ביום חמישי, השכם בבוקר, התחילו להתפרסם הידיעות על רצח דביר שורק בגוש עציון. עדיין לא היה ברור האם זה היה רצח בשולי הכביש או חטיפה שהסתבכה. בתזמון דוקו־טראגי, ממש באותו בוקר עלו ב"קשת 12" הקדימונים לתוכנית מיוחדת ששודרה במוצאי שבת, ליל תשעה באב, והתחקתה אחרי מציאת שלושת הנערים החטופים בקיץ 2014, ואחר המרדף בעקבות רוצחיהם, שנמשך שבועות ארוכים. אבל גם התוכנית הזאת עצמה לא הייתה אלא קדימון לסדרה שעלתה בשבוע שעבר לשידור בכורה (ב־HOT ,yes, סלקום TV ופרטנר TV), "הנערים". המציאות התנהלה כמו פרומו עצוב לסדרת טלוויזיה.
אחרי ההצלחה של צ'רנוביל, HBO משחזרת הפעם היסטוריה קרובה הרבה יותר. ודאי אלינו. ישראל, חמש שנים לאחור. המיני־דרמה "הנערים" חוזרת אל הקיץ הנורא ההוא, והופכת את מהדורות החדשות שקשה לשכוח לסדרת מתח בינלאומית.
מיהם הנערים? טוב ששאלתם. בניגוד למה שאולי חשבתם לפני הצפייה בסדרה עצמה, אלו אינם שלושת הנערים שנחטפו ונרצחו בגוש עציון. בשביל סידר ושות' הרצחנות הערבית היא לא יותר מתפאורה אקזוטית שאין טעם לעסוק בה על המרקע הלאומי. רוצחים יהודים מעניינים את היוסף־סידרים פי כמה, גם אם הם נדירים ביותר ומוקעים בידי הרוב המכריע.
סימון (שלומי אלקבץ) הוא חוקר בחטיבה היהודית בשב"כ, שמתמודד עם החקירה הקשה בחייו: פרשת רצח מוחמד אבו־חדיר. הרצח האכזרי התרחש רק יומיים אחרי מציאת גופות הנערים היהודים. יוסף סידר ("מדורת השבט", "בופור", "הערת שוליים"), חגי לוי ("בטיפול" הזכורה, שכבר התבסס בתעשיית הטלוויזיה האמריקנית עם "הרומן") ותאופיק אבו־ואיל ("עטאש – צימאון") יצרו יחד סדרה שמאמצת את האמירה האומללה של הנשיא ריבלין שנה אחר כך, בעקבות שריפת המשפחה בדומא, "בני עמי בחרו בטרור". הקלישאה השמאלנית שנחרדת ממה שכביכול הפכנו להיות מזהה בחברה הישראלית תהליכים של הידרדרות מוסרית קשה. "הנערים" היא הריבליניזם בהתגלמותו: כמה כיף להתמסר לחיבוק כשמביעים את הדעות ה"נכונות", ועוד בסדרת איכות של HBO.
סידר, שלראשונה עובר מהקולנוע אל הטלוויזיה, שב כאן במידה מסוימת אל סרטו המסחרי הראשון, "ההסדר", וחוזר לעסוק בטרור היהודי ובשורשיו הדתיים. אחרי שצבע את המיינסטרים הדתי־לאומי־מתנחלי בטירוף גזעני אלים הוא מסתפק הפעם בשוליים. נערי גבעות, החברה החרדית־ש"סניקית, פאתי ההתנחלויות סביב הבירה. הם הימין הקיצוני החדש, שמתסיס את הלאומנות והגזענות ומונע מאיתנו להיות ככל העמים.
באחד משיאי הפרק הראשון, עמוס קטעי התפילות, הנאומים ודיווחי החדשות, צופים חוקרי השב"כ בנאום ראש הממשלה נתניהו בהלווייתם ההמונית של איל יפרח, גיל־עד שער ונפתלי פרנקל. "הם מקדשים את האכזריות", סופד להם נתניהו, "אנחנו מקדשים את הרחמים". ברגע אחד הופך ההספד הכן למפגן של ציניות לכאורה: בעוד יומיים יירצח באכזריות מוחמד אבו־חדיר בידי צעירים יהודים.
עוד לפני כן, ברגע שנודע על מציאת גופות הנערים, מתפרצת שנאת הערבים ברחובות ירושלים. הנה אנחנו: חברה צמאת דם. שטופת אלימות ושנאה. הערבים הם אלו שמפחדים כאן מהיהודים. יש חזק ויש חלש. יש אלים ויש שורד. הכול מוכר מדי ב"הנערים". עם כל המאמץ האישי, לא יכולתי לצפות בסדרה כצופה שלא בקי באירועים וזוכר אותם.
אף שהיא משודרת ב־150 מדינות, היוצרים לא כתבו אותה לעין זרה. בניגוד לציפייה שנראה כאן "סדרה של HBO" דוברת עברית, אין אלא להחמיא לתעשיית הטלוויזיה המקומית ולהודות שבסך הכול, "הנערים" היא קודם כול סדרה ישראלית מאוד. קאסט גדול שיוצר יחד כמעט דוקו עם דיוק בפרטים ובבניית הדמויות. קשת אינטרנשיונל, הגרסה הבינלאומית של קשת 12, יצרה כאן סדרת מתח עשויה היטב. "כפולים" וסדרות אחרות שלה כבר נמכרות לשידור נרחב בעולם, אלא שהפעם רשת הטלוויזיה בכבלים HBO שותפה להפקה ולשידור, ומעניקה לה מראש תו איכות יוקרתי.
אלמלא היפוך היוצרות בין גילויי הרצחנות בשני העמים, היה אפשר להתרשם מתו היוקרה של HBO. "הנערים" היא הסדרה השנייה בלבד שמשודרת ברשת בשפה זרה: מדברים בה רק עברית וערבית, והיא מלאה סלנג ישראלי וביטויים פנים־דתיים. ההתרחשויות בה – גם אם נהיה חלוקים בלשון המעטה על הנרטיב שהיא מייצרת – אמינות מאוד, מותחות ומעוררות מחשבה.
הנערים HOT ,yes, סלקום TV ופרטנר TV   
