מאז תחילת המלחמה הנוכחית, כמה וכמה נשים שנישאו לא מכבר נזקקו לטקס חליצה. מהנתונים עולה שמספר הנשים שעברו טקס חליצה הוכפל השנה ואף יותר, לאחר שבן זוגן נפל במלחמה לפני שזכו להביא ילד לעולם. בדברים הבאים אפרוס בקצרה את הרקע ההלכתי ואת הבעיות הקיימות בתחום. אציין את האופציות השונות לפתרונות שניסו לקדם בעבר בקהילות ישראל, ולבסוף אציג פתרון חדש־ישן ש"מרכז צדק לנשים" מבקש להביא לידיעת הציבור.
כאשר אישה מתאלמנת מבעלה ללא ילדים, על פי דין התורה המפורש בספר דברים, אחיו של הבעל המת מחויב לייבם אותה, כלומר לשאת אותה לאישה, ובכך להקים שם למת. אם המייבם מסרב לעשות זאת, התורה מורה על קיום טקס חליצה, ובו האלמנה חולצת סנדל מרגלו של האח, יורקת בפניו (על הרצפה), ואחיו של המת ננזף על כך שהוא לא מוכן לקחת את יבמתו לאישה. עד שהייבום או החליצה נעשים, האלמנה אסורה להינשא לאחר והיא נחשבת "זקוקת ייבום" או "זקוקת חליצה". במילים אחרות, מרגע מות הבעל יש בינה ובין אחיו זיקה וקשר שחייבים להיות פתורים כדי שהיא תוכל להינשא לאחר (חשוב לציין כי ילדים שייוולדו מגבר אחר, גם מבלי שהאישה תעבור חליצה, לא ייחשבו ממזרים). לאחר החליצה דינה של האלמנה דומה לגרושה, והיא אסורה להינשא לכהן.
כבר חכמי המשנה נחלקו בשאלה אם מצוות ייבום קודמת לחליצה או לא. כלומר, האם לכתחילה יש לקיים את מצוות הייבום, או שמא בכל מקרה יש לקיים אך ורק חליצה. ככלל, בעדות אשכנז נהגו לחלוץ בלבד ולא לייבם, ואילו בעדות ספרד, שבהן היה מקובל לשאת יותר מאישה אחת, נהגו עד תקופה מאוחרת לייבם. הרבנות הראשית בישראל קבעה כי אין לייבם אלא לחלוץ בלבד.
כפי הנראה, בעבר הרחוק מעשה הייבום פעל לטובת נשים (כמו במקרה של רות ובועז) תוך הקמת שם לבעל, אך היום מעשה החליצה עלול להוות פגיעה באלמנה ובבני משפחה אחרים. לא זו בלבד שהאלמנה ואחיו של הבעל המת נדרשים לעשות מעשים שנוגדים לחלוטין את החוויה האישית והרגש שלהם, והטקס עלול להיות משפיל וקשה לשני הצדדים, אלא שלחליצה יש השלכות קשות על חיי האלמנה, כפי שאפרט.
תלות במשפחת הבעל
הבעיה המרכזית בחליצה היא התלות של האישה במשפחת הבעל. כמו בנושא של סרבנות גט ועגינות קלאסית, גם כאן יש מקרים שבהם אחיו של הבעל מסרב לחלוץ ולשחרר את האישה לחייה, מתוך רצון לסחוט את האלמנה או להתנקם בה. במקרים אחרים, החולץ הפוטנציאלי אינו יכול/רשאי לקיים את הטקס.
מקרה שפורסם בגיליון 67 של "הדין והדיין" (בהוצאת מרכז רקמן) מחדד עד כמה האפשרות של סחיטת אישה שנישאה כדת משה וישראל, והתאלמנה מגבר שלא השאיר אחריו ילדים – חיה ובועטת בימינו. במקרה המדובר, הבעל מת בשנת 2023 ממחלה, זמן קצר לאחר הנישואים. הבעל היה בסכסוך קדום עם אביו, ועל כן אביו של הבעל ביקש להתנקם באלמנת בנו. האב ניסה ואף הצליח למנוע מן האח הצעיר, הסמוך על שולחנו, לקיים את טקס החליצה, ואף איים שיזרוק אותו מן הבית אם ישתף פעולה עם החליצה. במשך חודשים ארוכים נוהל משא ומתן, והאלמנה הסכימה לוותר על הירושה שהגיעה לה כחוק ובתנאי שתיעשה החליצה. גם זה לא סיפק את אביו של הבעל, והוא המשיך לסרב. בפסק הדין כתבו הדיינים כי "התנהלות זו היא פשוט כדי להקשות ולהתעלל בנתבעת, מתוך נקמה אישית". רק לאחר הטלת סנקציות כלכליות על אבי הבעל בסך אלף שקלים ליום, ואף איום במאסר, העניין בא על פתרונו והאיש אפשר לבנו הצעיר לקיים את טקס החליצה.
יש גם מצבים קשים יותר מזדון לב של משפחת הבעל, אשר אינם פתירים על ידי משא ומתן או התערבות בית הדין. כאשר האח הוא ילד, יש לחכות עד שיגיע לגיל שלוש־עשרה כדי לערוך את החליצה. אם האח אינו בנמצא – יש לחפש אחריו עד שיימצא. במצבים קשים יותר, אם האח הוא בגדר שוטה או חרש, ואינו בר דעת לקיים את הטקס, האישה תיעגן עולמית.
נוסף לכל זה, עם סיום הטקס נעשית האלמנה כגרושה ונאסרת לכהן. כלומר, מי שבעלה מת ללא ילדים נדונה להיות הן אלמנה והן במעמד של גרושה. אם בעבר היא יכלה להתייבם ולהפוך שוב לנשואה, הרי שכיום אין לה דרך להיות מותרת להינשא מלבד המסלול של "גרושה".
איך התמודדו הקהילות
בעיית החליצה אינה חדשה. היא הייתה מוכרת שנים רבות בקהילות יהודיות, וסיפורים רבים משקפים את עליבותן של הנשים ואת ניסיונותיה של הקהילה למצוא פתרונות. מלבד האפשרות שבית הדין יכפה את האח לחלוץ או יקנוס אותו על סירובו, היו שלושה סוגי פתרונות מניעתיים:
הראשון: שטר התחייבות שניתן על ידי אח החתן, ובו הוא מתחייב שיקיים חליצה במקרה הצורך ולא ידרוש כספים מן האישה. במקרה שמובא בשו"ת שבות יעקב (ב, קכח) מתברר שמי שלא היה לו שטר חליצה התקשה למצוא שידוך: "נער אחד רווק שרצה לישא אשה, אך שאין רוצין להתחתן עמו כאשר נהוג עכשיו בזמנינו שאין מתחתנין עם מי שיש לו אח ואין לו ממנו שטר חליצה בחנם, וזה הנער אין לו שטר חליצה מאחיו כי אחיו אינו רוצה ליתן לו שטר חליצה".
הפתרון השני היה "גט שכיב מרע". עוד לפני הנישואין, הבעל התחייב ואף נשבע שאם יחלה במחלה סופנית לפני שייוולדו לו ילדים, הוא יכתוב לאשתו גט שיתקיים שעה אחת לפני מותו, ובכך תהיה אשתו לגרושה ולא לאלמנה שזקוקה לייבום.
קשה להבין כיצד הרבנות בישראל לא עושה דבר כדי לעזור לנשים ולקדם פתרון מונע למצב הקשה שהן עלולות ליפול אליו. כיצד זה שבמדינת ישראל במאה ה־21, אישה עלולה להימנע מלהינשא ולהקים משפחה רק משום שבעלה המת לא השאיר אחריו זרע של קיימא
הפתרון השלישי הוא קידושין על תנאי. פתרון זה היה מוכר בארצות אשכנז, שבהן היה חשש שאח שהמיר את דתו יסרב לחלוץ במקרה הצורך ולא יישמע לבית דין דתי. בהתאם לכך ערך החת"ם סופר קידושין על תנאי לחתן שאחיו נעלם שנים רבות (שו"ת חת"ס אבן העזר א, קי). בתקופתנו ערך הרב יהודה עמיטל חופה ובה קידושין על תנאי.
נוסח של תנאי מובא גם בכתובה מאלג'יר מאמצע המאה העשרים, שנכתב בה כך:
אם אשאיר אחרי זרע של קיימא קדושין אלו יהיו קדושין. ואם לא אשאיר אחרי זרע של קיימא קדושין אלו יהיו בטלין מעיקרן. ואם אשאיר אחרי זרע של קיימא קדושין אלו יהיו קדושין.
כאמור, עיון בפוסקים והכרת המנהגים של קהילות ישראל מעידים שנושא החליצה היה תמיד על סדר היום, ובמשך הדורות נמצאו פתרונות שונים ומגוונים, טובים יותר או פחות. לאור זאת קשה להבין כיצד הרבנות בישראל לא עושה היום דבר כדי לעזור לנשים ולקדם פתרון מונע למצב הקשה שהן עלולות ליפול אליו. כיצד זה שבמדינת ישראל במאה ה־21, אישה עלולה להימנע מלהינשא ולהקים משפחה רק משום שבעלה המת לא השאיר אחריו זרע של קיימא.
לא מבטלים לגמרי
מרכז צדק לנשים ניסח תנאי בקידושין שיש בו פתרון הלכתי מניעתי לבעיית החליצה. זהו נוסח השטר שלנו, "שטר התנאה – חליצה":
האיש יקדש את האישה על מנת שהוא ישאיר אחריו זרע של קיימא, או שאם תידרש חליצה תקוים חליצה כדין תוך שישה חודשים מפטירתו של האיש. אם ישאיר זרע של קיימא אחריו או שתידרש ותקוים חליצה תוך שישה חודשים מפטירת האיש, הקידושין יהיו קידושין. אם לא ישאיר זרע של קיימא אחריו ותידרש חליצה ואחי האיש לא יקיים חליצה כדין תוך שישה חודשים מיום מפטירת האיש, והאישה תפנה לבית הדין לממש שטר זה, הקידושין יהיו בטלים למפרע.
חשוב לציין שעל פי הנוסח המוצע על ידינו החליצה אינה מבוטלת לחלוטין. אדרבה, על פי הוראתו של הרב פרופ' דניאל שפרבר, השארנו אפשרות לקיים את החליצה תוך שישה חודשים מאז מותו של הבעל, ולא עקרנו חלילה דבר מן התורה. רק לאחר שיעברו ששה חודשים ממות הבעל והחליצה לא קוימה כדין, ורק במקרה שהאישה תפנה לבית הדין לממש את השטר – יתברר למפרע שהקידושין לא קיימים והאישה תהיה פטורה מחליצה.
זוגות שיחתמו על שטר זה ימנעו מצב שבו האישה יכולה להיסחט על ידי משפחת הבעל או חלילה להיעגן זמנית (בשל קיומו של אח שעדיין לא הגיע למצוות), או להיעגן עולמית (בשל מצב של אח "מנוע חליצה"). כמו כן, האישה לא תהפוך להיות גרושה בשל טקס חליצה שנאלצה לעבור כדי להמשיך בחייה.
לדעתנו, על כלל הזוגות המתחתנים לחתום על תנאי בקידושין, שמגן על נשים מפני שלל המצבים שתיארנו לעיל, כל שכן זוגות שבהם אח החתן הוא "מנוע חליצה", ובמיוחד במקרים שבהם הבעל הוא חייל קרבי. חשוב לזכור שתנאי שפוטר את האישה מחליצה יכול להיעשות אך ורק לפני הנישואין. רוב ציבור המתחתנים, גם הדתיים, אינם מכירים את המצבים שאישה יכולה להיתקל וליפול בהם. על ראשי הקהילה והמנהיגים, כל שכן על הרבנות הראשית ורושמי הנישואין, להוביל ולקדם את העזרה לנשים בקידום הסכמים הוגנים וליזום חתימה על תנאים בנישואין שימנעו מצבים קשים של חליצה. ואם מנהיגי הדור לא פועלים לעזור לנשים, על בני הזוג למצוא בעצמם את הדרך להגן על האישה.
רבקה לוביץ היא מנהלת פרויקטים מיוחדים במרכז צדק לנשים
