"תקשיב", אומר לי העיתונאי החרדי ישראל כהן, "מה שהיה פה במוצאי הבחירות האחרונות לכנסת, מועד ב', היה הזוי. לגולש החרדי היו שלוש אפשרויות לצפייה במשדרי טלוויזיה בערוצים חרדיים: 'קול ברמה', 'קול חי' ו'כיכר השבת'. זה היה כמו, בזמנו, לזפזפ בין ערוץ 2, ערוץ עשר וערוץ 1. שלושה משדרים מלאים, כל אחד מהם עם פוליטיקאים חרדים ועם הפרשנים המובילים במגזר. אני מכיר חרדים שפתחו במחשב שלושה דפי אינטרנט עם שלושת השידורים, וממש זפזפו ביניהם. מי היה מאמין".
כהן מדבר בלהט על החידוש האחרון שהגיע למגזר החרדי, וכבר אומץ בחום: תוכניות טלוויזיה. אוקיי, צפירת הרגעה, לא באמת תוכניות המשודרות בטלוויזיה, מכשיר שעדיין – וכנראה לעולם ועד – אסור בבתים החרדיים. אבל בהחלט תוכניות טלוויזיה לכל דבר, עם אולפנים מדוגמים, מגישים מעונבים ומריבות על מרואיינים, רק בשינוי קטן – הן משודרות דרך האינטרנט, באתרים המבוקרים על ידי ועדות הרבנים.
משדרי הבחירות האמורים סימלו את המהפך הזה – כניסתן של תוכניות טלוויזיה למגזר החרדי – אבל היו רק קצהו של השינוי. בשנים האחרונות, לאט־לאט, משודרים להם עוד ועוד תכני וידאו, חלקם בסטרימינג בשידור חי למגזר החרדי, והפכו ללהיט. מספרי הצפיות אומרים הכול: החרדים צופים בהמוניהם.
החל מתוכניות אירוח, המשך בריאליטי שירה מהוקצע וכלה בשידורי אקטואליה שבועיים – שידורי הטלוויזיה, או "תכני הווידאו" כפי שמעדיפים במגזר החרדי לכנות אותם, חדרו היטב לציבור הזה.
מדובר במהפכה שמתרחשת ממש לפני השטח. רשמית, בציבור החרדי האינטרנט עדיין אסור ולא הוכשר לבוא בקהל מעולם. כך בדיוק גם בנושא הסלולר: באופן רשמי, הציבור החרדי אמור להשתמש אך ורק בטלפונים "הכשרים", ללא חיבור לאינטרנט. מעשית, אחוזי החרדים המשתמשים באינטרנט ובטלפונים החכמים הולכים וגדלים, בדרך כלל בשל אילוצי עבודה ופרנסה, המכריחים משתמשים חרדים ליישר קו עם העולם המודרני.
מי שלפני כעשור ניסה לעצור את מגפת המודרניזציה והאינטרנט בציבור החרדי, נתקל כיום במגוון רחב של תוכניות המשודרות באינטרנט לחרדים. ואם יש תוכניות, כנראה גם יש צופים, ולא מעט.
ישי כהן, מגיש תוכנית ב"כיכר השבת": "לגדעון סער היה עניין להתחייב לחרדים שבכל ממשלה שתקום איתו, הוא לא ייתן שיבגדו בחרדים. אם הוא היה אומר את הדברים בריאיון ברדיו, זה היה נשכח דקה אחר כך. אבל כשזה מגיע בריאיון וידאו באתר מרכזי, הציבור נחשף לזה והכותרת מהדברים מופיעה בכל חיפוש בגוגל, יש לזה השפעה אחרת לגמרי"
באתר "כיכר השבת", לדוגמה, משודרות מדי שבוע מספר תוכניות וידאו ובהן, למשל, "המבקר", שבה מארח המגיש נתנאל לייפר דמויות נבחרות מהמוזיקה החסידית והיהודית, או "סוגרים שבוע" בהגשת העיתונאי החרדי ישי כהן, תוכנית שאליה מתראיינים מדי שבוע "האנשים שעשו את השבוע" בפוליטיקה החרדית והכללית או כאלה שהיו במרכזה של האקטואליה החרדית באותו שבוע; ברדיו "קול חי" השיקו בספטמבר, במשדר הבחירות לכנסת (מועד ב'), את אולפן הווידאו החדש שהקימו, והרימו משדר וידאו טלויזיוני למהדרין כמעט עד אור הבוקר. מאז, משדרים שם באופן קבוע כמה תוכניות שבועיות; ברדיו 'קול ברמה' משדרים כבר כמעט שנה בכל יום חמישי את "המהדורה המרכזית" – תוכנית האקטואליה המרכזית של הרדיו, המשודרת בערב בגרסת וידאו לצופים באתר, והקימו אולפן וידאו משלהם בהשקעה גדולה.
בעצם, בלי שאף אחד שם על כך אצבע, קמו ערוצי טלוויזיה לכל דבר למגזר החרדי. אז מה אם הם משודרים דרך האינטרנט הכשר?
ניסוי וטעייה
"למיטב זיכרוני, רדיו 'קול חי' היה הראשון שעשה שידורי וידאו, כבר לפני שבע שנים", אומר אבי רוזן, מנכ"ל רדיו "קול חי". "אמנם לא היה מדובר אז באולפן וידאו מקצועי, עם מסכים ומצלמות קבועות, כמו שיש לנו היום – אבל היו לנו מספר מצלמות שהיינו מפעילים מפעם לפעם, ומגישים היו יושבים עם מרואיינים וזמרים ששרו ודיברו בשידור חי, שכולם יכלו לצפות בו דרך אתר הרדיו. אלה אמנם היו אז הפקות פשוטות עם מצלמות פתוחות ותו לא, רדיו בלייב.
אבי רוזן, מנכ"ל רדיו "קול חי": "הנתונים של תחרות השירה 'הקול הבא', עם עשרות פרקים שעלו לרשת, היו הזויים: למעלה מ–2 מיליון צפיות. התגובות לכך היו מעורבות, מ'וואו' ועד 'הגזמתם'"
"לאחר מכן, כשראינו שיש לזה צופים, עשינו טפטים חדשים לקירות אחד האולפנים, שיתאימו במיוחד לשידורי וידאו, ובשידורים היו גם כיתוביות שרצות, עם שם המרואיין או כותרת מדבריו. היינו משדרים למשל 'קבינט פוליטי' בכל יום חמישי בצורה הזו. וזה עוד בלי אולפן מדוגם, כמו שיש לנו היום. יש מאות תוכניות ששידרנו כך. זה התחיל מניסוי וטעייה. האינטרנט החרדי היה אז בחיתוליו, ואמנם אנשים חיפשו מה לראות, אבל אנחנו מצידנו מאוד נזהרנו בזה. למשל, ברדיו עצמו ברוב הפעמים לא הזכרנו במפורש שיש באתר גם שידור בווידאו, רק במונחים עדינים מאוד. למשל, אמרנו 'ניתן גם לצפות בנו באתר', לא יותר מזה. מי שנכנס לאתר – ראה. הסיבה הייתה שלא רצינו לשלוח את המאזין החרדי הקלאסי, שאין לו אינטרנט בכלל, לראות את השידורים. ובכלל, הייתה התייחסות זהירה לכל הנושא".
"גם הרדיו, מצידו, עבר בשנים האחרונות שלב נוסף ומשמעותי בקבלת גושפנקה מכל המגזרים כמעט", הוא מרחיב. "היום אנחנו יודעים שכמעט כולם מאזינים לרדיו ומעבירים דרכו מסרים. לכן, ידענו שיש גם ציבור חרדי שהוא אולי יותר פתוח, עם חיבור לאינטרנט – אמנם מסונן ומוגן – שצורך אתרים חרדיים, ונרצה לפנות גם אליו דרך שידורי הווידאו, כך שתהיה לו אלטרנטיבה כשרה לאתרים אחרים. אבל בגלל שיש גם לנו מאזינים מהמיינסטרים החרדי שנשמרים מגישה לאינטרנט, צריך להיזהר למי ואיך אנחנו מדברים ברדיו".
בהמשך, מספר רוזן, הם גילו ברדיו שפלח גולשי האינטרנט החרדים הולך וגדל, והחליטו להשקיע יותר בשידורי הווידאו. "ההלם שלנו היה בבחירות לרשויות המקומיות לפני שש שנים. עשינו משדר ליל בחירות מאולפן הווידאו. היה אז מתח חרדי לגבי כמה ערים. למשל, בבית־שמש בהתמודדות של אבוטבול החרדי מול אלי כהן החילוני ובעוד מקומות, והחלטנו לשים מצלמות באולפן, שרק ילוו את השידור. קיבלתי למחרת את הנתונים ונדהמתי: לא פחות מ־57 אלף חיבורים היו למשדר. ותחשוב שמכל מחשב צפו בנו ארבעה־חמישה, וזה נטו חרדים. הרי אף חילוני לא יצפה במשדר שמלווה את הפוליטיקה הפנימית בערים החרדיות.
ישראל קליין, מנהל מחלקת הדיגיטל של "קול ברמה": "יותר ויותר חרדים גולשים באינטרנט, מהנייח או מהנייד, והמספרים גדלים בהתמדה. זה חייב אותנו, כרדיו, לתת למאזין או לצופה את מעטפת הדיגיטל, כשהמשמעות היא להיות בשביל המאזין בכל מקום שיבחר ועם התוכן שיבחר. אולפן הווידאו הוא חלק מהמערך שמפעיל הרדיו"
"לא ידעתי כיצד בדיוק להתייחס לזה. הייתי מנהל התוכניות ברדיו באותה תקופה, ודי ניסיתי למשוך אחורה מהקטע של להכניס מאזינים לאתר הרדיו. יש הבדל בין לתת לזה לקרות לבד, מפה לאוזן, לבין לדחוף את זה ברדיו, והייתי נגד דחיפה של פעילות הווידאו ובכלל פעילות האתר גם בשידורים ברדיו. פגשתי אז רב גדול ושטחתי בפניו את ההתחבטות שלי בנושא, אל מול הנתונים. הוא שאל אותי: ואותם גולשים באתר של הרדיו, מה הם יעשו בשאר הזמן כשלא תיתן להם תכנים משלך? אמרתי לו: ייתכן שהם יגיעו לתכנים פחות ראויים. אז הוא אמר: אם כך, יש לך שליחות לתת להם תכנים ראויים וטובים, כמו שאתם עושים ברדיו. אז נכון, אל תקרא להם להיכנס לאינטרנט בהמוניהם, אבל עבור מי שכבר שם – יש לך את הכלים ותייצר עבורו תכנים".
כשההבנה הזו חלחלה, הוחלט ב"קול חי" לשנות גישה. "זה היה הרגע שבו החלטנו שמעבר לתוכניות הרגילות בווידאו, של אירוח מרואיינים מול מצלמה, הגיע הזמן לעשות דברים גדולים יותר. התחלנו להעביר אירועים שונים של הרדיו, מופעים גדולים וכנסים, בווידאו, והיו תגובות יפות. מאוחר יותר, בבחירות לכנסת, כבר הכשרנו את אחד האולפנים לתפקד כאולפן וידאו, עם נראות טובה הרבה יותר".
לפני כשלוש שנים הם לקחו את זה צעד אחד נוסף קדימה, ושידרו בהפקה טלוויזיונית לכל דבר את הריאליטי "הקול הבא", בהגשת הכוכב החרדי מנחם טוקר, שמחפשת – ממש בדומה ל"כוכב הבא" – את הזמר החרדי שהקהל והשופטים יאהבו ויככב על הבמות החרדיות. בעונה האחרונה צולמה התוכנית באולפני ערוץ "הידברות" בפתח־תקווה, אולפנים מקצועיים ומרווחים, עם צוות מנוסה. הגמר כבר הועבר בשידור חי מול קהל אלפים בבנייני האומה, והצפיות הרקיעו שחקים.
"המאזין ברדיו שמע הפקת רדיו, אודיו, של מאה אחוז, ובמקביל מי שצפה בשידור קיבל תוכנית ברמה גבוהה מאוד, שסיפקה לו תוכן איכותי מבלי לרעות בשדות זרים", אומר רוזן. "התגובות לכך היו מעורבות, מ'וואו' ועד 'הגזמתם'. כי זה כבר לא היה סתם לשים מצלמה, אלא הפקת וידאו, או כמו שאנחנו קוראים לזה – רדיו ויזואלי (רוזן נזהר מלומר 'הפקת טלוויזיה', ח"ב), לכל דבר. אני לא יודע מה הביצה ומה התרנגולת, אבל הנתונים של 'הקול הבא', עם עשרות פרקים שעלו לרשת ואתר מיוחד לדירוגים, היו הזויים: למעלה מ־2 מיליון צפיות. נכון שהתעוררו שאלות: האם בעקבות השידורים ברמה הגבוהה הזו, יהיו מאזינים שירצו לצפות ויכניסו אינטרנט הביתה? אבל זו תמיד השאלה עבורנו: מהי השליחות שלנו. אנחנו ניסינו לעשות את זה במינונים. למשל, אחרי 'הקול הבא' הגיעה הפקת וידאו מסוג אחר, 'חידון ההלכה', שזו כבר תוכנית שיועדה לבני תורה ומי שנכנס לצפות בה הוא עם אוריינטציה חרדית־תורנית מובהקת".
מנחם טוקר, המגיש, ייזכר לנצח במגזר החרדי כמי שהגיש את תוכנית האירוח החודשית הראשונה בווידאו, "חסידישקייט", עוד לפני עשרים שנה, הרבה לפני פריצת האינטרנט למגזר החרדי. "זו הייתה מהדורת טלוויזיה שנמכרה מדי חודש על גבי תקליטורים ו־DVD וזכתה לצפייה מטורפת, ואירחה זמרים, סיכום אירועי המגזר בווידאו, ראיונות ועוד. ועדיין, הרבנים והעסקנים החרדים היו אז נגד המהפכנות הזו, כי מתברר שהקדמנו את זמננו, ונאלצנו לסגור אחרי שמונה שנים את התוכנית מחוסר הצלחה תקציבית".
כיום, טוקר מגיש בשמונה השנים האחרונות ב"רשת" מדי שבוע את "טוקר בשישי", ומביא את ניסיונו הטלוויזיוני משם לשידורי הווידאו של "קול חי". לאחרונה הקימו ב"קול חי" אולפן וידאו חדש, ומשם משדר טוקר מדי שבוע את תוכניתו "מוצ"ש חי", ובה ראיונות עם זמרים ופינות שונות. "האהבה הגדולה שלי", הוא אומר, "הייתה ונשארה רדיו ולא טלוויזיה, ולשלב את שידור הרדיו עצמו בווידאו הופך למאתגר. צריך לחשוב כל הזמן מה המאזין רוצה לשמוע וגם מה הצופה רוצה לראות. אבל המגזר החרדי 'ירוק' בנושא הזה, וכל מה שתיתן להם – הם אוהבים. יש לזה הרבה תגובות וזה כיף".
המגיש הבכיר מנחם טוקר: "האהבה הגדולה שלי הייתה ונשארה רדיו ולא טלוויזיה, ומאתגר לשלב את שידור הרדיו בווידאו. צריך לחשוב כל הזמן מה המאזין רוצה לשמוע וגם מה הצופה רוצה לראות. אבל המגזר החרדי 'ירוק' בנושא הזה, וכל מה שתיתן להם – הם אוהבים. יש לזה הרבה תגובות וזה כיף"
השיא היה כאשר באחת ממערכות הבחירות האחרונות הגישו לראשונה ב"קול חי", בווידאו, את התאומה החרדית של "גב האומה" המוכרת של ליאור שליין. בתפקיד שליין: המגיש החרדי אריאל ברמן. התוכנית נקראה "מי שמדבר", ובכל שבוע הגיע פוליטיקאי אחר לאולפן הצילומים הצנוע שנשכר בבני־ברק, ללהג עם ארבעה סטנדאפיסטים חרדים צעירים על המצב הפוליטי. תוכנית סאטירה חרדית מצולמת הייתה צעד נוסף בתולדות מה שאפשר לכנות "הטלוויזיה החרדית", אבל ממש לא האחרון.
קיבל גרסה חרדית. ליאור שליין
דיגיטל כשר
מדי יום חמישי, בשעות הבוקר, מתמלאים אולפני רדיו "קול ברמה" בבני־ברק בלחץ ובתזזיתיות שמאפיינים אולפני טלוויזיה. זו השעה שבה מתחילים להקליט את "המהדורה המרכזית", המשודרת מדי חמישי גם כמהדורת וידאו במקביל לשידור ברדיו. פוליטיקאים מגיעים למקום, לרוב עם צבא יועצים ודוברים, רבנים, פרשנים חרדים – כולם רוצים להגיע לליבו של הצופה החרדי, במיוחד בעת בחירות. ובישראל, מתי אין עת בחירות. אחד החדרים, שאולתר עם מראה קטנה, הופך לחדר הלבשה בזעיר אנפין. מרואיינים שהגיעו עם חולצת טריקו קצרה מחליפים אותה – עבור דקות הצילום – לחולצה מעומלנת ועניבה.
אחרי הצילומים, בשעת צהריים, עם ירידת המתח של הקלטת המהדורה, נוהגים בתחנה לשבת במטבח הרדיו לארוחת צהריים של טשולנט מהביל עם המרואיינים. אפילו בוגי יעלון, לא בדיוק חובב חמין נודע, טעם כבר מהסיר השבועי.
"צריך להבין, המילה 'טלוויזיה' היא לא מילה מגונה", מסביר מגיש המהדורה ב"קול ברמה", משה גלסנר, "מה שמגונה בעיני החרדים אלה התכנים שלה, שלא מתאימים לבית חרדי. ככל שהאינטרנט הלך והעמיק במגזר החרדי, כשמדובר לרוב באינטרנט מסונן עם תכנים הולמים למגזר, כולם הבינו שהוא הפך לעובדה; וככל שהרדיו צבר מצידו גם הוא יותר ויותר פופולריות, הייתה דרישה מהקהל ליותר תכנים ויזואליים, והשאלה היא אם אתה רוצה להיות נגרר או להוביל. העובדה היא שהחרדים צורכים תכנים בווידאו, ואם אתה מביא עבורם דבר כזה, אתה גורם להם להתחבר אל תכנים שהולמים אותם ומתאימים להם. בניגוד לעבר שבו החרדים יצאו תמיד נגד הטלוויזיה, כאן צריך להדגיש: אלו לא תכני טלוויזיה, וגם אין לבוש חושפני ותכנים בעייתיים או זולים. התכנים שאנחנו משדרים מתאימים לכל בית חרדי.
"כל צופה יכול לשים לב שהתכנים הם לא תכני רכילות, הם אפילו לא תכנים שלעיתים כן נעלה ברדיו אבל לא במהדורת הווידאו. הווידאו הוא הרבה יותר קשיח והסייגים שם הרבה יותר גדולים מהרדיו, מתוקף העובדה שהצופה רואה אותנו, ויש דברים שאתה יכול לומר אבל לא להראות. אנחנו משקיעים מאוד בתכנים. אין לנו אמנם תקציבי הפקה כמו שיש לטלוויזיה, או מפיקים וכתבים בכל העולם, אבל אנחנו כן עושים המון בתקציב של תחנת רדיו חרדי. התכנים פופולריים בטירוף, וזה מראה שיש לכך דרישה. גם העיתונות החרדית, יש לזכור, לא קמה כאידיליה, אלא שהייתה תובנה שאם לא תהיה עיתונות חרדית, החרדים יצרכו עיתונים שאינם חרדים. אותו דבר בדיוק עם תכני הווידאו שלנו שמשודרים באינטרנט. אחרת, הם היו צורכים דברים אחרים".
ישראל קליין : "בכל סקר אתה רואה איך שיותר ויותר חרדים גולשים באינטרנט, מהנייח או מהנייד, והמספרים גדלים בהתמדה. זה חייב אותנו, כרדיו, לתת למאזין או לצופה את מעטפת הדיגיטל – האתר, האפליקציה, רשתות חברתיות ועוד, כשהמשמעות היא להיות בשביל המאזין בכל מקום שיבחר ועם התוכן שיבחר. אולפן הווידאו הוא חלק ממערך הדיגיטל שמפעיל הרדיו"
ישראל קליין, שמנהל את מחלקת הדיגיטל ב"קול ברמה", טוען כי המספרים לא משקרים. "בכל סקר אתה רואה איך יותר ויותר חרדים גולשים באינטרנט, מהנייח או מהנייד, והמספרים גדלים בהתמדה. זה חייב אותנו, כרדיו, לתת למאזין או לצופה את מעטפת הדיגיטל – האתר, האפליקציה, רשתות חברתיות ועוד, כשהמשמעות היא להיות בשביל המאזין בכל מקום שיבחר ועם התוכן שיבחר. אולפן הווידאו הוא חלק ממערך הדיגיטל שמפעיל הרדיו".
בפועל, מספר משה גלסנר, שידורי הווידאו של "קול ברמה" החלו במוצאי בחירות 2015 (מי זוכר). "החלטנו להעביר את משדר הבחירות בצורה טלוויזיונית, לקחנו חברה, ופשוט בנינו אולפן וידאו במתחם של הרדיו, כי לא היה לנו אז עוד אולפן וידאו. מספר הצפיות היה מטורף. אנשים בכל מיני מקומות תלו מסכים והתקבצו יחד כדי לצפות בשידור החרדי. זה הראה לנו שיש ביקוש למוצר הזה, ושבקהל שלנו אנחנו יודעים לתת פייט גם למהדורות החדשות של הערוצים המרכזיים בליל בחירות. חלק גדול מהצופים החרדים במוצאי בחירות, כשיש להם בחירה אם להסתכל בשידור חי אצלנו או בחדשות 12 ו־13, יבחרו בנו".
לאחרונה קיבלו גלסנר ועמיתו העיתונאי החרדי אבי בלום תוכנית משלהם בערוץ הכנסת בשם "שחור לבן", המשודרת בימי שני. כשאני שואל אותו על ההבדלים בין שתי תוכניות הטלויזיה, החרדית והחילונית, הוא אומר: "ברור שבערוץ הכנסת מדובר באולפן גדול יותר ובעל אמצעים טכניים משמעותיים יותר מבחינת כמות מצלמות וצוות, אבל המרואיינים, בחלקם הגדול, הם אותם מרואיינים. התכנים אותם תכנים, לבד מנושאים מסוימים שכן נוכל לדבר עליהם בטלוויזיה.
משה גלסנר, מגיש המהדורה ב"קול ברמה": "אנחנו לא עושים משהו נגד המגזר. זו לא במה אנטי מגזרית, להפך, אנחנו ראש חץ במאבקי המגזר. יתרה מכך: בערבי חגים, לדוגמה, אנחנו מארחים במהדורה בווידאו גם רבנים, לשיחות על ענייני החג"
"המהדורה השבועית בווידאו מביאה הרבה פידבק ועניין סביבה. יש הרבה בחורי ישיבות שצופים בזה בקביעות ומגיבים כשהם רואים אותי. עם זאת, המעבר לשידורי וידאו לקח ממני את שארית האנונימיות שנותרה לי. אני הולך עם הילדים ואנשים ניגשים אליי ושואלים על המצב הפוליטי, ולעיתים זה לא נעים".
יש מרואיינים חרדים שמחרימים את שידורי הווידאו שלכם?
"לא היה דבר כזה. כולם מבינים שזה האינטרס שלהם, הרי אנחנו לא עושים משהו נגד המגזר. זו לא במה אנטי מגזרית, להפך, אנחנו ראש חץ במאבקי המגזר, אנחנו מובילים למשל שיח וטיפול בנושאי בעיות חינוכיות. יתרה מכך: בערבי חגים, לדוגמה, אנחנו מארחים במהדורה בווידאו גם רבנים, לשיחות על ענייני החג. זה לחלוטין לא משהו שמשמש כ'טלוויזיה בדלת האחורית'. במקום שנהיה משהו חיצוני שנכנס למגזר, אנחנו מתנהגים הפוך: נותנים את מה שהמגזר צריך באמצעות הטכנולוגיה הזאת. אני מעביר תכנים שהמגזר רוצה, גם כלפי חוץ וגם כלפי פנים".
איך אתה רואה את העתיד החרדי בתחום הזה?
"אני בטוח שזה תמיד יישאר ברוח המגזר החרדי והרוח התורנית־דתית, אבל בוודאי שזה יגדל. יש כאן מגמה, אתה רואה את זה בכל המקומות. מסרטי 'גרובייס' בעבר (שנמכרו על גבי תקליטורים למגזר החרדי, ח"ב) ועד היום. מה זה אומר? שהציבור החרדי צורך יותר ויותר תכנים ויזואליים. אתה רואה את זה בהצגות לחנוכה, שמתרבות משנה לשנה, או בסרטים של יוצרות חרדיות שממלאות אולמות, ואתה מבין שהשוק הוא במגמת עלייה משמעותית".
אחרי הצילומים, בשעת צהריים, עם ירידת המתח של הקלטת המהדורה, נוהגים ב"קול ברמה" לשבת במטבח לארוחת צהריים של טשולנט מהביל עם המרואיינים. אפילו בוגי יעלון, לא בדיוק חובב חמין נודע, טעם כבר מהסיר השבועי
גם רוזן מ"קול חי" סבור כך. "לצערי, זה באמת הולך לשם, לכיוון של יותר וידאו, יותר הפקות מצולמות. כמובן, כל הפקה כזו גם עולה, ולא מעט. כסף אנחנו כרגע לא עושים מזה – הביזנס הוא ברדיו – וזו עדיין הוצאה גדולה ומשמעותית. רק כשהמפרסמים יכירו בפלטפורמה החדשה וישקיעו בה יותר, ותימצא הדרך לתכנים איכותיים נוספים, מגוונים וכשרים, כך שיותר מאזינים יבינו שהם יכולים לראות אותנו בלי לוותר על ערכים אחרים – יהיו יותר הפקות כאלה".
המרואיינים נוהרים
תוכנית האקטואליה "סוגרים שבוע" ב"כיכר השבת", המשודרת מאולפן קטן במשרדי האתר בירושלים, נחשבת לתוכנית ששברה שיאי צפייה חרדיים. בניגוד למאזין רדיו, שצריך לבצע פעולה אקטיבית כדי לעזוב את ההאזנה ברדיו ולהיכנס לאתר כדי לצפות בתוכנית, הצופה ב"סוגרים שבוע" כבר נכנס מעצמו לאתר, וכשהוא מרפרף על הכותרות הוא יכול ללחוץ על צפייה במהדורה, שאף מקודמת בכותרת הראשית של האתר מדי חמישי. זו מהדורה שעברה גם היא שלבי ניסוי וטעייה, וכמה גרסאות, מאז החלו בשידורי הווידאו ב"כיכר השבת" לפני כשנתיים. כיום מדברים שם על נתוני צפייה של בין 170־150 אלף צפיות לתוכנית.
"ההתחלה הייתה קשה מאוד", מספר מגיש המהדורה, העיתונאי ישי כהן. "ההכנה של התוכנית בחודשים הראשונים שלה הייתה עבודת פרך. המרואיינים עוד לא ידעו מה זה, והיה קשה יותר לשכנע אותם לבוא. לכן בתחילת הדרך עוד לא הכרזנו עליה כ'מהדורה שבועית', כדי לא להתחייב למשהו שייתכן שלא נעמוד בו. התחלנו את זה באמצע שבוע, פה ריאיון, שם פינה, ועוד פינה, ועוד תוכנית, עד שריכזנו את כל התכנים ששידרנו במהלך השבוע לתוכנית סופ"ש אחת שמרכזת הכול".
כיום התוכנית, שנמשכת בין שעה לשעה ורבע, מתחילה בראיונות עם פוליטיקאים, ממשיכה עם "פינת הפרשנים" שאליה מוזמנים מדי שבוע מספר עיתונאים חרדים מתחלפים, וממשיכה עם כתבות מגזין וראיונות אקטואליים נוספים. היא הצליחה להביא אליה – במיוחד בתקופת הבחירות אבל גם בימים רגילים – מרואיינים מבוקשים רבים, שחיפשו את הבמה של "כיכר השבת". בשבועות האחרונים, למשל, הגיעו לראיונות בתוכנית גדעון סער, זאב אלקין, איילת שקד, ישראל כץ, ניר ברקת, אלי כהן, אהוד אולמרט, מאיר פרוש, אחמד טיבי, גלעד ארדן, עליזה בלוך, יועז הנדל, בוגי יעלון ושמעון ריקלין.
"המרואיינים רוצים מאוד לבוא אלינו", מסביר כהן, "כי אצלנו הם מקבלים לפחות שלוש חשיפות בולטות מכל ריאיון: את הכותרות המרכזיות של הראיונות הפוליטיים אנחנו מעלים בדרך כלל כבר ביום רביעי, עוד לפני המהדורה עצמה; ביום חמישי הגולשים נחשפים למהדורה המלאה, ובשישי או במוצ"ש עולה הריאיון עם אותה אישיות בנפרד לאתר".
"לא שיערתי שנגיע למקום הזה כשהתחלתי לעבוד באתר, לפני תשע שנים", הוא מוסיף. "התחלתי כעיתונאי באתר, והנה הפכתי למגיש תוכנית ראיונות. האם זה קל לעשות את זה מדי שבוע? לא. האם אני נהנה? כן".
למה חשוב לפוליטיקאים החילונים לפנות זמן ולהגיע להתראיין דווקא אצלכם, באתר החרדי?
"כי בסופו של דבר הם רוצים לדבר גם עם הציבור החרדי. לדוגמה, לגדעון סער היה עניין לפני כמה שבועות להתחייב לחרדים שבכל ממשלה שתקום יחד איתו הוא לא ייתן שיבגדו בחרדים, ושהחרדים הם שותפים טבעיים של הליכוד. אז אם הוא היה אומר את הדברים בריאיון ברדיו, זה היה נשכח דקה אחר כך. אבל כשזה מגיע בריאיון וידאו באתר מרכזי, הציבור נחשף לזה והכותרת מהדברים מופיעה בכל חיפוש בגוגל, יש לזה השפעה אחרת לגמרי".
לדברי ישי כהן, חוץ מסגן שר הבריאות יעקב ליצמן, שלא מתראיין לאתרים החרדיים בהוראת האדמו"ר מגור (אבל כן הגיע למהדורת הווידאו של "קול ברמה", מאחר שמדובר ברדיו ולא באתר אינטרנט), הוא לא נתקל במרואיינים חרדים שנרתעו מלהגיע לריאיון באולפן כי מדובר ב"טלוויזיה חרדית". "אפילו העסקן החרדי הנודע מוטק'ה בלוי, שבעבר עמד בראש החץ לאסור הופעות חרדיות, הגיע לריאיון אצלי. גם ח"כ מאיר פרוש, שמייצג חסידויות סגורות, מגיע אלינו לראיונות".
מאז החל להופיע גם כמגיש, מספר כהן, הוא הפך למוכר יותר ויותר בבתים החרדיים. "בעבר הייתי מתפלל בבית כנסת ליד הבית וכמעט אף אחד לא זיהה אותי. בתקופה האחרונה כולם שם מזהים אותי, בזכות התוכנית, וגם ניגשים לדבר איתי ולהגיב. לא היה לי נוח עם זה, הפסקתי להתפלל שם ועברתי להתפלל בבית כנסת אחר".
עד הבחירות הבאות, מועד ג', מקווים ב"כיכר השבת" להשיק את אולפן הווידאו החדש שלהם, גדול וחדשני הרבה יותר. בינתיים, יש מחשבות כבר על מהדורה יומית, וגם הצפת נושאים שלאו דווקא מדברים עליהם בסדר היום החרדי. "לא מזמן ציינו את חג הסיגד של העדה האתיופית", אומר כהן, "חרדים לא נחשפים לזה בדרך כלל. אמרנו אצלנו במערכת: הרי יש יהודים שומרי תורה ומצוות שחוגגים את היום הזה, ולא ייתכן שלא נסקר אותו. אז שלחנו כתב מגזין שעשה כתבה שלמה ומפורטת על החג. הוא ראיין את בכירי העדה, והבאנו במסגרת הזו גם את חבר הכנסת גדי יברקן לריאיון לא פוליטי באולפן".
בשולי החדשות
נתנאל לייפר, עורך ב"כיכר השבת" ומבקר מוזיקה יהודית, קיבל בשנה האחרונה תוכנית משלו באתר, והוא מארח בה את אמני המוזיקה היהודית. עד היום הגיעו לראיונות זמרים במנעד שנע מחנן בן־ארי ועד למרדכי בן־דוד. גם הוא מעיד כי עוד לא נתקל באמן חרדי שיסרב לריאיון בתוכנית וידאו, למרות שבעבר הטלוויזיה הייתה מוקצית מחמת מיאוס במגזר החרדי. "כשהתחלתי, היה אולי חשש כלשהו מי יגיע. היום יש ביקוש עצום להופיע אצלי בתוכנית. האמנים החרדים הכי שמרניים, כמו חיים בנט או מוטי שטיינמץ, הגיעו לראיונות בתוכנית, ובאו בשמחה, בלי שום לחץ מצידנו. אני חושב שכולם הבינו שאי אפשר להתעלם מזה. אתה לא יכול לפעול היום בזירת המוזיקה היהודית אם אתה מתעלם מהאינטרנט החרדי, שבו גולש קהל גדול ורחב, שבחלק גדול מהמקרים גם יכול לשלם על אלבומים והופעות. אתה חייב להגיע אליו ולתת לו התייחסות".
האמן שהתוכנית שבה התארח הייתה הנצפית ביותר הוא לא אחר מאשר ישי ריבו. "הוא חד־משמעית הביא לנו את מספרי הצפייה הגבוהים ביותר", מספר לייפר. "אבל גם מוטי שטיינמץ והזמר מאיר גרין הביאו מספרים יפים מאוד".
ומה הרבנים החרדים אומרים על הטלויזיה החרדית שנוסדה פתאום, מתחת לאפם? "תראה, תמיד יהיו רבנים מחמירים יותר שיסתכלו על זה בעין פחות טובה, ורבנים אחרים שיתמכו באלטרנטיבה הכשרה הזו ואפילו יבואו להתראיין בה. הרבנים שאוסרים מכול וכול את השימוש באינטרנט, גם אם הוא כשר ומסונן, בוודאי לא יאשרו לצפות בתוכניות הווידאו החרדיות", אומר ישראל כהן, פרשן "קול ברמה". "באופן אישי אני מאמין שלכל כלי תקשורת חרדי ישנו הרב שלו, שהמנהלים מתייעצים איתו. אם התוצאה מגיעה בסופו של דבר למסך החרדי, כנראה היה מישהו שאישר אותה".
אז תוכניות אקטואליה כבר יש, ריאליטי שירה וגם בישול – גם כן. האם נראה בעתיד גם שידורי ספורט חרדיים בהפקה מקורית או סדרות חרדיות מתוסרטות? ישראל כהן סבור שעוד מוקדם להעריך. "קשה לדעת איך זה יתפתח. הרי אם היית שואל מישהו לפני שנתיים אם יהיו בכלל תוכניות וידאו חרדיות, אפילו של אקטואליה, הוא היה עונה לך בשלילה מוחלטת – והנה כבר יש כמה וכמה כאלו. אלה דברים שיש להם דינמיקה משלהם. וכמובן, מה שלא יהיה, התכנים תמיד יהיו חייבים לעבור גושפנקה כלשהי של סמכות רבנית, כך שלמשל אני לא רואה מצב שבו ישודרו תוכניות ספורט חרדיות על המסך החרדי. לא קיים בכלל ספורט חרדי, ומן הסתם – אין מה לשדר משהו שלא קיים.
"תוכניות הווידאו ישקפו דברים שמאפיינים היום את החרדים. למשל, יהיו יותר פינות ותוכניות המכוונות לנשים, דבר שכבר מתחיל לקרות היום לאט־לאט. אבל אנחנו בהחלט רחוקים מאוד מטלוויזיה של ממש. סדרות חרדיות? אולי בעוד עשר שנים, וגם אז ספק אם יהיו. אני לא יכול להגיד שזה הולך לשם. אבל יהיו יותר תחרויות ריאליטי, כמו בישול, כמובן לא של גברים ונשים ביחד, או ריאליטי שירה חרדי שכבר היום מאוד מדבר לציבור. כל זאת, לדעתי, לצד זה שתוכניות החדשות תמיד יהיו הבסיס של 'הטלוויזיה החרדית'. אם בערוצים החילוניים החדשות הן אמנם עוגן חשוב, אבל את הרייטינג לוקחות כמעט תמיד דווקא תוכניות הבידור, פה זה פחות מה שיקרה. הפריים־טיים החרדי והפוקוס תמיד יהיו על חדשות, ראיונות פוליטיים ודיווחים, כי הציבור החרדי אוהב מאוד 'נייעס'. אז בוא נאמר שבעתיד הנראה לעין אני לא רואה סיכוי שתשודר בפלטפורמה חרדית כלשהי תוכנית כמו 'האח הגדול' בגרסה חרדית".
