מרגע היולדנו, מהקשר הראשוני שלנו עם הורינו והסביבה הקרובה, החושים שלנו קלטו סימנים ופירשו אותם כביטויי אהבה: ליטוף, מבט, הכנת שוקו בבוקר, חציית יד בכביש, מילה טובה, צחוק ועוד. במוחנו נוצר מעין מאגר נסתר של "ביטויי אהבה" ובכל פעם שאדם קרוב אלינו השתמש בה, הבנו והרגשנו שאנחנו אהובים.
השנים עברו להם ומאגר זה ממשיך את פעולתו. הוא קובע עבורנו מה ייחשב כסימן אהבה, ומה חולף על פנינו כלא היה. עם המחסן הזה אנחנו נכנסים למערכות היחסים המשמעותיות בחיינו ובראשן הנישואין. גם שם אנחנו מצפות מבן זוגנו להבין לבד איך לאהוב אותנו ומניחות שהוא יידע לעשות שימוש נכון בביטויי האהבה שאגרנו בתוכנו לאורך השנים. יתרה מכך, כיוון שהתרגלנו לחפש אהבה דרך סימנים אלו, כאשר אנחנו רוצות להביע אהבה כלפי בן הזוג, אנחנו עושות שימוש באותם הסימנים ממש. כך, למשל, אם התרגלתי שמתנות הן דרך לבטא אהבה אני אקנה לבן זוגי מדי פעם מתנות כדי לגרום לו להרגיש אהוב. כלומר, אני מניחה, בצורה אוטומטית, שסימני האהבה שגדלתי עליהם הם אותם הסימנים עליהם גדל שותפי לחיים, ולכן אוהב אותו דרכם. אבל מי אמר שבן זוגי אגר בתוכו סימני זהים לשלי? אולי יש לו מחסן שונה לחלוטין והמתנה שלי אולי משמחת אותו אבל לא גורמת לו להרגיש יותר אהוב?
דרכים שונות לאהוב
כאן נכנס הסוד הגדול: אנחנו רגילים לאהוב מישהו כמו שאנחנו רוצים שיאהבו אותנו, אבל אנחנו צריכים לאהוב מישהו כמו שהוא רוצה שיאהבו אותו, אחרת מחוות האהבה שלנו לא מתקבלות אצלו ככאלו ולא בהכרח עוטפות אותו באהבה. במצב זה שני הצדדים מפסידים: הצד שניסה להעריף אהבה חש מאוכזב כי מאמציו לא נשאו פרי, והצד שרצה להרגיש אהוב בדרכו לא חווה זאת.
מי שהפך את האתגר הזה להרבה יותר פשוט היה ד"ר פאול צ'פמן, מטפל זוגי ומחבר הספר "חמש שפות לאהבה", בו הוא מציע לבחון מהי הדרך בו האהוב רוצה להיות נאהב, ולא לפעול אוטומטית על-פי דפוסי הנאהבות שלנו. בספר הוא מציף אתגר זה ומעניק לנו את הדרך לברר את שפות האהבה שלנו ושל בני זוגנו. כאמור, ישנן חמש שפות: מילים, זמן איכות משותף, מגע, מתנות ומחוות הדדיות.
איך מטמיעים בחיים הזוגיים את שפות האהבה?
כדי להטמיע בתוך הזוגיות את שפות האהבה לשני הצדדים יש תפקיד: הצד שרוצה להעניק אהבה לאחר צריך לשאול אותו למה הוא זקוק כעת. כל-כך הרבה אנרגיה מבוזבזת על ניחושים, על תהיות, על מחוות לא מדויקות שלא מעניקות את הערך המיוחל. שאלה פשוטה כמו- "מה את צריכה?" או "מה ישמח אותך עכשיו?", יכולות לקחת אותנו קילומטרים קדימה. מצד שני, מי שרוצה להיות נאהבת בשפה שמוכרת לה, צריכה גם היא לתרום את חלקה, באופן הבא:
- בשלב ראשון, חשוב לזהות את הצורך והרצון הקיימים בתוכנו ברגע זה. זה נשמע פשוט וקל אבל לפעמים קשה לנו לשמוע את אותו קול פנימי שאומר לנו- "אני זקוקה לחיבוק" או "אני צריכה לשמוע מילות הערכה" או "אני חייבת מעט שקט" ועוד. לפעמים אנחנו חוששות להיות בצד "שנזקק", אבל בקשה פשוטה וישירה יכולה להביא תוצאות פשוטות ומשמחות. כל מה שנדרש מאיתנו זה לשאול את עצמנו לעתים יותר קרובות- "למה אני זקוקה עכשיו?".
- הגיע זמן שנוותר על הפנטזיה שבן הזוג שלנו ינחש ויידע לבד מה אנחנו צריכות ורוצות. כשהיינו תינוקות האימהות שלנו אכן נאלצו לנחש ולזהות בעצמן- את הצורך שלנו ולדאוג לספק אותו, אבל זוגיות זה סיפור אחר והנחת יסוד זו יכולה לגרום נזק רב. תתגברו על הבושה והגאווה ותתרגלו לשתף את בן הזוג בצרכים וברצונות שלכן ולדעת שלפעמים יוכל לתת להם מענה ולפעמים לא.
התרגיל שד"ר צ'פמן פיתח בספרו מסייע לנו בהגעה לשם, ומתווה לנו את הדרך לבירור עצמי של הרצונות והצרכים, ולבירור מקביל של בן הזוג. מוזמנות לברר עם עצמכן מהי שפת האהבה שלכן ולברר עם בן הזוג מה שפת האהבה שלו.
תרגיל: חמש שפות האהבה
איך מבצעים את התרגיל?
בטור "כך אני מרגישה אהובה" כתבי את הדברים הספציפיים שגורמים לך לחוש אהובה (לדוגמא, ב"מילים", ניתן לכתוב- "כשקוראים לי בשם חיבה", ב"זמן איכות" אפשר לכתוב- "הכנת ארוחת בוקר משותפת" וכדומה). חשוב מאוד שתהיי מדויקת עד כמה שאפשר.
לאחר שסיימת לפרט את כל ההתנהגויות שגורמות לך לחוש אהבה, דרגי בסולם של 1-5 מהי השפה דרכה את הכי מרגישה אהובה (1- השפה החשובה ביותר, 5 – הכי פחות חשובה), ולאחר מכן, עשי את אותן פעולות לגבי בן זוגך.
לסיום, מומלץ להכיר לבן הזוג את התרגיל ושגם הוא ימלא אותו. לאחר ששניכם השלמתם את התרגיל, עשו לעצמכם הרגל – במהלך השבוע העניקו לפחות שלוש מחוות אהבה לצד השני, מתוך אלו הנותנות לו להרגיש נאהב.
- התרגיל מעובד מתוך The Five Love Languages"" מאת פאול צ'פמן
