הבית הישראלי הוא לא רק אוסף חדרים – הוא ביטוי לרוח של המשפחה. בתחילת הדרך, עם הקמת המדינה ובניית החיים שלנו כאן בארץ החדשה, הבית כלל חללים פונקציונליים נטו, זה היה הצורך הבסיסי אז – לשרוד, להתקיים ולבנות במהירות מקומות לחיות בהם. עם השנים הפך הבית הישראלי לבעל עיצוב מעורר השראה, הכולל חללים חווייתיים רבים. הוא משקף את החום, את הפתיחות, את הסקרנות, ואת האהבה לאירוח שמאוד מאפיינת את התרבות הישראלית. יש בו מקום לכולם, והוא כולל הן חשיבה על צרכי האינדיבידואל והן חשיבה על השבט המשפחתי.
הסלון: מפינת אירוח פורמלית ללב הפועם של הבית
אז
לדברי הילה הראלי, מעצבת הפנים מבית OKNIN, הסלון של פעם היה אזור שמור לאורחים – ולעיתים רק לאירועים חגיגיים. לא נגעו, לא נשכבו, לא פיזרו רגליים על הספה. עם מערכת ישיבה מהודרת שהיא בדרך כלל פס ייצור של מערכות ישיבה 1+2+3, שטיחים כבדים ווילונות שמסתירים את האור – זו הייתה מעין תצוגה ל"כבוד", כמעין חלון הראווה של הבית. היה ברור: זה החדר של ה"אורחים", חדר שהוא כל כולו סלון, ובטח לא אופן ספייס מרווח. בבתים יותר קטנים ובמשפחות שהיו מספר ילדים, לעתים, עם חשכת הליל, הסלון היה הופך באורח פלא לחדר שינה עם מזרנים לקטנטנים.
היום
הסלון המודרני הישראלי שינה פניו לגמרי – הוא פתוח ומזמין, הוא חלק מהותי מהחלל הציבורי שכולל גם את המטבח ופינת האוכל. הספות עמוקות ונוחות, הכריות צבעוניות, והקירות מתהדרים באמנות מקומית, תמונות משפחתיות והרבה ביטוי אישי לכל משפחה ומשפחה בהתאם לתחביבים, מסעות בעולם, אוספים וכו'. לא נדיר למצוא סלון עם נוף ירוק מהמרפסת, מפתחי ענק שמטשטשים בין החוץ לפנים, פינת קריאה לצד חלון, ומקום לכולם כך שיהיה נגיש וגם איכותי לבילוי ביחד ולחוד. הסלון הפך להיות הלב של הבית – מקום שמספר את הסיפור של המשפחה שחיה בו.
המטבח: ממטבחון פרקטי ללב הרגשי של הבית
אז
לפי גיא נתן, משנה למנכ"ל מטבחי סמל, המטבח של פעם היה חדר כמו כל חדר בבית- סגור, תכליתי, לפעמים קצת מוסתר ובדרך כלל ממוקם בקרבת הכניסה. "לבשל, לא להתרגש" היה בערך המוטו. המטרה הייתה פונקציונליות. המטבח הוא מקום לבשל. האמא בישלה, הילדים התרחקו, וזה היה חדר של עשייה בלבד.
היום
המטבח הוא הלב הפועם של הבית, במובן הכי רגשי שיש. האי, שהפך כבר לחלק מהותי ומרכזי בבית הוא לא רק משטח – הוא מקום בו עושים שיעורים, שותים קפה ופותחים בקבוק יין.
העיצוב לרוב מושקע: עץ אלון, שיש, ארונות בהזמנה אישית, תאורת לד נסתרת – כל פרט חשוב. הישראלים אוהבים לבשל, ואוהבים גם להראות שהם יודעים, ולהרגיש חלק מהחוויה המשפחתית תוך כדי הבישול.
המטבח כבר לא נסגר בדלת – הוא פתוח אל הבית, חלק מהיום-יום ומהזרימה הטבעית של הבית. הוא שופע מקומות אחסון, הוא גדול ומרווח, הוא משמעותי ומושקע, הוא לא רק פונקציונאלי, יש איזה SAY במטבח שהפך להיות מאוד דומיננטי. המטבח מאוכלס, הוא סוג של צומת דרכים חשובה לבני הבית, המקום בו מתחילים את היום ומסיימים אותו. המקום בו מתקיים מפגש בין בני המשפחה, וכיום מהווה גם מקום אירוח.
חדר הרחצה: מהכרח תפקודי לפינה של שקט ורוגע
אז
לדברי ליאת אלקבץ, מנהלת השיווק של קבוצת נגב, חדר הרחצה בעבר היה צר, לבן, קר. שני ברזים, מראה סטנדרטית, אריחים בולטים. אף אחד לא התרגש ממנו. רק "שיהיה נקי". לפעמים היה גם חדר רחצה אחד משותף לכל הבית. אם היה מקום לאמבטיה – זה היה נחשב ל"מותרות".
היום
חדר הרחצה הוא מקום של פינוק ושקט, במיוחד בשנים האחרונות כשקצב החיים רק גובר. מקלחות גשם, ריצופים דמויי בטון או שיש, תאורה חמימה, מחמם מגבות, ארונות אמבטיה מעוצבים יפהפיים, כיור לו וכיור לה – וכל זה כדי ליצור פינה שאפשר לעצור בה לרגע, להתנקות מהיום יום.
הישראלים מחפשים בחדר הרחצה איזון: מקום שהוא גם תכליתי, גם יפה וגם מרגיע. חדר הרחצה עבר מ"מקום שמתקלחים בו" ל"מקום שמתמלאים בו באנרגיה", הוא שופע טכנולוגיות, עתיר בחומרים ומלא שיק וסטייל.
חדר השינה: מאזור שינה לחלל אינטימי של בריחה ושלווה
אז
לדברי מעצבת הפנים קרן גנס, בעבר חדר השינה כלל מיטה עם ראש פשוט, ארון לבן, שידה קטנה – וזהו. אולי טלוויזיה קטנה. עיצוב? פחות. פונקציונליות – בהחלט. המיטה הייתה בעיקר לישון בה, והחדר – לסגור דלת בסוף היום.
היום
חדר השינה הפך למקום של בריחה מהעולם, לתוך שקט ונינוחות. כיום יש המכנים אותו בכלל סוויטת הורים, כן אותה סוויטה שמדמה את התחושה של בית מלון. חדר ההורים מכונה גם "חדר המאסטר" דבר שמציין את היותו גדול, מרווח וכולל גם חדר רחצה וחדר ארונות, וכשמתאפשר גם פינת עבודה אישית. הסוויטה היא אי של שפיות לבני הזוג וככזו היא כוללת שפע טקסטיל בדמות של וילונות, מצעים, כיסוי מיטה, כריות, שטיחים וכו'. המיטה עשירה בעיצובה, בדרך כלל בעלת גב מיטה דומיננטי, התאורה רכה והחדר כולל עוד שלל פינוקים. זו הפינה שבה אנחנו מרשים לעצמנו להתנתק, להירגע, להיטען.
הישראלים לוקחים היום את חדר השינה ברצינות – לא רק כעוד חדר, אלא כמרחב של רוגע ושל חיבור פנימי. אם בעבר ההשקעה בו הייתה רק לקראת הסוף, כיום הוא חדר מושקע וחשוב.
