אחת התמות הדומיננטיות של ספר בראשית היא האחאות – החל מקין והבל, דרך יעקב ועשו, ועד יוסף ואחיו. מערכות היחסים האחאיות במקרא הן כמעט תמיד בעלות גוון שלילי של שנאה, קנאה, רמייה ונקמה, ומעידות עד כמה קשה ומורכבת מערכת היחסים הזו.
באופן מפתיע מעט, ספרות הילדים העברית ממעטת לעסוק ביחסי אחים. מעגלי ההשתייכות הרווחים יעסקו לרוב בילד עצמו, בקשריו עם חבריו או ביחסיו עם הוריו. על רקע הדלות בעיסוק ביחסי אחים, "שנינו", ספרה של הסופרת והמאיירת אורית מגיע־שולב, שימח אותי מאוד. לא רק בגלל עצם הבחירה במודל של אח ואחות, אלא גם בגלל הנושא העומד בתשתית הספר, שהוא היכולת העמוקה לחוות את נקודת המבט של האחר.
הסיפור מתאר מערכת יחסים יומיומית בין אח ואחות. הם משחקים יחד – כדור, חבל, מחבואים – אך כל משחק שנחווה כהנאה מצד האחות הגדולה, נחווה באופן עגום אצל האח הקטן. בעוד היא מצליחה לקפוץ בחבל, הוא מסתבך איתו; בעוד היא זורקת את הכדור, הוא מתקשה לתפוס אותו; בעוד היא מצליחה להתחבא, הוא לא מצליח בכך. ובשעה שהאח כלל אינו נהנה, האחות מרוכזת בחוויה שלה ובטוחה שהם צמד האחים הכי מוצלח בעולם: "אַף אֶחָד בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וּבְכָ—ל כַּדּוּר הָאָרֶץ וּבְכָל הֶחָלָל הַתִּיכוֹן לֹא מַתְאִים כָּל כָּךְ אֶחָד לַשֵּׁנִי כְּמוֹ שְׁנֵינוּ".
נקודת המפנה מתרחשת כאשר האחים מתחלפים בתפקידיהם במשחק המחבואים, ולראשונה האחות אינה מוצאת את אחיה. היא מחפשת אותו מאחורי העץ, מתחת לשטיח, עם משקפיים ובלי משקפיים – לשווא. העצב והדאגה שפושטים בה ניכרים היטב, ותחושת העצמי הדומיננטי שלה מתמוססת מול דאגתה הכנה לאחיה. כאשר הוא מפתיע אותה ממקום מחבואו היא חווה לראשונה את מה שהוא חווה עד אז – חוסר היכולת להצליח במשימה, ותחושת הבדידות בשעה שהיא עצמה נהנית מהמשחקים.
הרגע הקטן הזה, שבו האחות מבינה לראשונה את החוויה של אחיה, הוא רגע של גאולה. על רקע הימים הטרופים שעוברים עלינו אי אפשר שלא לחשוב על האופן שבו סיפור ילדים קטן יכול להדהד מציאות מקבילה, של קושי ותסכול עמוק מול אח שאינו מצליח לראות את אחיו, אך ברגע פתאומי של בהלה ואימה, ההבנה העמוקה של ה"יחד" ושל "שנינו" פועמת במלוא העוז.
החוויה הרגשית של שתי הדמויות עוברת באופן חד ומדויק באיוריה של המחברת, עם טקסט מינימלי ביותר. אין בסיפור טקסט מסבירני ועודף, והסיפור מגולם כל כולו באיורים, הישג ראוי לכשעצמו. פעמים רבות שאיור הפורזץ (הכריכה הפנימית) משלים את הסיפור, מהדהד את התמה שלו, רומז על הבעיה ועל הפתרון. בפורזץ הפותח מופיע הילד לבדו, ובסוגר – הוא מופיע עם אחותו. באופן עדין, מינימלי ומלא קסם, הסיפור הזה הוא הצעה ותזכורת לקשר הייחודי שיכול להתקיים בין אחים, אם הם רק מוכנים באמת לראות האחד את השני.
