ממצאים ארכיאולוגים נשכחים משנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת שנחקרו באחרונה לאחר שנשכחו במחסני ארכיון מוזיאון חיפה חושפים סיפור היסטורי ארכיאולוגי ראשון מסוגו על מפעל מתקופת המקרא ששימש לייצור בגדי ארגמן יוקרתיים ופעל בתל שקמונה, שבדרום חיפה. האתר השוכן על תלולית חוף קטנה בפאתיה הדרומיים של חיפה, מוכר בעיקר בזכות היישוב הביזנטי שסביבו, ובו פסיפסים מרהיבים. היישוב מתקופת הברזל (בין המאות ה-11 עד ה-6 לפסה"נ), כלומר תקופת הממלכה המאוחדת (שאול, דוד ושלמה) ותקופת ממלכות ישראל ויהודה, הוא יישוב קטן מאוד שנמצא ממש על ראש התלולית. גודלו כחמישה דונם סה"כ מתוך כ-100 הדונמים של העיר הביזנטית בשיא גודלה.
"עד כה לא נמצאו עדויות ארכיאולוגיות ישירות למפעלים לייצור טקסטיל צבוע בארגמן מתקופת הברזל, היא תקופת המקרא – גם לא בצור וצידון שהיו המרכזים הפיניקיים הגדולים של ייצור צבע הארגמן. אם הזיהוי שלנו נכון, תל שיקמונה שעל חוף הכרמל הופך להיות אחד האתרים הארכיאולוגים הייחודיים באזורנו", סיפרו פרופ' איילת גלבוע ותלמיד המחקר גולן שלוי מאוניברסיטת חיפה, שהחלו לחקור את הממצאים הנשכחים המגלים את סודו של תל שקמונה.
אזור זה של התל נחפר ביסודיות בין השנים 1963–1977 על ידי ד"ר יוסף אלגביש מטעם מוזיאון חיפה, בתמיכתו הפעילה של ראש העיר דאז, אבא חושי, והיה ידוע בקרב הארכיאולוגים והמומחים על הממצא החומרי העשיר שנמצא בו. אלא שמסיבות שונות מרבית הממצאים לא פורסמו מעולם בכתבי עת מדעיים ורובם היו חבויים מעיניהם של החוקרים.
במשך שנים ארוכות סבב מסתורין רב את היישוב המקראי הקטן: סיבת מיקומו של התל הקטן מעולם לא היתה לגמרי ברורה לארכיאולוגים וזאת מכיוון שקו החוף המסולע הנושק לתל אינו מאפשר עגינה בטוחה. האזורים שסביב התל אינם פוריים ולכן גם חקלאות לא הייתה יכולה להיות הסיבה להתיישב במקום. בנוסף, על פי הכתוב בתנ"ך מקובל לחשוב שבימי המקרא היה חוף הכרמל תחת הגמוניה ישראלית ובתל אף זוהו חומת סוגרים ובית ארבעה מרחבים, המקובלים במחקר כשייכים לתרבות הישראלית. אלא שעל פי מעט הממצאים שכן פורסמו, היה ידוע לחוקרים כי נמצאו באתר כלי חרס שמקורם אינם ישראלי אלא מאזורים אחרים כמו קפריסין.
כעת, לאחר שלפרופ' גלבוע ותלמיד המחקר גולן שלוי ניתנה סוף-סוף גישה אל הממצאים "האבודים" של ד"ר אלגביש, נראה שסודה של שקמונה מתחיל להיחשף. לדבריהם, שני דברים בולטים מיד ממאות כלי החרס ושברי החרס שנמצאו ממתינים במדפי הארכיונים: מדובר בעושר רב של ממצאים השייכים לתרבות הפיניקית ובכמויות בלתי רגילות של כלי ייבוא שהגיעו מעבר לים. כך למשל, נמצא בשקמונה המספר הרב ביותר שנמצא אי פעם מחוץ לקפריסין של כלים ממשפחת "שחור על אדום" שמקורם שם. הממצא השני היה לדבריהם מדהים עוד יותר: מספר אגני החרס הגדול ביותר בעולם בקונטקסט של האלף הראשון לפני הספירה עליהם נשתמר צבע ארגמן בגוונים שונים. בדיקה כימית שנערכה ע"י ד"ר נעמה סוקניק, אוצרת חומרים אורגניים ברשות העתיקות, בשיתוף עם צוות חוקרים מאוניברסיטת בר אילן, ד"ר דוד אילוז, ד"ר אלכסנדר ורוואק ופרופ' זהר עמר, הוכיחה כי אכן מדובר בצבע ארגמן אמיתי, כלומר כזה שהופק מהחלזונות הימיים. "נדיר למצוא שברי כלים מהתקופה הזו ועליהם צבע ארגמן. ממצאים כאלו נמצאו לאורך החוף הצפוני של ישראל אך הם מעטים. והנה, בשקמונה מספר החרסים האלו מתקרב ל-30. זהו ממצא יוצא דופן", אמרו החוקרים. יחד עם העדויות לייצור ארגמן נתגלו עשרות רבות של משקולות פלך וטוייה, המעידים על ייצור צמר וטקסטילים שנצבעו במקום, בין השאר לצורך צביעת פתילי הציציות והטליתות שנקשרו לבגדי ארבע כנפות על פי ההלכה.
לצבע הארגמן בתקופת המקרא היו מעלות רבות והוא נחשב לצבע היוקרתי והאגדי מכולם. הבדים היוקרתיים ביותר ובהם גם בדים בבית המקדש היו צבועים בצבע הזה שהופק מבלוטות חלזונות ימיים ממשפחת הארגמונים. מכיוון שהיו דרושים אלפי חלזונות כדי לייצר קילו אחד של צבע, לבישת בגדי ארגמן הפכה לסמל אצולה ומלוכה – שם נרדף לכתר ולשלטון – ובממלכות רבות נאסר על אזרחים רגילים ללובשם. סוד ייצור הארגמן והצביעה בו נשמרו היטב, וגם היום תהליך הייצור המורכב בזמן העת העתיקה לא ידוע במדויק.
בזכות הממצאים שנתגלו עתה מחדש מציעים החוקרים נקודת מבט חדשה להבנתה של שקמונה. למעשה, האתר המבודד הקטן לא היה כפר או מקום יישוב, אלא מפעל מבוצר לייצור ארגמן ולצביעת בדים וצמר. כעת המיקום על החוף הסלעי המשונן ללא אפשרות עגינה נוחה הופך הגיוני: זהו בית גידול מצוין לחלזונות הארגמן וכאן אפשר היה ללקט אותם באלפיהם. גם תרבותו החומרית הפניקית בעיקרה של האתר הופכת להגיונית: התושבים (או ליתר דיוק, העובדים) היו קשורים למרחב התרבותי ולרשתות המידע של הפיניקים – שהיו אלה ששלטו בסוד ייצור הארגמן. מכיוון שבדים צבועים ארגמן היו מוצרים המניעים רשתות מסחר, נמצאו באתר כלי החרס הקפריסאיים שהשאירו במקום סוחרים שהגיעו לסחור בארגמן ובבדים הצבועים.
"עד היום לא נחשף אף מרכז ייצור של הצבע שאותו ניתן לקשור עם ראשית התרבות הפיניקית. אנחנו יודעים שהיו מרכזי ייצור בצור וצידון, ואף נמצאו שם אלפי קונכיות של ארגמונים, אולם מרכזי הייצור עצמם ואף עדויות ישירות לצבע עצמו עדיין לא נמצאו. הזיהוי שלנו של אופיה ותפקידה של שקמונה הופך אותה למרכז הייצור הראשון שנמצא מהתקופה הזו ובוודאי אחד העיקריים, וכך מאזור נשכח למדי, תופס חוף הכרמל שוב את מקומו הראוי כאחד האזורים החשובים ביותר לייצור ארגמן בעת העתיקה בכלל ובתקופת המקרא בפרט", סיכמו החוקרים.
ומה לגבי הזיהוי הישראלי של המקום? "היום כבר ברור לנו שחומת סוגרים ובית ארבעה מרחבים אינם אופייניים רק לישראל ויהודה. הפניקים אף העבירו את שיטת בניית חומות הסוגרים למושבותיהם במערב, למשל לספרד ולפורטוגל. עם זאת, ברור לנו שהמציאות היתה בוודאי הרבה יותר מורכבת ונדרש עוד מחקר מעמיק על מנת להבין את אופי האתר ואת האנשים שפעלו בו", סיכמו החוקרים.
