כשווינסטון צ'רצ'יל ביקש להגן על תקציב התרבות בזמן מלחמת העולם השנייה, הוא טבע את המשפט האלמותי "בלי התרבות, בשביל מה אנחנו נלחמים?". בישראל ההכרזה הזו מתקיימת אחרת: עולם התרבות ואנשיו מתגייסים למען העם במלחמה. אמנים, שחקנים, זמרים ועוד אומנים תרמו מזמנם ומכישרונם, ויחד הפכו את המציאות לנסבלת קצת יותר, הנציחו את הנופלים או השמיעו את קולה של ישראל בגאון.
אנשי תרבות האירו את יומנו לא רק בגבולות הארץ: הם השתלבו ביצירות בינלאומיות, ונשאו בגאווה את שמה של ישראל. גל גדות, הישראלית הראשונה שקיבלה כוכב הוליוודי בלוס־אנג'לס, עלתה לבמה ומול אנשי הוליווד האנטי־ישראלית – שבמקרה הטוב התעלמו מהטבח – התגאתה במוצאה והודתה לישראלים בעברית צחה. לצידה כיכבו ליאור רז, שדילג מפאודה לסרט ההמשך ל"גלדיאטור", ושירה האס, שגילמה את גיבורת־העל הישראלית "סברה".
גם יובל רפאל, שורדת הנובה שנבחרה לייצג את ישראל בתחרות האירוויזיון בבזל שבשווייץ התקבלה בברכה בעולם: עוד לפני שישראל פרסמה את השיר לאירוויזיון, היא נסקה לראש טבלת ההימורים. גם אחר שהוכרז החודש שרפאל תשיר שיר של תקווה ואופטימיות, new day will rise, התגובות השליליות נבלעו בים של מחמאות ואיחולי הצלחה.
