חג הסוכות הוא הזדמנות נהדרת להתבאס על היציאה החוצה, ולשמוח בחיים שישנם

המקהלה שרה ניגונים עצובים. רבבות החסידים שרו בגרון ניחר. והאולם כולו, והעולם כולו, התמלאו בכמיהה יהודית, סמיכה, עצובה, יקרה ומתוקה

הירק הכתום היה הסנונית הראשונה, אחריו נחרבו גם היוגורט, הברוקולי והלחם. תובנות לראש השנה בהשראת היסודות התזונתיים של בתי

המוכרת הסינית, הקבצן הלטיני, ונהגי האובר השחורים. כשביקרתי ב"תפוח הגדול" הבנתי שכולם שם יהודים

כשכתבתי את הטור הראשון שלי האצבעות רעדו. גם היום, שנה אחרי שהתחלתי, האצבעות ממשיכות לרעוד

גם נהג מונית דוחה לא הצליח לקלקל את מה שמועדון ריקודים ושיר בלתי מוכר גרמו לי להבין

בישיבה שמעתי אינספור סיפורים מחכימים, פגשתי תלמידים מופלאים ונחשפתי לדיונים מעמיקים. אבל רק סיפור אחד ויחיד קופץ לי לראש

קראתי על יותם, והחזה שלי כאב. נזכרתי באהבה החמימה שעטפה אותי כמה שעות קודם לכן כשבידי מתנת ט"ו באב. אולי ...

כולנו לוחשים ללא הרף סודות כמוסים לאלגוריתם כחלחל, חולקים דכאונות וכשלונות. אנחנו חושבים שזה משחרר אותנו כשבעצם מדובר בכניעה

הייתה לו עבודה חשאית, אבל הוא תמיד התנהג כמו ילד נרגש. תשעה באב מעורר בי געגוע לדוד אשי