אנחנו בפתחו של חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות. בחודש זה אנחנו מבקשים סליחה מבורא עולם ומנסים להתחיל מחדש. הסליחות פוגשות אותנו לא רק בחודש אלול, אלא כמוטיב חוזר במערכות היחסים שלנו ככלל ובמערכת הזוגית בפרט, ונפגוש אותן הן כצד הפגוע הזקוק לסליחה והן כצד הפוגע, זה האמור לבקש אותה.
באופן מעניין, למרות שגדלנו על הקונספט של הסליחה וחונכנו על ברכיה מגיל צעיר בבית, בגן ובבית הספר – אנחנו מגלים שנושא הסליחה לא טבעי לנו, וכאשר אנחנו נדרשים אליה אנחנו מגלים שקשה לנו: קשה לבקש סליחה וקשה לסלוח.
למה אנחנו זקוקים לסליחה?
הפגיעות והפגיעה הנן חלק מובנה בכל מערכת יחסים זוגית, וכאשר אנחנו נפגשים איתן וחווים עלבון וכאב מהצד השני, רבים מאיתנו זקוקים לשמוע את בקשת הסליחה. לא מעט טועים לחשוב שצורך זה נובע ממאבקי כוח ובקשת הסליחה מנכיחה שאני צדקתי והצד השני טעה. או במילים אחרות: אם הוא יבקש סליחה, אני אהיה צודקת יותר, חזקה יותר. תפיסה זו יסודה בטעות, הצורך בסליחה נובע מהצורך יסודי הרבה יותר: הכרה בכאב. דמיינו רגע שכולנו מכירים: ילד נופל בחדר השני ומתחיל לבכות. אמא שלו, שיושבת בסלון, אומרת לו מרחוק: "מסכן שלי, כואב לך?", ופתאום הוא נרגע. מישהו ראה את הכאב שלו, מישהו הכיר בו. כך גם אנחנו, בכל גיל. אנחנו זקוקים שיראו אותנו, שישימו לב שכואב לנו, שהצד השני יכיר בכאב שגרם, גם אם לא התכוון כלל.
למה קשה לנו לבקש סליחה?
הנחת היסוד לפיה הסליחה היא משחק של חזק-חלש, משפיעה לא רק על הצד הזקוק לסליחה, אלא גם על הצד המבקש אותה. אם בקשת סליחה מצביעה על חולשה, לא ארצה לבקש אותה. ויותר מזה, אם בסליחה טמונה הנחת יסוד לפיה בקשת הסליחה מעידה שטעיתי ושאני חוזרת בי, לא אהיה מוכנה לה. גם לי עשו עוול, גם בי פגעו – למה שאסוג אחור? גם פה מנחה אותנו טעות יסודית – בקשת סליחה וקבלתה היא לא משחק של כוח, היא משחק של כאב. ההכרה בכאב של הצד השני לא מפחיתה מהצדק שלי, היא רק מעניקה נוכחות לכאב של הצד השני.
המדריך למתנצל: איך עושים זאת נכון?
מחקרים שונים שנעשו בארה"ב ובארץ שופכים אור על הפרמטרים שהופכים את בקשת הסליחה ליעילה, והם מגלים לנו שככל שנשלב יותר מרכיבים בבקשת הסליחה שלנו, כך גדל הסיכוי שהיא תענה על צרכיו הרגשיים של הצד השני ותביא לפיוס:
- קבלת אחריות: אלמנט זה התגלה כמשמעותי ביותר, ולפיו ככל מבקש הסליחה יקבל אחריות על מעשיו, ולא יסתתר (במודע או לא) מאחורי הצדקה כזו או אחרת – כך יגדל הסיכוי לסליחה.
- תזמון: ככל שתבקשו סליחה קרוב יותר לאמירת המילה הפוגעת, ההרס והארס שקיימים בה לא יספיקו לחלחל פנימה.
- ניסוח: בקשת הסליחה צריכה להיות גלויה ולא להסתתר מאחורי ניסוחים נפתלים שמחלישים אותה: "אני מבקש סליחה, אבל האמת היא שגם את צריכה לבקש סליחה". נסו להגיד סליחה ולשתוק. אתם תופתעו כמה עוצמה וכוח הדבר נותן לבן זוגכם ולכם עצמכם.
- ספציפיות: משפטי התנצלות כלליים כמו "סליחה על מה שעשיתי" יהיו יעילים הרבה פחות מבקשת סליחה בה הפוגע מצביע בבירור על הטעויות שעשה.
- זיהוי מערכת הערכים של הצד הפגוע: ככל שנזהה לעומק אילו ערכים מונחים מתחת לפגיעה של האחר ונתייחס אליהם, כך הסליחה תהיה מדויקת יותר. לדוגמה: אם בן זוגי כואב שביקרתי אותו מול הילדים, הערך המונח שם הוא כבודו העצמי; אם נפגעתי מבן זוגי שלא עזר לי במטלות הבית, הערך הטמון כאן הוא תפיסת השותפות.
- הצעה לתיקון: אם בקשת הסליחה תכיל בתוכה רעיונות לתיקון הפגיעה או הטעות, היא תחווה על-ידי הצד השני כאמתית.
- הוגנות: אם האחר ביקש מאתנו סליחה, זהו הזמן לכבד את סליחתו. אפילו אם אתם עדיין חשים פגועים וכאובים ולא רוצים לסלוח, ניתן לומר: "תודה שביקשת סליחה, אני מעריך את זה".
לעתים קרובות קשה לנו לבקש ולקבל סליחה, זה טבעי. אך המאמץ עשוי לפתח יכולות חדשות בזוגיות ובמערכות יחסים אחרות בחיינו, ולספק את אחד הצרכים הכי יסודיים של כל אחד מאיתנו: רואים אותי.
