו שהמשיכו בעבודתם ומשכורתם לא נפגעה. המציאות הזו הגדילה באופן דרמטי את יתרות העו"ש והמזומן של הציבור.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– פרשת חיים כץ: היועמ"ש בונה עוד כביש עוקף כנסת
– ישראלים, נעים להכיר: התנועה הפרוגרסיבית עשתה עלייה
– "בנט מוזמן לשבת איתי, לא להקים גוף מקביל"
אם נוסיף לכך את משיכת הכספים ההמונית מקרנות הנאמנות, מקופות הגמל ומקרנות ההשתלמות (שברוב המקרים התבררה כטעות) והעברתם לעו"ש, ובמקביל דחיית החזרי ההלוואות שמאפשרים הבנקים, לא פלא שערמת המזומנים שלנו הולכת ומתעצמת.
נכון לסוף חודש מרץ, עמדה יתרת העו"ש של הציבור על כ־400 מיליארד שקל. זהו שיא של כל הזמנים, ונתון המבטא זינוק של יותר מ־50% בתוך כשלוש שנים. בחודש מרץ לבדו גדלה יתרת העו"ש בכ־50 מיליארד שקל, הקפיצה הגבוהה ביותר שנרשמה אי־פעם בתוך חודש אחד. אם נצרף ליתרות העו"ש גם את המזומן שבידי הציבור (כ־82 מיליארד שקל), הרי שהסכום נשק במרץ כבר ל־500 מיליארד שקל. למעשה, בחודש אפריל ערמת הכסף הזו כבר עברה את החצי טריליון שקל.
מצד אחד יש חשיבות להתנהלות כלכלית נבונה ולהכנת כרית ביטחון לעת הצורך, ודאי כשקיימות הלוואות שצריכות להיפרע. אך מצד שני יש חשיבות לא פחותה לצריכה. הסיוע הממשלתי לעסקים במשבר, לא יעזור אם הכלכלה לא תנוע. ומה שמניע אותה הוא הצריכה. למעשה אין סתירה בין הדברים. קנייה נבונה היא תמיד עניין חשוב, אך ממש לא צריך להפסיק לקנות מוצרים ושירותים.
סימן שאלה גדול מרחף כיום על המשך העסקתם של מאות אלפים שעדיין נמצאים בחל"ת. עשרות אלפי עסקים קטנים נמצאים בקריסה. על פי נתוני לה"ב (לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל), 61 אלף עצמאים צפויים לסגור את העסק שלהם עד סוף השנה ולהצטרף לדורשי העבודה. צו השעה הוא לסייע להם; פשוט לקנות ולמעשה לסייע גם לעצמנו, ולהעדיף תמיד תוצרת ישראלית.
לפי נתונים שפרסם בעבר משרד הכלכלה, כל מיליארד שקל שמושקעים בייבוא, לו היו מופנים לרכישת תוצרת ישראלית, היו יכולים לייצר כ־2,700 מקומות עבודה חדשים. בנוסף, מעגל המועסקים שמעורבים בייצור ואספקה של מוצר הוא רחב – כל מפעל ייצור מספק עבודה לקבלני משנה ולשלל נותני שירותים ובעלי מקצוע שונים, כך שלמעשה התמיכה היא כפולה ומשולשת. אותם עובדים מקומיים בשרשרת האספקה והייצור גם משלמים מיסים, שמגדילים את ההכנסה למדינה.
הצורך החשוב הזה לסייע בהנעת גלגלי הכלכלה באמצעות העדפת תוצרת ישראלית ועידוד התעסוקה, איננו מוטל רק עלינו משקי הבית, אלא על כל הגורמים במשק שיכולים לעשות זאת. כך גם הממשלה וכל המוסדות והגופים הנתמכים על ידה, הרשויות ובעלי החברות הגדולות, שנפגעו קצת או לא נפגעו כלל במהלך הקורונה.
רשתות המזון למשל לא נפגעו מהמשבר. להפך, הכנסותיהן גדלו. אין סיבה שכל מוצרי המותג הפרטי שלהן במזון, בטואלטיקה ועוד, לא ייוצרו בישראל, גם אם זה עולה קצת יותר. בעלי המניות יכולים להפחית במעט את הדיבידנד השמן שיקבלו, ולסייע בצורה ישירה ועקיפה לפרנסתם של אלפי עובדים.
הקריאה הזו איננה מפחיתה במאום מאחריותה של הממשלה לסייע לעסקים, לעצמאים ולשכירים שנפגעו מהמשבר. ויש לה עוד הרבה עבודה לעשות.
אין קיצורי דרך
לישיבה על הר מזומנים יש תופעת לוואי – ניסיונות למנף את הכסף באמצעות השקעה שתניב תשואה נאה. שילוב של ריבית אפסית כפי שקיימת כיום, והר מזומנים ששוכב בעו"ש – הוא קטליזטור כפול לחפש השקעה או לנסות את המזל בשוקי ההון.
שי וגילי הם זוג צעיר בשנות השלושים לחייהם. שניהם לא נולדו למשפחות עשירות ולא הגיעו עם "נדוניה" כבדה. אחרי הצבא החלו לעבוד בעבודות מזדמנות, ורק לפני שנים בודדות התקבלו למקום עבודה קבוע. השניים הצליחו לחסוך סכום של יותר מ־200 אלף שקל, אותו ייעדו לרכישת דירה בעתיד, כחלק מההון העצמי שיעמוד לרשותם בעת בקשה למשכנתא.
רחל היא אלמנה שלפני כמה שנים פרשה מעבודתה ויצאה לפנסיה. קצבת הפנסיה שלה מסתכמת בכ־4,500 שקל בלבד. בתוספת קצבת הביטוח הלאומי וקצבת שארים, סך הכנסתה נע סביב 7,500 שקל בחודש, המספיקים בקושי לכיסוי הוצאותיה. במרוצת השנים, טרם פרישתה, הצליחה שרה גם לחסוך סכום נוסף שהצטבר ל־250 אלף שקל.
שי וגילי אינם מכירים את רחל, אבל שלושתם נקלעו למציאות זהה וכואבת. ביום בהיר אחד הם איבדו את כל החסכונות שאגרו בעמל רב במשך שנים, לאחר שהתפתו להצעה "אטרקטיבית" (במקרה שלהם השקעה בנדל"ן) תוך הבטחה להכפיל ולשלש את הונם בזמן קצר. "המומחים" שייעצו להם להשקיע את כספם, היו מיומנים באומנות השכנוע ומצוידים בשלל הבטחות ומקסמי שווא. רחל, שי וגילי וכמותם גם אחרים, לא באמת שאלו שאלות, לא עשו בדיקות בסיסיות, ומעל הכול לא זכרו את כלל הברזל: אין קיצורי דרך לכסף הגדול. מבטיחים לכם תשואה מהירה? תתרחקו כמו מאש.
"ההצעות המגונות" הללו אינן נוצרות בחלל ריק. בשנים האחרונות, מציאות של ריבית אפסית הן בארץ והן בעולם, גורמת לרבים לחפש אפיקי השקעה "אטרקטיביים", כאלו שיניבו להם תשואה נאה. הסיפורים של רחל, שי וגילי, אירעו אמנם לפני כשנתיים, אולם גם כעת, כאמור, המציאות הזו מתעצמת. היזהרו מהצעות מהסוג הזה.
במקביל לירידות החדות בשווקים שחווינו במשבר הנוכחי, היו גם לא מעט עליות. יש מי שמנסים לקפוץ על רכבת ההרים המשתוללת הזו, מתוך תקווה שתיקח אותם למעלה. גורמים שונים שטובת המשקיעים לא בהכרח בראש מעייניהם, מנצלים זאת ומעצימים את התקוות, תוך הצעת שירותים ופלטפורמות להשקעה. יש להיזהר גם מהם.
עבור מי שיש לו יכולת לחסוך לטווח ארוך, השקעה בשוק ההון היא בהחלט אפשרות. אבל היא חייבת להיות מושכלת ולהתבצע תוך בדיקה מדוקדקת, בחינת הצרכים והבנת הסיכונים. חשוב גם לומר: אין צורך להיבהל מהטלטלות שעוברים השווקים. השקעה לטווח ארוך לא אמורה להיות מושפעת מהשינויים הללו. את הטעות הזו למדו על בשרם מי שמשכו את קופת הגמל או קרן השתלמות בנפילה הגדולה של תחילת המשבר, והפסידו אחוזים לא מבוטלים של עליות מאז. אבל ניסיונות לעשות "מכה" בזמן קצר, כמעט תמיד לא יעבדו.
*אין לראות באמור המלצה להשקעה או לביצוע פעולה כלשהי בשוק ההון.
