משבר הקורונה עצר את העונה הטובה ביותר של מכבי תל־אביב ביורוליג מאז 2014. הצהובים הצליחו להבטיח מקום בשלב רבע הגמר לראשונה מאז שינוי הפורמט במפעל האירופי הבכיר, שהפך אותו למעין ליגה סגורה. "ההבדל בין היורוליג הישן לחדש הוא ענק, כי עד לפני כמה שנים יכולת לזכות בתואר מבלי לשחק אפילו פעם אחת מול קבוצות כמו ריאל מדריד או ברצלונה. עכשיו כולן פוגשות את כולן ומי שזוכה במפעל היא האלופה האמיתית", מסביר נבן ספאחיה, עוזר מאמן ממפיס גריזליס מה־NBA, שאימן את מכבי בשתי קדנציות שונות. "הבעיה היא שהיורוליג בנתה ליגה בסגנון NBA בלי התנאים שיש ב־NBA, וזה בלתי אפשרי ויוצר חוסר שוויון. כשקבוצות ספרדיות משחקות זו מול זו הן טסות מקסימום שעה; כשמכבי יוצאת לספרד היא זקוקה לפעמים לשתי טיסות, ויש מסעות שנמשכים כמעט יממה שלמה. הרבה יותר קשה לעמוד בעומס כזה. אם מכבי רוצה לעלות שלב היא תהיה חייבת שיהיה לה מטוס משלה ותנאים שיקלו על השחקנים לעמוד בעומס".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– עצור משחק: הקורונה הוציאה את הספורטאים לפסק זמן
– "מחויבים לפעול למען מערכת בריאות איכותית בישראל"
– פלנטה אחרת: הכלכלה מתרסקת והבורסות עולות
ספאחיה הגיע למכבי תל־אביב לראשונה לקראת עונת 2006/07. הוא הוביל את הקבוצה לזכייה באליפות ולרבע גמר היורוליג, ובסיום העונה שוחרר למורת רוחו, למרות העובדה שהחזיק בחוזה לעונה נוספת. ערב עונת 2017/18, לאחר שעבד כעוזר מאמן באטלנטה הוקס במשך שלוש שנים, המאמן הקרואטי חזר לקדנציה שנייה במועדון הישראלי. "בשני המקרים הגעתי למכבי תל־אביב בסיטואציה הקשה ביותר האפשרית", אומר ספאחיה, "בפעם הראשונה הגעתי אחרי תור הזהב של פיני גרשון, שעזב יחד עם אנתוני פארקר, שאראס ובאסטון. בפעם השנייה הגעתי למכבי אחרי שלוש שנים שבהן היא לא הצליחה להגיע אפילו לגמר הפלייאוף בארץ והתרסקה באירופה, והייתה בתקופה הגרועה ביותר בהיסטוריה של המועדון".
על הקדנציה השנייה בישראל: "לא היה במכבי כלום חוץ מפחד וחשש אחרי שלוש שנים גרועות. ניסיתי להבין איך שחקנים מסוימים, שעשו הרבה נזק במשחקים ובחדר ההלבשה, הגיעו בכלל למועדון כמו מכבי – ואף אחד לא הסכים לקחת על זה אחריות"
ספאחיה כלל לא אמור היה להגיע לארץ אלא להמשיך לעונה רביעית ב־NBA כעוזר מאמן, אבל אז צלצל הטלפון וניקולה וויצ'יץ' היה על הקו. "הוא שאל אם אסכים להגיע שוב לאמן את מכבי. הייתי מעוניין אבל ביקשתי רגע לחשוב על זה כי רציתי לדבר עם גיא גודס, שמבחינתי הוא כמו אח. התקשרתי אליו ושאלתי אם יסכים להצטרף אליי והאם לדעתו, יחד עם ניקולה, נצליח לתקן את הקלקולים במכבי מהשנים הקודמות. הוא אמר לי שהוא בטוח שכן ושישמח לעבוד איתי. חזרתי לניקולה, ביקשתי שיבקש אישור מההנהלה שגודס יהיה העוזר הראשון שלי, וכשזה סוכם, חתמנו על חוזה ויצאנו לדרך", מספר ספאחיה. "כשהגעתי לארץ מהר מאוד גיליתי שלקחתי על עצמי את האתגר הגדול ביותר בקריירה. פשוט לא היה במכבי כלום חוץ מפחד וחשש בקרב כל אנשי המועדון אחרי שלוש שנים גרועות מאוד. במהלך שיחות שניהלתי ניסיתי להבין איך שחקנים מסוימים, שעשו הרבה מאוד נזק במשחקים ובחדר ההלבשה, הגיעו בכלל למועדון כמו מכבי – ואף אחד לא הסכים לקחת על זה אחריות או לספר לי מי עשה את זה.
"התחלנו לעבוד, יחד עם הצוות המסייע, וניקולה ואני החלטנו להחליף את כל הסגל, דבר שלא היה לו תקדים מעולם בקבוצה בסדר גודל של היורוליג. במשך שעות ישבנו יחד ובנינו סגל, כשהבעיה העיקרית הייתה שלא משנה כמה כסף היה לנו, שחקנים פשוט לא רצו לבוא. לוקח שנים להגיע לרמות הכי גבוהות ולבנות שם, אבל הרבה יותר פשוט לאבד אותו. לא הייתה לנו ברירה ובנינו סגל שהורכב משחקנים שהגיעו מקבוצות קטנות בארץ ובאירופה. ועדיין, מצאנו את האנשים הנכונים והטובים, שעזרו בתהליך הטיפוס המחודש של הקבוצה כלפי מעלה".
המנטליות הישראלית
הקדנציה השנייה של ספאחיה החלה בצורה חיובית עם זכייה בגביע ווינר, הטורניר המקדים של העונה. בהמשכה של העונה הפסידה הקבוצה בגמר הגביע להפועל חולון, וגמלה לה בהמשך בניצחון מוחץ בגמר הפלייאוף, שהחזיר את התואר לצהובים והעניק לספאחיה אליפות שמינית בקריירה. ביורוליג, לעומת זאת, לא הצליחה מכבי להעפיל לשמונה הגדולות, וסיימה עונה בינונית במקום העשירי, עם 13 ניצחונות מול 17 הפסדים. "יש לי הרבה מה להגיד על ההפסד בגמר הגביע אבל עכשיו הכול יישמע כמו תירוצים, וזה משהו שאני לא אוהב לעשות", אומר ספאחיה. "ידענו שאין לנו סגל שיצליח להגיע רחוק באירופה, אבל מרגע שהגעתי, המערכת חזרה לעבוד בצורה טובה ומסודרת. כל אחד ידע את מקומו ועשה עבודה טובה, ועם הזמן הקבוצה הפכה לטובה יותר והצלחנו להחזיר את האליפות למועדון בצורה מרשימה למדי".
בניגוד לקדנציה הראשונה, מכבי החליטה להמשיך את ההתקשרות עם ספאחיה על פי החוזה המקורי שנחתם בין הצדדים. "עשינו את השינויים וההתאמות כדי לבצע את קפיצת המדרגה שרצינו, אבל לצערי ג'רמי פארגו, סקוטי וילבקין וטאריק בלאק נפצעו, וכשראיתי את לוח המשחקים ביורוליג, עם שבעה משחקי חוץ מתוך עשרת המשחקים הראשונים, הבנתי שהולך להיות לנו קשה מאוד", משחזר ספאחיה, "ב־30 שנות קריירה מעולם לא ראיתי הגרלה כזו, זה היה משוגע לגמרי ובהתחלה חשבתי שזו בדיחה. התקשרתי לוויצ'יץ' ושאלתי אותו אם שיבצו יותר מדי בר־מצוות באולם שלנו".
הגרלת המשחקים שספאחיה מדבר עליה הובילה את מכבי תל־אביב לפתיחה הגרועה בתולדותיה, ואחרי שישה הפסדים בשבעת משחקי היורוליג הראשונים הוא פוטר לראשונה בקריירה, והוחלף בידי יאניס ספרופולוס היווני. "אני אומר לך שאם ההנהלה הייתה מצליחה לעמוד בלחצים האלה, בוודאות היינו מגיעים לפלייאוף היורוליג בסיומה של העונה. לוח המשחקים בחצי השני של העונה היה לטובתנו, הכוכבים שלנו היו חוזרים לכושר והיינו עושים את זה. ספרופולוס כמעט הצליח, זו לא אשמתו שזה לא קרה, אבל אני בטוח שהייתי מצליח", אומר ספאחיה, "כשבנינו את תוכנית העבודה כשהגעתי, אמרנו להנהלה במפורש שייקח לנו שלוש שנים לחזור לפלייאוף ולמאבק אמיתי על הפיינל־פור. זה בדיוק מה שקרה, והיום מכבי שוב מועמדת לתואר בכל מפעל שבו היא משתתפת".
איך הרגשת כשהופסקה העבודה שלך?
"התקופה האחרונה במכבי הייתה קשה וקשוחה, וכעסתי מאוד על כל מה שקרה. הצטערתי מאוד שלא נתנו לי לסיים את העונה, אבל לא יכולתי לשלוט בפחד של האנשים. אני לא פחדתי, להפך, היה לי הרבה ביטחון שמבוסס על ניסיון ועבודה של הרבה שנים. תסתכל על הרזומה שלי ותראה שבסופו של דבר כמעט תמיד הבאתי את התארים וההישגים. זה קשור גם למנטליות הישראלית ולעובדה שאוהדי מכבי הם האוהדים הכי דורשניים בכדור הארץ. אותם הנסיבות לא מעניינות, הם רוצים לנצח כאן ועכשיו ולזכות בהכול, אבל זה פשוט לא עובד ככה".
על עונת 2017/18: "וויצ'יץ' ואני החלטנו להחליף את כל הסגל. הבעיה העיקרית הייתה שלא משנה כמה כסף היה לנו, שחקנים פשוט לא רצו לבוא. לוקח שנים לבנות שם ולהגיע לרמות הכי גבוהות, אבל הרבה יותר פשוט לאבד אותו… ידענו שאין לנו סגל שיצליח להגיע רחוק באירופה"
הצטערת שבכלל חזרת ועזבת את ה־NBA?
"לא הייתי משנה שום דבר בבחירה שלי לחזור למכבי תל־אביב, ואני גאה להיות מי שהוביל את המערכת בתהליך הבנייה המחודשת של המועדון. לפני שעזבתי הייתה לי שיחה ארוכה וטובה עם דיוויד פדרמן ואודי רקנאטי, מבעלי הקבוצה, ונפרדנו באווירה טובה. אני לא חושב שבארץ מבינים שמחוץ לישראל, מכבי היא אחד ממועדוני הספורט הגדולים והמוערכים ביותר בהיסטוריית הספורט האירופי. עבור מי שגדל בקרואטיה כמוני, לאמן את המועדון זה דבר גדול, ולחזור לשם בפעם השנייה כמאמן ראשי היה בשבילי הכבוד הכי גדול שקיבלתי בחיים. אימנתי בתשע מדינות, יש לי חברים בכל העולם, אבל בשנים שעברו בין הקדנציות הגעתי לבקר אתכם בכל שנה, ולא עבר שבוע שלא דיברתי בו לפחות עם חבר אחד מישראל. יש לזה משמעות גדולה בעיניי".
לאורך השנים הייתה ביקורת רבה וסימני שאלה ביחס להתנהלות של ניקולה וויצ'יץ' כמנהל מקצועי. איך עבד שיתוף הפעולה ביניכם?
"ממש שמחתי מההצלחה של מכבי השנה, במיוחד בשביל ניקולה. כשהגעתי לארץ אני זוכר שנדהמתי לגלות באיזה מצב רוח ירוד הוא היה בגלל המצב. אני שומע הרבה דברים רעים שאומרים עליו, ואני אומר לך שהוא אחד מאנשי המקצוע הטובים ביותר שעבדתי איתם. אני יודע שיגידו שאני מגן עליו כי שנינו קרואטים והוא היה הקפטן שלי בקבוצה ובנבחרת, אבל מעולם לא הייתה לי בעיה להעביר ביקורת אם לא אהבתי דרך עבודה של מישהו. אני אוהב את החשיבה שלו על כדורסל, יש לו הרבה ידע, ניסיון ויכולת לבנות את העתיד. התקציב שעומד לרשותו נמוך מרוב הקבוצות האחרות באירופה והמשימה שלו מאוד לא פשוטה".
הפתעת העונה
נבן ספאחיה, 57, נולד וגדל בשיבניק, עיר קרואטית היושבת לחופי הים האדריאטי. הוא החל לשחק כדורסל בגיל צעיר, יחד עם דראז'ן פטרוביץ', הכדורסלן הקרואטי הגדול בכל הזמנים, שנהרג בתאונת דרכים בגרמניה בגיל 28. "גדלנו באותו רחוב והתחלנו לשחק באותו יום במועדון. הוא היה צעיר ממני בשנתיים ותמיד שיחק עם ילדים גדולים ממנו", נזכר ספאחיה, "אני לא חושב שיש מישהו ששיחק אחד על אחד עם פטרוביץ' יותר ממני. בהתחלה הייתי חזק יותר וטוב ממנו, אבל כשהוא הגיע לגיל 16, אף אחד כבר לא יכול היה להתמודד מולו".
כבר בגיל 22 חצה ספאחיה את הקווים והפך למאמן. אחרי שמונה שנות עבודה עם קבוצות נוער בשיבניק, קיבל את משרת העוזר בקבוצה הבוגרת, ובעונת 1996/97 הפך למאמן ראשי בקבוצת פולה. את התואר הראשון השיג כמאמן ציבונה זאגרב, אותה הוביל לאליפות. מאז כאמור זכה בשבע אליפויות נוספות, בספרד, קרואטיה, סלובניה, טורקיה וישראל, ובמפעל היורוקאפ ב־2010 עם ולנסיה הספרדית. ב־2014 הצטרף לראשונה ל־NBA, כעוזרו של מייק בודנהולצר (מאמן מילווקי כיום, ד"מ) באטלנטה. בקיץ שעבר חזר לליגה הטובה בעולם, הפעם בממפיס כעוזרו של טיילור ג'נקינס, שאיתו עבד בעבר באטלנטה.
"קיבלתי כמה הצעות בקיץ מאירופה להיות מאמן ראשי, אבל הייתי קצת עייף אחרי שנתיים אינטנסיביות במכבי תל־אביב והעדפתי לנסוע לארצות־הברית ולעזור לטיילור ב־NBA, למרות שהיו לי הצעות כלכליות טובות יותר", מסביר ספאחיה את המעבר, "ג'נקינס הוא אדם מדהים, כישרון גדול עם אנרגיות שמעולם לא נתקלתי בהן לפני כן. מהרגע שבו פגשתי אותו לראשונה באטלנטה ידעתי שהוא מוכשר מאוד. יש לו סטנדרטים גבוהים ביותר לעשייה, אולי הכי גבוהים שנתקלתי בהם אי פעם, וכשהגעתי לממפיס היה נהדר לגלות כמה הוא התקדם והתבגר בשנים האחרונות ומוכן לתפקיד של מאמן ראשי בליגה הזו. אני שמח בשבילו ונהנה לעבוד איתו ולהיות חלק ממועדון ברמה כזאת".
ממפיס, שנפרדה בשנה האחרונה מכמה שחקנים בכירים שהובילו אותה, דוגמת מייק קונלי ומארק גאסול, הפכה לאחת מהפתעות העונה ב־NBA, עד שזו הופסקה בגלל מגפת הקורונה. הקבוצה מטנסי ממוקמת במקום השמיני ששווה פלייאוף בצד המערבי הקשוח, עם מאזן של 32 ניצחונות מול 33 הפסדים. ג'ה מוראנט, שנלקח בבחירה השנייה בדראפט, מנהיג את ממפיס ונחשב למועמד המוביל לתואר רוקי העונה. "אני נמצא סביב ה־NBA מאז שהפכתי למאמן, ואני חושב שזו הפעם הראשונה שקבוצה שכולם ניבאו לה שתסיים בין שתי הגרועות בליגה נלחמת על מקום בפלייאוף ומציגה עונה כזו. מעולם לא נתקלתי בתופעה כזו", אומר ספאחיה, "יש לנו סגל מוכשר מאוד וזאק קליימן, הג'נרל־מנג'ר שלנו, עשה בקיץ החולף עבודה נהדרת. לא הכרתי אותו לפני כן אבל אני שמח לשתף איתו פעולה, כי גם הוא איש מיוחד ומוכשר והפתעה גדולה בשביל כולנו".
בשעה שבארץ יש תוכנית סדורה לחזרת ליגת הכדורסל, ביורוליג החליטו לבטל את העונה (ללא אלופה) וב־NBA עוד מתלבטים. "לא יהיה פשוט להחזיר את הליגה השנה, אני לא באמת יודע מה הולך לקרות, אבל אני לא רואה את האפשרות שקהל יחזור בקרוב ליציעים, לפחות עד שימצאו חיסון. אני חושב שאנחנו צריכים לחזור, אבל צריכה להיות מערכת טובה של בדיקות ויכולת להגן עלינו במידת האפשר", אומר ספאחיה, "השחקנים בקבוצה שלנו נמצאים תחת תוכנית עבודה אישית לשמירה על כושר. מי שרוצה להגיע למתקן שלנו לעבוד מוזמן לעשות זאת, אבל כרגע זה נתון לבחירה של כל שחקן ולא מחייבים אף אחד".
מה הסיכוי שתהפוך למאמן ראשי שם בעתיד?
"זה לא משהו שבאמת תלוי בי. הגעתי ל־NBA טיפה מאוחר מדי מבחינת הגיל, ויש המון כישרונות צעירים שמתחרים על המשרות. טיילור ג'נקינס, למשל, בן 35. אני שם, אני עוזר, ואם משהו יקרה, אשמח. אני לא חושב על זה, אלא רק איך לעזור למועדון להתקדם. נכון לעכשיו אני רואה את העתיד שלי באמריקה. ממפיס כרגע זה הבית, אני שמח במקום שאני נמצא בו ונהנה לעבוד עם כמה מהכישרונות הכי גדולים בעולם".
צלילי השקט
את תקופת המשבר מעביר ספאחיה בקרואטיה, בכפר המרוחק 15 קילומטר משיבניק, עיר הולדתו. "ברגע שהליגה נעצרה ולא היה מה לעשות חוץ מלהישאר בבית, ביקשתי אישור מראשי ממפיס לנסוע חזרה לקרואטיה ולעזור למשפחה שלי. אמא שלי בת 80 ורציתי להיות קרוב אליה, אל הבנות שלי ואל בת הזוג. לשמחתי המצב פה טוב מאוד מבחינת הקורונה, ואחוז הנפטרים אצלנו נמוך ביחס למדינות אחרות באירופה".
על העונה של ממפיס: "אני חושב שזו הפעם הראשונה שקבוצה שכולם ניבאו לה שתסיים בין שתי הגרועות בליגה נלחמת על מקום בפלייאוף ומציגה עונה כזו. מעולם לא נתקלתי בתופעה כזו"
במהלך השיחה מבקש ממני ספאחיה לפתוח מצלמה כדי להראות לי את הפרויקט החדש שעליו הוא עומל: חווה משפחתית בשטח גדול, ירוק ויפהפה, הכולל עצי זית, בית הארחה לתיירים שנמצא בבנייה וממצאים ארכיאולגיים מתקופת הקולוניה הרומית באזור. "אנחנו מייצרים כאן שמן זית בתהליכים מסורתיים שאף אחד כבר לא משתמש בהם, ועיצבנו בקבוק מיוחד למטרה הזאת. זה פרויקט שאני עובד עליו כבר עשר שנים בשלבים שונים, בחרנו לקרוא לו Sound of Silence, בגלל השקט המדהים שיש כאן, והוא יהיה מוכן בחודש הקרוב".
מעבר לעיסוק בחווה, איך עוברים עליך החודשים האחרונים?
"בכל יום יש לי פגישות שקשורות לממפיס. אנחנו עושים בדיוק כל מה שעשינו לפני הקורונה, חוץ מהעבודה על המגרש עצמו. יש לנו תוכנית עבודה שכוללת גם את הבנייה לעתיד. יש לי גם ראיונות, אני עושה כושר והימים פשוט טסים. נראה שהעולם משתנה ונצטרך להתרגל להרבה דברים חדשים. נעשה יותר דברים לבד, יהיה יותר ריחוק פיזי מבחינה חברתית ולא נחבק אחד את השני כמו שהיינו רגילים במשך הרבה זמן. עכשיו כשפועלים מגיעים לעבוד כאן אף אחד לא מנסה אפילו ללחוץ יד".
מתוקף תפקידו, אסור לספאחיה לדבר על דראפט ה־NBA המתקרב ועל סיכוייו של דני אבדיה להשתלב בליגה הטובה בעולם, אבל בכל הנוגע לעתיד הכדורסל בקרואטיה נראה שהוא מודאג מאוד. "יש לנו הרבה כישרון במדינה אבל אין לנו כרגע אמצעים כדי לפתח אותם בצורה הנכונה, מבחינת המתקנים ומבחינה תקציבית", הוא מסביר. "כישרון חייב כישרונות טובים סביבו כדי להתפתח, וזה לא המצב כרגע. הליגה והקבוצות שלנו חלשות מאוד עכשיו, והשחקנים היחידים שמתפתחים כרגע לא נמצאים במדינה. ועדיין, גם היום יש לנו שבעה שחקנים ב־NBA".
מי שחזר לאחרונה לתודעה, בזכות הסדרה התיעודית "הריקוד האחרון" על מייקל ג'ורדן ושיקגו בולס, הוא טוני קוקוץ' – מהכישרונות הגדולים שצמחו בכדורסל הקרואטי בשנות ה־90, שהיה חלק מהשושלת הנפלאה שנבנתה בשיקגו באותן שנים. "זה הדוקו הכי טוב שנעשה אי פעם על ספורט, תענוג לצפות בזה. כשיש לך קבוצה מדהימה עם השחקן הכי טוב בכל הזמנים, ודמויות כמו דניס רודמן, יש לך הרבה סיפורים לספר", צוחק ספאחיה, "קוקוץ' הוא ללא ספק אחד השחקנים האירופיים הטובים בהיסטוריה. הקושי שלו בשיקגו נבע מהעובדה שהוא הגיע כשחקן של ג'רי קראוס (הג'נרל־מנג'ר של הקבוצה, ד"מ), שפיפן וג'ורדן לא אהבו. בגלל זה הם עשו לו בהתחלה חיים ממש קשים, אבל הוא הוכיח לכולם כמה הוא טוב. להצליח זה נהדר, אבל להצליח בתנאים שהוא התמודד מולם זה הרבה יותר עוצמתי".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"בלי הקורונה הייתי בחמש, אבל בגלל הנגיף הזה אני בארבע. בכל היבט אחר, החיים שלי נהדרים. הבנות שלי גדלות כמו שצריך, אמא שלי בריאה, יש לי זוגיות נהדרת וחברים מצוינים. קשה לי שאני לא עובד עכשיו כמו קודם בכדורסל, אבל חוץ מזה אין לי תלונות".
