בית קפה קטן ברחוב סמטה אלמונית שבמרכז העיר תל־אביב. שני סטודנטים צעירים למדי יושבים בדייט שגרתי, כל אחד עם בת זוגו, מבלי שישנה היכרות מוקדמת בין הצדדים. רצה הגורל ושתי הנשים שבסיפור יצאו לשירותים במקביל, ובין שני הגברים על הבר החלה שיחה, שנקודת המוצא שלה הייתה החיים כדתל"ש בתל־אביב. השיחה גלשה הרבה מעבר לאותו ערב והתגלגלה לכדי הקמת חבורה, מעין "פרלמנט", שעד היום נפגשת פעם בשבוע ללהג על המצב.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– לתשומת לב האיחוד האירופי: ככה עושים שלום במזרח התיכון
– נאום המשובטים של ח"כ תהלה פרידמן
– חטיבה נולדה: השילו"ח תיקח את צה"ל לעתיד קטלני יותר
למרות הדיסונס בין סיפור ההיכרות הקומי הזה ובין נושא הכתבה שלפניכם – הפסיכולוגיה של המוסר – הגילוי הנאות מחייב להציג את סיפור ההיכרות הוותיקה שלי עם המרואיין יאיר בן־דוד, אי־אז לפני כ־15 שנים. לסקרנים נגלה שאף אחד מהדייטים הללו לא המשיך הרבה מעבר לערב ההוא בבית הקפה "הנסיך הקטן".
מאז פיתח בן־דוד קריירה כמומחה ויועץ לחברות בענייני פרסום ברשת, ובמקביל השלים את הטיפוס האקדמי במעלה החוג לפסיכולוגיה. את הדוקטורט שלו כתב בנושא "הדיבור הפנימי" – האופן שבו אנחנו מדברים לעצמנו במחשבותינו, וכיצד הוא מסייע לנו בתפקודים יום־יומיים כמו שליטה עצמית. במהלך הדוקטורט החל לערוך מחקרים בנושאי מוסר, שהמשיכו לפוסט־דוקטורט. אלה הביאו אותו לכתוב את ספרו הראשון "איך להיות טוב", שבו הוא מנתח את המוסר האנושי, שואל מה עומד מאחורי בחירות מוסריות של יחידים ושל חברות וסוקר את ההיסטוריה של התחום.
מוסר בשירות החזקים
אנו נוטים לייחס בעיקר את ההחלטות הגדולות בחיינו לשאלות של מוסר, אך בפועל, המוסר ממלא תפקיד מרכזי גם בהחלטות הקטנות – החל מההחלטה היכן נבצע את קניות השבת ובמה נמלא את עגלת הקניות, ועד למי מחבריך תחזור בעקבות הודעה שהשאיר.
"המחקר הראשון שלי ניסה לבדוק למה אנחנו לא מתעניינים מוסרית באנשים מאפריקה ובצרות שלהם. ניסיתי להבין מה בעצם צריך לקרות כדי שזה יעניין את העולם", מספר בן־דוד. "יחד עם פרופ' מיכאל גלעד, איש מדעי המוח מאוניברסיטת בן־גוריון, וד"ר יעל אקר מאוניברסיטת קלן, ניסינו לחקור מה המנגנון שגורם לנו להתעניין במשהו מבחינה מוסרית, ומה יגרום לנו להתעלם ולדלג הלאה.
"במחקר ההוא גילינו כמה אפקטים מעניינים. זה מתחיל בזה שכל עוד מדובר במישהו מקבוצת השייכות שלך, התגובה שלנו לעול מוסרי לא תהיה שונה מהותית אם הוא קרה פה או במקום רחוק יותר. אם נניח ישראלי ישדוד בנק בחוץ לארץ, המעשה ייתפס כלא מוסרי באותה מידה אם הוא היה שודד בנק בארץ. באותה מידה אם תסרב לעזור למישהו בקבוצת ההתייחסות שלך שנמצא בצרה, זה ייתפס חמור יותר לעומת אם לא תעזור למישהו שהוא לא בקבוצת ההתייחסות שלך ונמצא בצרה גדולה יותר. לרובנו כבני האדם יש העדפה מוסרית ברורה לקבוצת הפנים שלנו, וזה קיים גם אצל אנשים שמתהדרים בערכים אוניברסליים".
זו בעצם התפיסה היהודית של "עניי עירך קודמים".
"כן, אבל לא רק. זה קשור גם להבדל בין זכויות חיוביות וזכויות שליליות בהקשר המוסרי. זכות שלילית היא הזכות של האדם שלא יפגעו בו ולא יעשו לו משהו 'שלילי'. זכות חיובית זו הזכות לקבל עזרה כשהאדם נזקק לכך. אתה לא תלך לבנק, תשדוד חשבון של מיליארדר ותחלק את הכסף לאנשים רעבים ללחם. גם לא תעלים מס מהמדינה ותתרום את כל מה שהעלמת לטובת רעבים באפריקה. לקחת ממישהו כסף, כלומר פגיעה בזכויות שליליות, נתפס בתודעה שלנו כעניין הרבה יותר חמור מלא לעזור. כחברה אנחנו מקדשים את הזכויות השליליות יותר מהחיוביות. זה נשמע טריוויאלי, אבל כשחושבים על זה עמוק, זה לא כזה פשוט. בן אדם יכול לרעוב למוות רק כדי לא להיתפס כשהוא, נניח, גונב אוכל".
מהדברים שלך אני מתקשה להחליט אם זה טבע האדם או הנדסת התודעה שגוברת.
"הסיבה של זה היא הקידוש שלנו כחברה את ההמשכיות. לכן אנחנו מקדשים רכוש. אם כל אחד יגנוב כדי להציל אחרים, הגלגל הזה שנקרא החברה האנושית כמו שאנחנו מכירים אותה לא ימשיך לנסוע. ההשקפה המוסרית שבבסיס הדברים האלה נוסחה, בין השאר, כדי לעזור לחזקים שלא יהפכו לחלשים. בסוף זה משרת את החזקים בחברה, צריך להודות בזה. במידה מסוימת המוסר שאנחנו מכירים היום נוצר גם כדי לשמור הגמוניה".
אז בסוף המוסר שלנו מושתת על ניצול החלשים?
"גם בדמוקרטיה האתונאית המפורסמת, שהרבה מספרי המוסר המודרניים מתבססים עליה, היה בסופו של דבר מיעוט קטן מאוד שזכה ליהנות מפירות המוסר הזה. היום אנחנו במקום אחר כמובן, מה שמראה שמוסר הוא דבר יחסי ומושפע מהחברה".
הדת כיצרנית או כמשווקת
יאיר, בן 40, רווק, נולד וגדל במושב קשת בגולן למשפחה ברוכת ילדים. האבא, פרופ' חיים בן־דוד, הוא ראש המחלקה ללימודי ארץ ישראל במכללת כינרת וחוקר היישוב היהודי העתיק בגולן. האימא מורה למתמטיקה. הוא קיבל חינוך חרד"לי, עוד לפני שהמושג הזה נולד.
הוא למד בישיבה לצעירים של מרכז הרב ובישיבת חיספין, ושירת כקצין מודיעין. משם פנה ללימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, והמשיך עד לסיום הדוקטורט באוניברסיטת תל־אביב. הוא דתל"ש מגיל צעיר יחסית, גר כבר יותר מ־15 שנה בתל־אביב. ממוקם בצד השמאלי של המפה הפוליטית, אך הוא לא האדם שיפרוק את תסכוליו על החינוך והמקום שממנו בא. הוא בקשר חם וטוב עם משפחתו (בן דודו הוא ח"כ בצלאל סמוטריץ'), שומר על קשר עם לא מעט חברים קרובים בעולם הדתי, ובאופן כללי ולמרות הגדרתו העצמית כאתאיסט, לא איבד את הזיקה אל ארון הספרים היהודי. אגב, את המבוא לספר הוא פותח בבדיחה ששמע בעבר מהרב אבינר.
עם זאת, כאשר אני שואל אותו על יחסי הדת והמוסר, יאיר מחייך וסופק ידיים. לטענתו, מבחינה היסטורית הדתות מאמצות אולי מודלים מוסריים, אך הן משמשות כסוכנויות להפצת מוסר ולא בהכרח הבעלים המקוריים של הקונספט.
"המקורות של המוסר עתיקים, הם שם מאז שהתפתחו חברות אנושיות", גורס בן־דוד. "חברה אמורה לחיות ביחד, וכך מתפתחים כל מיני קודים מוסריים של, נגיד, לא תגנוב. אם גונבים אין סיבה לשמר רכוש, כי זה כל הזמן יעבור מיד ליד. אם אין לי סיבה לשמר רכוש, אין לי סיבה לגדל בקר או תבואה, כי מישהו ייקח לי אותם. אז מתפתחים חוקים כאלה בכל מיני תחומים, כמו גם לא להרוג אחד את השני.
"בשלב מסוים הגיעו לעולם הערים, ואז החברה הרגישה שהיא צריכה קודים מוסריים יותר רחבים. פתאום יש אדם בעיר, אתה לא סחבק בשבט, ואתה צריך לדעת איך לחיות. גם רגשות מוסריים כמו חמלה קיימים מאז תחילת ימי החברה האנושית, ובהתחלה הכול מתפתח באופן קהילתי. יש מישהו בקהילה שאין לו, אז אעזור לו. אם מישהו בקהילה מפר קוד מוסרי או מתנהג כטרמפיסט על החברה, אז אתה חוטף זעם מוסרי ומתעצבן עליו. הדתות לקחו את העקרונות הללו וחוקקו אותם כחלק מהחוקים שלהם".
אז איפה אתה בכל זאת ממקם את הדת בסיפור הזה?
"במעגל שני. כסוכן מאוד טוב להפצת ערכים מוסריים. הרבה יותר קל להפיץ מוסר דרך דת. כשאתה חי בקהילה קטנה, הכול פשוט יותר והתוצאה של כל טעות די ברורה. אתה יודע שאם תגנוב ממישהו, מעמדך בקבוצה ייפגע. אבל כשאתה חי בישות יותר גדולה – שבט גדול, ערים, מדינות – הדברים יותר אמורפיים. אתה צריך איזשהו מקור למוסר, כי אם תגיע לעיר אחרת, למה שלא תגנוב שם? לכן צריך בסיס יותר חזק. והדת, בין אם זו דת פוליתאיסטית ובין אם מונותאיסטית, היא סוכן הרבה יותר רחב של המוסר. היא אומרת שא־לוהים נמצא לא רק בעיר שלי אלא בכל מקום, וגם החוקים שלו נמצאים בכל מקום. זה מאוד משפיע".
נניח רגע לקרב המקורות. כשאתה מסתכל על המחקר האקדמי בתחום, המוסר היהודי נמצא איפה שהוא? מתייחסים אליו כרפרנס?
"לצערי אין הרבה התייחסות לדת היהודית במחקר. רוב המחקרים מגיעים מתחום המוסר הנוצרי. ייש המון מחקרים על דת ומוסר, עוסקים בשאלה האם העובדה שאתה דתי הופכת אותך למוסרי יותר או פחות, אבל זה נעשה בעיקר בהקשר של נוצרים. הסיבות הן פרקטיות, אגב: רוב המחקר נעשה בארה"ב והרוב שם נוצרים וזה חשוב להם.
"הבעיה כאן, כמו בכל דבר בתחום הזה ובכלל במחקרים בפסיכולוגיה, היא ההטיה שאיתה ניגשים למחקרים. כל אחד מנסה לפרש את הממצאים לפי העולם הדתי או החילוני שממנו הוא בא. במטא־אנליזה שמסכמת את רוב המחקרים בתחום, רואים שדתיים מתנדבים יותר ועוזרים יותר. אבל הם עושים את זה בעיקר כלפי הקבוצה שלהם. אז יש פה יותר מוסריות, אבל היא מתמקדת בסופו של דבר בקבוצת הפנים. האם אפשר להסיק מזה משהו על כך שאנשים דתיים הם מוסריים יותר? לא בטוח.
"גם ההבדל בין הדתות לא נחקר הרבה, אבל צריך לזכור שיש הבדל מרכזי בין היהדות לשאר הדתות הגדולות בכך שהיהדות היא לא דת מיסיונרית. חלק גדול מהמעללים האכזריים של שאר הדתות נובעים מהמיסיונריות הזו ומהרצון לצרף אוכלוסיות אחרות לדת גם בכוח, כי בינן לבין עצמן הן שומרות על קודים מוסריים דומים לשלנו. היהדות היא דת ותיקה יותר, ולכן היא יותר הושפעה מרוח הזמן מאשר האסלאם למשל. בעוד שבמדינות מוסלמיות מסוימות עדיין כורתים ידיים כי אלו חוקי הדת, ביהדות כבר לא סוקלים או שורפים כעונש, למרות שזה חלק מחוקי הדת. גם חוקי הדת מתגמשים ומשתנים עם הזמן".
האביב הערבי והמוסר התועלתני
במדינה כמו ישראל, המורכבת מקבוצות, מסורות ותרבויות שונות, קשה לחשוב על קודים מוסכמים שעל בסיסם ניתן לדרג את אמות המידה המוסריות לפעולה. תחום בולט בהקשר הזה הוא הצבא ומידת הכוח שהוא מפעיל, במלחמה בטרור ובכלל. חייו של מי חשובים יותר, חיי אזרח או חייל? חיי חייל או ילד של אויב? ואם מדובר בכמה ילדים?
"קודם כול", מבהיר יאיר, "פסיכולוגיה של המוסר לא אומרת מה טוב ומה לא, ואני גם מרחיב על זה בספר. הפסיכולוגיה של המוסר נועדה לבדוק איך בני אדם מחליטים החלטות מוסריות. אבל שים לב שהתזה מאחורי הגישה הרווחת היא לא שאני אלחם כדי להגן על העיקרון של חיי אדם, אלא כדי להגן על חיי אדם של הצד שלי. אם אתה שומר על חיי אדם אחד ואתה מסוגל להרוג בשבילו אלפים בצד השני, אתה לא שומר על העיקרון המוסרי שלך אלא שומר על עצמך. אם הערך המוסרי שלך הוא חיי אדם, אתה צריך לנקוט בו גם כלפי הקבוצה האחרת. מצד שני, יש גם שיקולים אחרים: אתה נמצא במרחב מסוים. האם העובדה שתאמץ כללי מוסר נעלים לא תגרום להיעלמות שלך במרחב הזה, שבו אף אחד לא מציית לכללים האלו? בהקשר הישראלי זו שאלה פרקטית, אבל יש לה משמעות רחבה מאוד.
"מהסיבה הזו אני מדגיש שהמחקר על המוסר לא בהכרח מספק תשובה מה טוב ומה לא טוב, ותמיד גם אפשר לומר שהביטחון שלי ושל הקבוצה שלי חשוב לי מספיק כדי לעבור בשבילו על עקרונות מוסריים. התפיסה הזו היא לא רק בימין, אלא גם בשמאל. קח לדוגמה את סיפור אלאור אזריה, ששינה פה את כל הפוליטיקה המקומית. ולמה בעצם? כי מישהו הרג מחבל. לך כמה שנים אחורה, בתחילת חומת מגן, כשצה"ל חיסל מהאוויר מסדר של שוטרים צבאיים כסיפתח של המבצע. זה נחשב בזמנו לגאונות צבאית, למרות שנהרגו בפעולה הזו המון בני אדם, כולם חפים מפשע, שוטרים שאומנו כדי לתת דו"חות ולא להרוג. הייתה על זה הפגנה וחצי, ונגמר הסיפור. כלומר, במקרה הזה גם את השמאל לא בדיוק עניינו חיי אדם".
אתה בעצם אומר שאנשים לא שופטים חיי אדם אלא את קיום החוק. החוק מתקבל כערך מוסרי.
"אכן, יש לנו מין תפיסה שהחוק הוא סימן למשהו מוסרי. לפעמים זה עוזר, אנשים פוחדים מאנרכיה ומבלגן ולכן הם מקדשים את החוק. אבל מה היה קורה במדינה טוטליטרית? יכול להיות שגם שם היינו לוקחים את החוק ומקדשים אותו כמשהו מוסרי? פרופ' טלי מנטוביץ', חוקרת בתחום, מראה איך כשמתברר לאנשים שמשהו מסוים הוא החוק, אוטומטית זה גם מקבל בתודעה חותמת כשרות של מוסר".
לפעמים למעשה שנראה מוסרי בזמן אמת וקל לתמוך בו, יכולות להיות בסופו של דבר השלכות בעייתיות מאוד. ניקח למשל את האביב הערבי. לכאורה עמים משתחררים מהמדכאים שלהם, אבל כמעט כל העמים האלה חיים עכשיו בכאוס ובטרור.
"זו שאלה מעולה, שמבחינת המחקר אפשר לגשת אליה מכמה זוויות. יהיו כאלה שיאמרו לך שזה קצת ההבדל בין מוסר תועלתני למוסר דאונטולוגי. מוסר תועלתני הוא מוסר שמה שחשוב בו זו התוצאה. דוגמה מצוינת לכך אפשר למצוא בדילמת הקרונית: קרונית נוסעת לעבר חמישה אנשים, ואתה יכול להטות אותה שתפגע באדם אחד. מי שתועלתני יגיד לך תעשה את זה כי יש בזה ערך מבחינת התוצאה, אני אציל ככה יותר אנשים. מוסר דאונטולוגי, לעומת זאת, הוא מוסר של כללים. אם הכלל אומר לא תרצח אתה לא רוצח, לא משנה מה המטרה.
"אותו דבר פה. תועלתנים יגידו לך: תראה מה קרה, נהרגו מאות אלפי אנשים, אין סיכוי שזה היה קורה תחת משטר של איזה דיקטטור, לא בסוריה ולא בעירק. אבל יהיו כאלה שיאמרו שחירות ודמוקרטיה זה חשוב גם במחיר חיי אדם. אגב, כאן יש עוד דיון סביב מה שנקרא תועלתנות של כלל. יהיו כאלה שיגידו 'נכון שעכשיו אנשים מתים בהמוניהם, אבל שמירת הכלל תשתלם בסוף, ותביא יותר רווחה למדינות האלו בטווח הארוך'. הרבה פעמים אם נשמור על כלל לאורך ההיסטוריה, התוצאה תהיה טובה יותר".
צדקנות קבוצתית
קשה שלא לתהות על הפער בין המחקרים שבן־דוד מדבר עליהם ובין המציאות היומיומית, שבה אין כמעט שחור ולבן אלא בעיקר תחום אפור משמעותי, שלא תמיד עולה בקנה אחד עם ראייה אקדמית. לזכותו של בן־דוד ייאמר שהן בפן האישי והן כ"נציג המוסר" בשיחה הזאת, נראה שהוא חי בתוך עמו. גם במהלך השיחה וגם בספר הוא לא מהסס לבקר תופעות שלכאורה אמורות להיות קרובות לתפיסת עולמו ולחברה שבה הוא חי כיום.
"יש מחקר שבוחן את הנושא של מוסר ברשת החברתית, בעיקר בתחום הזעם המוסרי, שמגיע הרבה פעמים מהשמאל", הוא אומר. "הזעם המוסרי הוא הרבה פעמים ביטוי של אנוכיות ולא של מוסריות. כלומר, מטרתו היא להראות כמה אני צודק. אתה תראה עוולה, תזדעק עליה, אבל בפועל מה שיעניין אותך הוא כמה לייקים קיבלת על זה שהבאת זעזוע. זה גם לא מקרי שיש פריחה, גם בעיתונים כמו 'הארץ', בטורים שהמטרה שלהם היא לבטא זעם מוסרי. בסופו של דבר, גם התקשורת מפמפמת את הזעם המוסרי מתוך כוונה לייצר לעצמה מחיאות כפיים ולאו דווקא מתוך זעזוע אמיתי".
יש בכלל מוצא מזה לדעתך? איזו חברה אתה מעדיף?
"ההעדפה שלי לא באמת משנה. אנחנו חיים בתקופה מאוד מוסרנית שבה כל אחד אומר את דעתו. המחיר שנדרש מאיתנו כדי להרגיש מוסריים הוא לא כזה גדול, בסך הכל ללחוץ על כפתור של לייק. אבל ככה אפקט העדר משמעותי יותר. מחקרים מראים בבירור שהחלטות צדקניות יותר נוטות להתקבל בקבוצות גדולות. בעולם כזה יש חשיבות גדולה מאוד דווקא לציניקנים, כי הם עוזרים לברר את האמת. אז יותר מדי ציניות זה כבר מוגזם, אבל הרבה פעמים הם המחסום האחרון כדי לדעת מה אמת ומה שקר וצביעות".
אנשים הרבה פעמים מנופפים באקטים מוסריים, אבל זה לא באמת מקדם את העולם.
"זה לא לגמרי נכון. בסוף יש לנו סט של רגשות מוסריים ואינטואיציות מוסריות שעל פיהם אנחנו מקבלים את ההחלטות. רוב ההחלטות שלנו מתבססות על איזושהי אינטואיציה, ובסוף אנחנו מצדיקים אותה בנימוקים רציונליים. לכן, גם אם ההיגיון והטיעונים המוסריים שלנו הם בעלי השפעה מועטה, לרגש המוסרי יש השפעה מרכזית, וזה דווקא הופך את המוסר שלנו לאנושי יותר".
אבל בסוף יש גופים וחברות שמנצלים את התפיסה המוסרית שלנו לצרכים שלהם.
"אתן דוגמה אחרת: יום המעשים הטובים של בנק הפועלים. אני בעד דברים כאלה, אבל צריך למדוד את התרומה הכללית לעומת ההשקעה בפרסום שנעשה ביום הזה. או למשל אצל החרדים. אני מאוד מעריך את ארגון זק"א, וזה משהו שאף אחד אחר לא יעשה. אבל כן, לפעמים אתה צריך לברר אם זה מכפר על משהו אחר. אנחנו רואים הרבה פעמים שמוסר מושפע מהמון דברים אחרים. החרדים תורמים כדי בעצם להתקבל לחברה הישראלית. אני כיאיר, לא כחוקר, מאוד בעד זה. ברגע שאנחנו חיים בחברה שמה שאתה מוצא לנכון לנופף בו כדי להתקבל למיינסטרים שלה הוא מעשים טובים ומוסריים, בסופו של דבר זה אומר משהו טוב על החברה הזו".
