"העולם המערבי דורש מאיתנו, הגברים, להתקדם כל הזמן בקריירה ולעבוד קשה", אומר יאיר עמית (30), נשוי ואב לשניים. "כשמישהו מחליט לעצור הכול ולהקדיש תקופה של חודשיים־שלושה רק לילדים, אנשים עשויים להרים גבה. אני שם לב שזה מתבטא באמירות כמו 'למה להוציא מהמסגרת בשעה מוקדמת? ממש חבל זה חשוב להתפתחות!'. אבל בתכל'ס, למה זה חשוב? מה שחשוב לי באמת זה להיות עם הילדים שלי, על זה אני רוצה לשים את הדגש בחיים".
כדי להיות עם הילדים שלו, יאיר לקח חופשת לידה. לאחר לידת הבן השני הוא החליט לנצל את הזכות המוקנית לו בחוק, להיעדר מהעבודה לכמה שבועות ולקבל דמי לידה מהביטוח הלאומי. שבוע בלבד אחרי שהחופשה הסתיימה, הוא יצא לסבב שני של שירות מילואים כשריונר. למעשה, השיחה שלנו מתקיימת בזמן שהוא חוזר הביתה ממסדרון נצרים, אחרי שבמשך שבועיים לא ראה את אשתו שחר ואת שני ילדיו. "לא מפחיד אותי להיות 'עקר בית'", ממשיך יאיר להסביר את ההחלטה. "אני לא שייך לתפיסה שאומרת שהגבר חייב תמיד לעבוד ולפרנס. עם הגעת הילדים שלנו לעולם התבהר לי מה באמת חשוב לי בחיים. כשהבכור נולד עבדתי עדיין קצת יותר רחוק מהבית, ואז עזבתי את מקום העבודה ההוא ועברתי למשהו קרוב יותר. בדיעבד, אני שמח על זה מאוד. אם הייתי נשאר במקום הקודם, כנראה לא הייתי מכיר את הבן שלי באותן שנים. מתוך שעות היממה, הזמן שבו הילד ער ופעיל ונמצא בבית הוא בכלל לא גדול, וכדי להיות נוכח צריך לרצות את זה מאוד. לכן חופשת הלידה שלקחתי כשהבן השני נולד היא נכס ומתנה בעיניי".
יאיר עמית, אב לשניים: "לא מפחיד אותי להיות 'עקר בית'. אני לא שייך לתפיסה שאומרת שהגבר חייב תמיד לעבוד ולפרנס. עם הגעת הילדים שלנו לעולם התבהר לי מה באמת חשוב לי בחיים"
גברים שיוצאים לחופשת לידה כבר אינם בגדר תופעה חדשה בישראל. חוק עבודת נשים, כפי שתוקן כבר לפני כשני עשורים, קובע כי בן זוגה של אישה שילדה יכול לקבל במקומה חלק מחופשת הלידה – או ככינויה הרשמי והמתוקן גם הוא, "תקופת לידה והורות". 15 שבועות של חופשה בתשלום מגיעים לאישה, ועוד תשעה שבועות ללא תשלום; מתוכם, רק ששת השבועות הראשונים אינם ניתנים ל"העברה" ממנה לבן הזוג. לאחר מכן, אם תרצה, היא יכולה להקדים את שובה לעבודה, והאב ינצל את יתרת החופשה.
הסיבה לחקיקה הזו היא ככל הנראה רצון לאפשר לאישה לטפח את הקריירה שלה, ולא לכפות עליה חופשה ארוכה אם היא אינה מעוניינת בכך, אך בחלוף השנים נראה ש"חופשת לידה לגברים" צוברת תאוצה גם מהכיוון השני: אבות רבים רוצים הזדמנות לשהות עם הרך הנולד, להיות יותר משותף משני בגידולו, ולפתח איתו קשר עמוק שבעבר נחשב נחלתן של אמהות. ייתכן שבחודשים הקרובים נהיה עדים להתרחבות מהירה של התופעה, משתי סיבות הקשורות למלחמה: הן ה"בייבי בום" שאולי יגיע, הן הרצון של אבות ששהו חודשים רבים במילואים לפצות את עצמם ואת משפחתם על תקופת הריחוק.
"אנחנו גרים באלון־מורה, עם הוריה של שחר, ולכאורה היו לנו כל התנאים כדי להסתדר גם בלי שאצא לחופשת לידה", ממשיך יאיר. "אנחנו מקבלים עזרה מההורים שלה, ובינינו, שני ילדים זה לא המון. ועדיין, אני שמח מאוד שעשיתי את זה, בגלל ההזדמנות להיות עם שניהם. חלק גדול מזמן החופשה שלי הוקדש לבן הבכור. בעיניי זה היה התפקיד שלי כאבא – לתת לגדול את מלוא תשומת הלב כדי שלא יחשוב שהוא פחות מעניין עכשיו בעקבות השינויים בתא המשפחתי. לפעמים הוא הביע זעם על התינוק החדש, ואני הייתי יושב איתו לדבר ולעבד את זה. עזרתי לו להזכיר לעצמו שהוא אוהב את אחיו התינוק, גם אם יש לזה קצת מחירים".
וקורה לפעמים שקשה לשבת בבית, ואתה אומר – הייתי מעדיף להיות עכשיו במשרד?
"ברור שיש קשיים, וברור שכל הנוכחות הזאת מציפה דברים. התקופה שאחרי הלידה היא תמיד קצת מורכבת, יש ריחוק פיזי וזה משפיע גם בצד הנפשי. במצבים כאלה חשוב לזכור שגם הצד השני מרגיש ככה. גם לאישה הריחוק קשה, גם היא רוצה שיהיה שקט ושיהיה לנו איזה רגע זוגי. הידיעה הזאת כשלעצמה עוזרת לקשר לשוב ולהתחזק".
לפי החוק הישראלי, כאמור, חופשת הלידה של האב צריכה להתקזז מזו של האם. מה שטוב לאירופה, כנראה לא טוב לישראל: בגרמניה למשל הגבר מקבל שני חודשי חופשה בתשלום מלא, בנוסף ל־12 חודשים של האם. אב בספרד זכאי ל־16 שבועות של חופשת לידה בתשלום, גם הם בלי קשר לזכאות של היולדת עצמה; ובאנגליה האישה היולדת מקבלת שנה שלמה של חופשה, רובה בתשלום, והגבר זכאי לשבועיים משלו. אם ירצה יותר – יהיה זה על חשבון בת זוגו. כאן אצלנו מתברר שדווקא בעולמות ההייטק, שמזוהים עם שעות עבודה אין־סופיות ותחרותיות, יודעים גם לפרגן ולעודד את האבהות, ומעניקים לאב חופשה בתשלום מעבר למתחייב בחוק.
נהוראי אטיאס (29), הייטקיסט, יצא לחופשת לידה בשנה שעברה כדי להיות עם בתו השנייה. בעת לידת הבן הבכור הוא היה עדיין סטודנט ולא היה זכאי לחופשה, ואף שהיו אלה ימי מגפת הקורונה שהשאירה את כולנו בבתים, הוא חש אז חסך. לשמחתו, הוא זכה לחוויה מתקנת. "חופשת הלידה שלי התחלקה לשניים", מספר אטיאס. "חודש אחד לקחתי מיד עם הלידה, בזמן החופשה של אשתי, שקד. זה חודש כזה שהכול עוד בבלגן ראשוני, ומנסים להשתלט על העניינים. לאחר מכן חזרתי לעבודה. תכננו שאקח עוד חודשיים מיד כשאשתי תחזור לעבודה שלה כאחות בקופת חולים, וכך אני אשאר בבית ביולי־אוגוסט. לא אכחיש שחששתי מהרעיון של להיות לבד עם שני הילדים, כשגם הגדול בחופש מהגן. אני אב מעורב מאוד, אוהב להיות עם הילדים שלי, אבל עדיין זה אתגר לא קל. בסוף, למזלי, קיבלתי רק חצי ממנו", הוא אומר בחיוך. "אשתי לא מצאה עבודה באותה תקופה, ולכן היא נשארה איתי בבית גם בחופשת הלידה שלי".
נשים בחופשת לידה שומעות פעמים רבות את השאלה "מה את עושה בכל הזמן הזה". מה אתה היית עונה לשאלה כזאת?
"לאורך כל התקופה הייתי בעצם קצת שותף בהנקה. הבת לא רצתה לינוק, ולכן אשתי הייתה חייבת לשאוב, והאכלנו את התינוקת מבקבוק. זו למעשה עבודה כפולה. קיווינו שהבעיה תיפתר בהמשך, ולכן השתדלנו לעשות את זה באותם סדרי גודל של הנקה טבעית – כשמונה פעמים ביממה, לפחות בהתחלה. זה אירוע מטורף. השאיבה נמשכת כחצי שעה, אחר כך צריך לשטוף את כל חלקי המכונה, ולהאכיל את הילדה במשך כחצי שעה נוספת. אני לא יודע איך אפשר לעשות את כל זה לבד, זו עבודה של 24/7. אבל ככלל, אהבתי את הלו"ז שנוצר בחופשת הלידה. אהבנו להיצמד לשעות של הילדה, לנהל את הזמן לפי מה שהיא צריכה. גם כשיצאנו לנופש בבית מלון, והיא הלכה לישון בצהריים, אחד מאיתנו היה נשאר רק איתה בחדר, והשני היה הולך עם הבן לבריכה".
צור איתן לוי, אב לשניים: "קראתי ספר שמדבר על אינטליגנציה אבהית, ובעקבותיו התעוררה אצלי ההבנה שגם לאב יש אינטואיציה. למרות כל ההבניות החברתיות שהוטבעו ברובנו, אנחנו צריכים לזכור שגם לגברים יש יכולות לזהות מה הילד צריך"
איך השהות הממושכת בבית השפיעה על הקשר שלך עם הילדים?
"כשאבא קם בשביל הבת שלו באמצע הלילה, מאכיל אותה, מקלח אותה, מחליף לה – ברור שזה יוצר משהו. אין לי ספק שזה המצב הטבעי. אני משווה למשל בין יולי־אוגוסט הקודם לקיץ של השנה, ויש פער גדול. הפעם זה ג'אגלינג של כמה שיותר קייטנות, ולהתאים את ימי החופש של אשתי, ולסנכרן עם ימי החופש שלי ככה שאחד מאיתנו יוכל להיות בבית. חופשת הלידה בהקשר הזה הייתה מושלמת בשבילנו".
ובכל זאת, יש אבות שנרתעים מקבלת אחריות על תינוק קטן כל כך.
"חשוב לי להדגיש שזה אפשרי. נכון, אם זה היה תלוי רק בי, הייתי מכוונן את החופשה שלי לאזור גיל חצי שנה, כשיש כבר תקשורת עם התינוק. אבל אפשר להיקשר גם בגיל אפס, וגם לזה יש ערך".
גם נתנאל איתן (38), פראמדיק מרמלה, קיבל על עצמו את אתגר יולי־אוגוסט – רק שבמקרה שלו, בבית כבר הסתובבו חמישה ילדים, הגדול שבהם בן עשר. אשתו הודיה, מטפלת במעון, אולי לא הייתה מתרגשת מאחריות כזאת, אבל נתנאל התקשה להעריך מראש למה הוא נכנס. "לפני שזה מתחיל אתה אומר לעצמך 'ואי, יהיה לי כל כך הרבה זמן'", הוא מספר. "באותם ימים הייתי בלימודים לתואר ראשון, וחשבתי שאספיק לכתוב הרבה עבודות. בפועל, הזמן עף במהירות ולא הספקתי. כל מה שעשיתי בחופשה זה להתרוצץ. אין ספק שבשביל הילדים זה היה חופש משמעותי מאוד, אבל התפקיד העיקרי מבחינתי היה לתת לאשתי לנוח".
עם כל הניסיון שלך בהורות, התקופה הזאת עשתה משהו מיוחד לקשר שלך עם הבן הקטן, זה שעבורו לקחת את החופשה?
"דווקא כשנולדה הבת הבכורה, הייתי הרבה יותר מעורב בגידול שלה. כשהיא בכתה בלילות הייתי קם כדי להביא אותה לאשתי שתניק אותה. עם התרחבות המשפחה התבהרה החלוקה: אני עוזר עם הגדולים, ואשתי עם התינוק החדש. כשלקחתי חופשת לידה, היא לא התעסקה בבית בכלל; בישולים, ניקיונות, סידורים – הכול היה באחריותי". מקולות הרקע שמעבר לקו אני מבין שאשתו מתקרבת לאזור, ונתנאל מיד מרים את הטון ואומר בקול רם ומחויך: "וככה הגענו למסקנה שבפעמים הבאות אשתי חוזרת לעבודה מיד אחרי השחרור מבית החולים, ואני לוקח את כל חופשת הלידה".
אילו טיפים היית נותן לאב שיוצא לחופשת לידה?
"סבלנות. זה תמיד טוב. ועוד דבר חשוב: לערוך תיאום ציפיות. אני פראמדיק, וגם במילואים אני ביחידת רפואה, מה שאומר שרוב זמן העבודה שלי אני רק בכוננות. לכן גם כשחזרתי מהמילואים תמיד הדגשתי לאשתי שאני רוצה לעשות הכול – להוציא את הילדים, ללכת לקניות וכן הלאה. כי בכל השבועות הארוכים שבהם לא הייתי בבית, יכול להיות שנחתי יותר ממנה".
בעבודה פרגנו לך על ההחלטה לצאת לחופשת לידה?
"הקולגות הביעו הערכה, גם הבוס הישיר 'הרים' לי, אבל מההנהלה שיושבת יותר למעלה שידרו שהם לא מרוצים. זה לא היה עניין של מחסור בכוח אדם, אלא של אופי מקום העבודה. היחסים בינינו היו עכורים גם לפני כן, והיחס שקיבלתי בנושא הזה תרם להחלטה שלי לעזוב. בשורה התחתונה אין למנהלים הרבה מה לומר, כי זו זכותי להיות עם הילדים שלי, עם הבן שלי שרק נולד".
מה המסקנה העיקרית שלך מהשהות הארוכה בבית?
"באופן כללי, בחופשת הלידה התבהר לי שהחיים של כולנו בנויים הפוך. בעולם מתוקן היינו קודם כול יוצאים לפנסיה: נמצאים בבית בשנות גידול הילדים, ואחר כך, כשהם עוזבים מהבית, גם אנחנו היינו יוצאים לעבוד".
נתנאל איתן, אב לשישה: "הקולגות הביעו הערכה על ההחלטה, גם הבוס הישיר 'הרים' לי, אבל מההנהלה שיושבת יותר למעלה שידרו שהם לא מרוצים. זה לא היה עניין של מחסור בכוח אדם, אלא של אופי מקום העבודה"
ויש מי שכבר צבר פז"ם מרשים של חופשות לידה. אלעד מימון (42), תושב ניר־גלים ואב לחמישה, לקח עד היום ארבע חופשות כאלה. החוק אומנם קובע שכל יום שבן הזוג מנצל "יקוזז" מהחופשה של האישה, אבל חברת גוגל, שבה עבד מימון, העניקה לו חופשה בתשלום על חשבונה. כך התאפשר לו גם לשהות בבית עם רעייתו עדי.
"כשהבן הראשון נולד לפני 13 שנה, לא זכיתי לחופשה, כי עבדתי במקום אחר. אחרי הלידה השנייה לקחתי מיד חופשה, ובדיעבד הבנו שעשינו טעות: מכוח האינרציה, בגלל כל הארגונים והברית, ניצלתי את כל חודש החופש שהוקצב לי אז כבר בחודש הראשון אחרי הלידה. זה לא היה דבר נכון לעשות, כי התוצאה הייתה שישבנו בבית זה על הראש של זו. מאז אנחנו מחלקים את חופשת הלידה – קודם עדי לוקחת ואז אני לוקח, לא יחד. זה גם נותן לי, האבא, להיות עם הילד בזמן שמתאים לי יותר. בתקופת ההנקה אין לי יותר מדי מה לעשות; להגיע בשלב מאוחר יותר, כשאפשר לתת לילד קצת אוכל טחון, ואפשר לתקשר איתו – זה אחרת".
אתה מרגיש שהחופשות האלה יצרו קשר חזק במיוחד בינך ובין הילדים?
"החיבור עם הבת הקטנה שלי הוא החזק ביותר, ואפשר לשייך את זה לכמה דברים. זה לא רק בזכות חופשת הלידה, אבל ברור שגם לכך הייתה השפעה. היא נולדה לפני ארבע שנים, ואני הייתי לצידה כמעט שנה שלמה, כיוון שהחופשה התחברה לי עם תקופת הקורונה, שבה צמצמתי משרה ועבדתי מהבית. יש השלכות גם לעובדה שזו בת יחידה אחרי ארבעה בנים. באופן כללי, הקשר מושפע גם מהניסיון שלנו כהורים. אצל הילד החמישי כבר לא עושים את הטעויות של ילד ראשון".
איזה טיפ היית נותן לגבר שיוצא לחופשת לידה?
"תתאים אותה לזמן הנוח ביותר מבחינת בת הזוג. לא תמיד היא יודעת מראש מה יהיה הכי נכון, וצריך להביא את זה בחשבון, אבל חשוב לעשות את המאמץ".
איך התייחסו במקום העבודה שלך לחופשת לידה של גבר? הייתה איזושהי אי נעימות סביב ניצול ההטבה הזאת?
"בגוגל זה היה מובן מאליו שכולם לוקחים חופשה כזאת. הקולגות שלי עשו את זה, הבוסים עשו את זה, וגם העובדים בצוות שאני ניהלתי. איש לא הרים גבה, וזה כיף. אחרת, אולי היה נוצר לחץ חברתי שהופך את היציאה לחופשת לידה למורכבת יותר".
לשיחה שלי עם צור איתן לוי, תושב רחובות, מצטרפת גם רעייתו עדן. את החופשה הגברית שלו לקח צור איתן לפני שנתיים, כשנולד בנם הראשון. עדן, מטפלת באמנות, הייתה אז סטודנטית לתואר שני, והעומס היה רב. היום היא בחופשת לידה עם בנם השני, שנולד לפני חמישה חודשים. "גבר שיוצא לחופשת לידה צריך לדעת שזה תהליך", פותח צור איתן. "בתקופה ההיא קראתי ספר שמדבר על אינטליגנציה אבהית, ובעקבותיו התעוררה אצלי ההבנה שגם לאב יש אינטואיציה. למרות כל ההבניות החברתיות שהוטבעו ברובנו, אנחנו צריכים לזכור שגם לגברים יש יכולות לזהות מה הילד צריך. נכון שזה דורש אימון. אם אני אישאר עכשיו עם הבן הקטן שלי למשך כמה שעות, יהיה לי הרבה יותר קשה ממה שהיה עם הבכור. השהות יחד לאורך זמן נותנת כלים להתמודד עם מצבים של בכי, חוסר שלווה או סתם כשקשה להבין מה הוא רוצה. אלה כלים שרכשתי יותר עם הבן הגדול, בעיקר בזכות חופשת הלידה שלקחתי".
אלעד מימון, אב לחמישה: "מכוח האינרציה ניצלתי את חודש החופש כבר בחודש הראשון אחרי הלידה, והתוצאה הייתה שישבנו בבית זה על הראש של זו. מאז אנחנו מחלקים את חופשת הלידה שלא תהיה יחד"
"באותה תקופה זה היה הדבר המדויק בשבילנו, כי אני הייתי חייבת לצאת מהבית", מוסיפה עדן את הזווית שלה. "צור איתן לקח את העניין ברצינות, נרשם לסדנאות והתמודד עם העובדה שהוא הגבר היחיד לצד תשע אמהות בסדנת עיסוי תינוקות, למשל. הידיעה שהוא עושה את כל זה, ואפילו מוצא את הדרך ליהנות מזה, הייתה הדבר הכי מרגיע ומשמח בשבילי. ראיתי שהוא לומד על האבהות שלו, וזו לא איזו מטלה כבדה מבחינתו. בדיעבד אני מבינה שלא יכולתי להיות אז במקום שלו. הייתי עסוקה מאוד, והוא השלים אותי בלי שזה יבוא על חשבוני".
"לאישה אין תחליף", אומר לנו דוידי אורי, פסיכולוג חינוכי, מנהל מרכז "מרחב – מהתמודדות לצמיחה" ומחבר הספר "צעדים" על עבודה פסיכולוגית עם ילדים. "יש דברים מוגדרים, כמו הנקה, שלא ניתנים לשינוי. האישה חווה את כל התהליך של ההיריון במלואו, ואילו הגבר לא יכול לחוש את זה. אבל חשוב לא פחות לומר שגם לגבר אין תחליף. היום אנחנו יודעים שגם האבות מפרישים אוקסיטוצין בזמן הלידה, ומהרגע הזה מתחיל השלב שבו גם לאבא יש מה לתת.
"הפסיכואנליטיקאי היינץ קוהוט מסביר שבמסגרת בניית הזהות, הילד צריך 'אידיאליזציה', כלומר איזו דמות שהוא שואף להיות כמוה. האידיאליזציה הזאת בריאה והיא תהפוך בהמשך החיים מאידיאליזציה אנושית לאידיאלים ולאמונות שהילד יחזיק בהם. התלות הזאת, של הילד באבא שלו, יכולה ליצור בסופו של דבר עצמאות. זה תהליך רצוי, והוא עובד בצורה הטובה ביותר כאשר האבא נוכח וקרוב לילד, לא מנותק, אלא ממלא תפקיד פעיל בבית"
