תובעת משטרתית בשם מרסל בן־דוד מכניסה לכלא עבריין כבד, שגם תקף אותה באכזריות. השופט הבכיר בתיק של אותו עבריין ממליץ לה להגיש מועמדות לפמת"א (פרקליטות מחוז תל־אביב).
בן־דוד מתקבלת, ומתחילה לעבוד במעוז האליטיזם המשפטי במדינה, שבו מקובל ליישר קו עם המשטרה ובתי המשפט. אבל אחת כמוה לא תשלים עם זה. בטח שלא בתיק הונאת משכנתאות שנראה בתחילה כאילו הוא מונח בלעדית על ראשה של פקידה זוטרה נוסח אתי אלון, אבל מיד מריח לה כמשהו גדול בהרבה, שגם המשטרה וגם הפרקליטות פספסו, ובגדול.
כך נפתחת עלילת סדרת הדרמה המשפטית "פמת"א ('כאן 11') שיצרו נעה רוטמן ("ילדי ראש הממשלה") ואסתר נמדר־תמם ("שטוקהולם"). את הדמות הראשית מגלמת חן אמסלם שעושה פה את התפקיד הטוב והבוגר ביותר שלה עד כה. בן־דוד היא בעת ובעונה אחת אישה אמיצה, שמהרגע הראשון נוקטת באמצעים משפטיים נועזים גם אם לא קיבלה עליהם אישור מגבוה, וגם דמות פוסט־טראומטית: הפגיעה הפיזית שפגע בה העבריין, אליהו מורדוך (זהר שטראוס), הותירה בה צלקת נפשית בלתי מטופלת שהיא מתנהלת ביומיום בצילה, וחזקה עליה שתתפרץ מתישהו בהמשך הסדרה. אמנם חלק מהמהלכים שהיא נוקטת בהם אינם אמינים וסביר שלא היו קורים במציאות, אבל בשביל זה יש סדרה – לעשות את הבלתי הגיוני או הבלתי אנושי ולקוות שהדברים בכל זאת יסתדרו.
לצד אמסלם, הסדרה מתהדרת בקאסט מעניין וראוי: שלמה בראבא הוא השופט אביגדור קאהן שממליץ לבן־דוד להגיע לפרקליטות, ושם היא פוגשת גם את מרי נחמיאס (שרה פון־שוורצה), פרקליטת המחוז, שקוראת אותה לסדר אבל ברור שמדובר בדמות לא־תמימה בעצמה. רוטמן סיפרה בריאיון ל"ידיעות אחרונות" ב־14 בדצמבר שכמי שעבדה בעצמה בפרקליטות, היא מסתובבת עם הרעיון לסדרה הרבה לפני פרשת רות דוד ולפני העניין הציבורי הגובר בפרקליטות ובמה שמתרחש בין מסדרונותיה. או שמדובר בחוש נבואי של רוטמן, או שהמציאות והסדרה מתחרות ביניהן מי תהיה יותר מותחת וסהרורית.
אנשים ניסו להשוות את "פמת"א" לסדרה "האישה הטובה" או לסדרת ההמשך שלה: "הטובות לקרב", אבל תרשו לי להגיד "אובג'קשן" לעצם ההשוואה, כי לא באמת ניתן להשוות בין סדרה אמריקנית לישראלית: לא בתקציבים, לא במנטליות. החן (תרתי משמע) של "פמת"א" הוא בהיותה סדרה כל־ישראלית טיפוסית שבה כל אחד יכול למצוא גם את עצמו.
ההווי הישראלי השולט ב"פמת"א" הוא גם הקסם שלה, ומצד שני יש בו משהו צפוי: האישה המזרחית שמגיעה למעוז האליטיסטי (שהפעם הוא הפרקליטות) ומיד מרגישה שם נטע זר, המתמחה הצעירה והמקושרת (דר זוזובסקי) שרוצה למצוא חן בעיני הפרקליט הבכיר (אורי פפר), המתמחה הערבי המצטיין (עלא דקה) שהביאו כערבי מחמד אבל מתגלה כדמות נחוצה, הווי של עובדי מדינה שאוגרים נייר הדפסה לפני סוף השנה, ועוד אפיזודות צפויות המוכרות לנו מכור ההיתוך.
עובדת בפמת"א אפילו פרקליטה שבלבושה נראית כדתייה (נינה קוטלר) שהיא כמובן שוב בהיריון ויותר חשוב לה ללכת לסקירת מערכות שלישית מאשר להופיע לבית משפט ל"הצהרת תובע" – הליך משמעותי וקריטי לפני הגשת כתב אישום. היא עסוקה גם בזוטות כמו איסוף כסף לקניית מתנה לחברה לעבודה בשעות שהיא כן נמצאת במשרד, וזאת שנייה לפני שהיא רצה לילדים. הסטריאוטיפ במקרה הזה מוקצן בצורה גרוטסקית וגם, נכון לצפייה בשלושה פרקים, משאיר אותה שטוחה ובלי טיפול רציני שהיה יכול להציג מציאות יותר מורכבת והוגנת.
כך או כך, נראה שמשהו טוב עובר על התאגיד מבחינת סדרות ותוכניות שהופכות לסוג של עוגן, וגם זוכות לרייטינג לא רע: אם זה השעשועון "המרדף" או הסדרה "שטוקהולם" על פי ספרה של נעה ידלין. זה נחמד שסדרה כמו "פמת"א", שיכולה הייתה בקלות להיות משודרת בערוצים המסחריים, הגיעה לשידור הציבורי, ועל הדרך הרווחנו צפייה בלי פרסומות בלתי נגמרות. המתח והקצב שבה בנויים נכון, אני מאמינה לרוב הדמויות ומחכה כבר לראות איך זה יסתבך עוד. כאשר ישוחררו 13 פרקיה, בהחלט מדובר בסדרה שמתאימה לצפיית בינג'. מה גם שיש פה פוטנציאל לסדרה בהמשכים, כי אין גבול לצרות ולתיקים המורכבים שאפשר לגלגל לפתחה של הפרקליטות. אולי עולה מחבר העמים שמורשע ברצח ילדה בשירותים של בית הספר ורבים בציבור משוכנעים שהוא חף מפשע? אה, בעצם אין צורך, כזה יש לנו כבר במציאות.
"פמת"א", ימי ראשון ב–21:00 בכאן 11 ובדיגיטל
