אקדח שמופיע במערכה הראשונה יירה בשלישית, וגבר הולנדי חביב בן שישים שפגשתי בתחילת הערב, ינחר בקולי קולות במהלך הלילה. אבל אולי כדאי שנתחיל מההתחלה.
נשלחתי להוסטל "אקו־עכו" במטרה לבדוק את קפסולות השינה שלו, אבל באתר בוקינג לא הופיעה שום הגדרה כזו. החלטתי להזמין את אופציית הלינה הזולה ביותר – חדר משותף, ושמתי פעמיי לדבר החשוב באמת: חוף הים של עכו, מרחק רבע שעה הליכה מההוסטל.
רק כשהשמש נטתה מערבה עשיתי את דרכי לעבר היעד, ששוכן מעל למספרת גברים. את פניי קיבל אלברטו האדיב. בזמן שהוא ביצע עבורי את הצ'ק־אין, אני בחנתי את המטבח היפה, שהתברר כגן עדן למטיילים שאינם שומרי כשרות: יש בו כל ציוד בישול שרק תרצו, כולל תבלינים. תוכלו למצוא שם גם מכונת כביסה, וכן מזווה ומקרר, ובהם ניתן לאפסן מצרכים אישיים. המטייל הדתי יכול ליהנות משתייה חמה, אבל אין הפרדה בין בשר לחלב, ואתם לא יכולים לדעת מה אכלו התיירים בכלי המטבח.
בתום הצ'ק־אין אלברטו צייד אותי במצעים ומגבת והציג לי את מתחם השינה, שהתגלה כחדר גדול וממוזג. התבוננתי בערגה בקפסולות שהיו פזורות בחדר, אבל אלברטו לא התעכב לידן והמשיך למעין חצי קומה בתוך המתחם. שם, על גבי מחצלות, שכבו בשורה ישרה שישה מזרנים, ועל כל אחד מהם הונחה כרית ושמיכה. בהיתי במזרן, עברתי לאלברטו, חזרתי למזרן, ואלברטו הסביר לי שזה החדר שהזמנתי. התברר שיש אופציית לינה זולה יותר מהקפסולה.
בעודי מנסה לעכל את המצב, חשבתי שעדיף להציע את המזרן באור, לפני שהדיירים האחרים ילכו לישון. אבל בטרם הספקתי לפרוק את התיק עלתה במדרגות צעירה בלונדינית, שחייכה אליי חיוך רחב והציגה את עצמה. היא טסה מגרמניה את כל הדרך עד למזרן שמשמאלי, והזמינה אותי להצטרף אל שאר התיירים לארוחת ערב.
זנחתי את מלאכת הפריקה וטיפסתי איתם לגג, ואז נעתקה נשימתי לכמה שניות, כי הנוף שנשקף ממנו היה יפהפה. ממערב געש הים, מיתר הכיוונים העיר העתיקה זהרה במלוא הדרה, וכל האתרים השווים בעכו נצצו במרחק הליכה. במרכז הגג ניצב שולחן, שם ישבו יתר האורחים. כולם היו תיירים, רובם צעירים, חוץ משניים – אוסטרלי בגיל העמידה והולנדי בן שישים, שסיפר שהתנדב בקיבוץ לפני ארבעים שנה ושהוא "מת על ישראל". למרות ארצות המוצא השונות ופערי הגילים, השיחה קלחה, וירדנו מהגג הרבה אחרי חצות.
כשהגעתי למזרן שלי הבנתי שצדקתי. באמת לא כדאי לסדר מצעים בחושך. הארתי עם הפלאפון ומתחתי את הסדין בדממה, ותוך כדי ניסיתי לרחרח אותו. אין שום ריח – שזה בהחלט עדיף על ריח רע. והוא בהחלט היה נקי. גם המקלחות והשירותים, אגב, היו נקיים באופן משביע רצון. כשסיימתי להציע את המיטה, כיביתי את הנייד והלכתי לישון.
או לפחות, זה מה שרציתי לעשות. אבל את הכמיהה הפשוטה שלי חירב קונצרט שפצח דקות ספורות אחרי שהנחתי את ראשי על הכר, כמה מזרנים מימיני, מדרכי הנשימה המסועפות של ההולנדי. בתום העשור השישי לחיים, הסיכוי של גברים להיות נחרנים מזנק פי שלושה. האקדח ירה.
אמנם הצלחתי בעבר להירדם במקומות הומים, אבל הנחירות של ההולנדי ההוא היו גדולות עליי. אחרי חצי שעה שבה התהפכתי מצד לצד בייאוש, חיפשתי נחמה באינטרנט. מסתבר שיש אנשים שנוחרים בעוצמה של יותר מ־80 דציבלים. החוק להגנת הסביבה אוסר להשמיע בשעות הלילה רעש בעוצמה של יותר מ־50 דציבלים. אני בכיף יכולה להזמין משטרה, חשבתי, אבל בצעד פטריוטי הבלגתי על שנתי והנחתי לו. הוא כזה אוהב ישראל, אי אפשר לשלוח אותו הביתה עם חוויה כזו שלילית. וגם, המוקדן של 100 כנראה היה מנתק לי את השיחה בפרצוף.
אך גם בסוף לילה לבן השחר לבסוף מפציע, וכשהאיר היום המשכתי חרף העייפות בשליחותי העיתונאית, ויצאתי לבדוק את ארוחת הבוקר הכלולה במחיר. רוב המוצרים בארוחה כשרים ומוגשים באריזות הייצור שלהם, כך שאם הצטיידתם בסכו"ם משלכם, אתם מסודרים. טיב הקפה תלוי בכישורי ההכנה שלכם.
בתום הארוחה חזרתי לקפל את הדברים שלי לצ'ק־אאוט. כשהסרתי את המצעים, שמתי לב לשקית קטנה לצד המזרן שלי, שהכילה אטמי אוזניים.
אף פעם אל תסדרו את המיטה בחושך.
AKKO־ECO, עכו
