פרשת בראשית, הפותחת את חמשת חומשי התורה, אינה רק המקור לסיפור "תולדות האדם", אלא היא גם מאפשרת לקורא להתוודות למושגים הקשורים למצבי תודעה שונים, רגשות ומאפייני התנהגות, החושפים את נפש האדם במערומיה, תרתי משמע.
אחד מהמושגים המוזכרים פעמים רבות בפרשה הינו צמד המילים: "טוב ורע". צמד מילים זה, המקנה יכולת הבחנה, היה שמור בתחילה לאלוקות בלבד והופיע בדמות "עץ הדעת". יכולת זו הועברה לאדם רק לאחר האכילה מעץ הדעת וחוללה שינוי תודעתי – באופן היכולת לייחס למושג יחיד ערכים שונים וסותרים, ואף שינוי התנהגותי – שהוביל לפעולה הנובעת מתוך בחירה חופשית ולא מתוך כורח טבעי. אומנם, ידיעת הטוב והרע העלתה את האדם לרמת אלוקות מסוימת, אך היא גם זו שהובילה אותו לגירוש מגן עדן.
חשיבותו של המושג טוב ורע, בא לידי ביטוי כבר בתחילת הפרשה, אך ראוי לציין שמושג זה אינו תמיד מופיע כצמד מילים וכפי שיתברר בהמשך, נוכחותו של האחד, אינה תלויה או מחייבת את נוכחות או היעדרות האחר.
הבריאה הראשונה של הקב"ה בעולם היתה "האור", שהופיע מתוך התוהו ובוהו. הקב"ה ראה באור "כי טוב" ובכך, ייחס לו ערך שיפוטי. מיד לאחר האור, הבדיל הקב"ה בין האור לבין החושך וקורא לאור יום ולחושך לילה.
לאור האמור עולה השאלה: האם פעולת ההבדלה, שראתה באור "טוב", הפכה בהכרח את החושך ל"רע"?
ביטויים בשפה המודרנית כגון: "חשך עליו עולמו" או "זוהי תקופה חשוכה…" יעידו שהחושך, משמעותו "רע". אך בחינה מעמיקה של הבריאה המובאת בפרשתנו, עשויה להוביל למסקנה שונה.
כשדבר אינו טוב, הוא דורש תיקון, כפי שניתן ללמוד מבריאת האישה בפרק ב': "וַיֹּ֙אמֶר֙ ה' אלוקים לֹא־ט֛וֹב הֱי֥וֹת הָאָדָ֖ם לְבַדּ֑וֹ אֶעֱשֶׂה־לּ֥וֹ עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ:" (יח). החושך, לעומת זאת אינו מוגדר כ"טוב", אך הוא אינו מצריך תיקון ואין הוא בהכרח רע.
בנוסף, קיומו של המושג "רע" בעולם, אינה מעידה על יישומו. המשכיותו של הרע היא "החטא" הנעשה על ידי האדם. "הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב, שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" (ד, ז) כדי להכניס את הרוע לעולם, על האדם לעשות פעולה אקטיבית שאם לא כן, הרע הינו מושג ערטילאי בלבד
לכן, כשהמצב אינו טוב (בניגוד למצב רע), "טוב יותר להדליק נר מאשר לקלל את החושך" (לאו זדה)
