במקום לדבר על דיכוי עדיף לדבר על הצורך בשותפות. אסור לוותר על ההשקפה שלנו לטובת שיח של פוליטיקת זהויות

מדינת ישראל יודעת להתעלות רק כשהיא עם הגב לקיר. כנראה אנחנו עוד לא שם, ויש בזה נחמה

אסונות טבע קורים, ואת המוות אפשר רק לדחות, לא לבטל. לפעמים צריך פשוט להכיר בתבוסה ולהתאבל על חורבן

העמדות של רוב הישראלים התקרבו מאוד בדור האחרון, אבל הוויכוחים הפוליטיים יצריים במיוחד. למה זה קורה?

עולם התורה הציוני בנוי על רבנים עניים. משבר הקורונה הביא רבים מהם לקריסה כלכלית. אי אפשר להמשיך כך

הטהרנים שמתנפלים על גיבורי העבר שוכחים דבר אחד: אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא

אם רק הצעקנים חובבי התקשורת יזכו להצלחה, לא יישארו לנו פוליטיקאים ענייניים

חוזר מנכ"ל שמגביל את תפילת העמידה ופיילוט לשיעורי דף יומי: איך היו נראים בתי הכנסת לו ניהלנו אותם כמו את ...

המפגינים הפרוגרסיבים מאמינים שהם משתיקים רק אנשים רעים, אבל זה מה שתמיד מאמינים המשתיקים לדורותיהם

תמיד היו בעולם גזענות ושנאה, אבל יש מרחק גדול מכאן ועד לתיאוריות קונספירציה על קנוניות של דיכוי ושליטה