לאחרונה פורסמה רשימה של המשפיעים בטוויטר ישראל, ומאפיין אחד בלט במיוחד: רק חמש נשים נכנסו לרשימת 50 המצייצים המובילים בארץ. הנתון הזה מלמד יותר מכל על החלוקה המגדרית ברשת החברתית הפופולרית. למה זה קורה? האם הטוויטר הוא מקום של גברים? האם השפה הצינית והמשתלחת שמאפיינת את הזירה הטוויטרית פחות מתאימה לנשים?
קרן מלמד-מרגלית, אחת הצייצניות הבולטות, מנסה לנפק תשובות. "אני חושבת שההסבר הזה קצת פשטני מדי. נשים גם יכולות להיות מאוד ציניות, חדות וישירות. הסיבה בעיניי היא אחרת לגמרי – טוויטר יכול להיות בהתחלה מקום די בודד. כשאני פתחתי את החשבון שלי לא הכרתי אף אחד בטוויטר חוץ מבן זוגי (העיתונאי אליק מרגלית). לא היו שם חברות ילדות שלי, לא אימהות מהשכונה, לא משפחה. עברה תקופה ארוכה עד שהעזתי לצייץ משהו (כי את מי זה מעניין בכלל), וגם כשהתחלתי לצייץ קיבלתי רק שניים-שלושה פיברוטים (אחד מהם מאליק). בקיצור, הכי רחוק שאפשר מהפרגון המיידי של האינסטגרם או של הפייסבוק. אז אם אצטרך לנחש – לדעתי זו הסיבה שנשים לא מוצאות את עצמן בהתחלה בטוויטר, או נרתעות, או מתייאשות מהר."
חוש הומור וסיפורים מהחיים
מלמד-מרגלית (44) מתגוררת בגבעתיים, עיתונאית במקצועה, נמצאת כבר שבע שנים בטוויטר ומתהדרת ב-10,200 עוקבים. ציוציה לרוב אינם פוליטים, וסובבים סביב שאלות חברתיות יותר של גידול ילדים, דימוי גוף, ומעט פמיניזם רך. "תמרים. הם. לא. תחליף. לשוקולד", הניב לה 1,102 פיברוטים, וציוץ עם תמונה שלה נטולת איפור ביום ההולדת גרף 1,022 לבבות.
יש לה 59 חסומים ("אנד קאונטינג"), וכשאני שואלת אותה אילו אושיות טוויטר נשיות היא מחבבת היא קובעת שיש הרבה כאלה. "אני מעדיפה לא לנקוב בשמות, כדי לא להעליב אף אחת שלא ציינתי, אבל אני מאוד אוהבת צייצניות שיש להן חוש הומור, אבל לא מצייצות רק פאנצ'ים אלא סיפורים אמיתיים מהחיים. גם אם הם קצת כואבים, או מביכים, או לא נעימים. קובי אריאלי המקסים החמיא לי לא מזמן ואמר שלטקסטים שלי יש מנגינה, אז אני מאמצת את ההגדרה שלו – אני אוהבת ציוצים שמתנגנים. אגב, ההעדפות שלי לגבי צייצנים-גברים זהה".
את מקבלת לפעמים הערות סקסיסטיות?
"בפלטפורמה צנועה יותר הייתי אולי מצלמת את מסך הדיאמים (הודעות פרטיות) שלי, שעמוס בהצעות מגונות והודעות זימה מגברים שאני לא מכירה. כבר הפסקתי לפתוח את תיבת "בקשות למסרים" בגלל הזוהמה שם, ואני חייבת לציין שהמקרה שלי עוד נחשב קל, כי אני מופיעה בשמי המלא, וצייצנים רבים גם מכירים את בן הזוג שלי, אז אולי יותר מכבדים. צייצניות אחרות מקבלות פניות בוטות ורבות יותר. האספקט הזה של טוויטר באמת קשוח ולא נעים. בשלב מוקדם יותר למדתי לסנן ולחסום".
ואת לא מרגישה שהטוויטר הוא זירה חשובה אך קצת מלאה בחשיבות עצמית?
"גם וגם. מצד אחד, הנוכחות המאסיבית של פוליטיקאים ועיתונאים בטוויטר הופכת אותו לצומת דרכים סופר-חשוב ומכריע. לפעמים יש ממש תחושה שהפוליטיקאים משתמשים בטוויטר כדרך להאזין לרחשי הלב של הציבור, מבלי לתת את הדעת לעובדה שזו רשת מאוד מאופיינת ומצומצמת. מצד שני, יש נושאים שהם "בוערים" בטוויטר, סוגיות שמלהיטות את הרוחות, יוצרות ריבים וויכוחים והשתלחויות – ופשוט לא קיימות בחוץ, בעולם האמיתי".
פיג'מה גייט
מלמד-מרגלית מעדיפה, כאמור, לכתוב על חוויות יומיומיות, ופחות על נושאים פוליטיים הרי גורל. "למה? זה פשוט הנושא שאני הכי בקיאה בו. מצייצת המון על הילדים, ובגלל שהגדולים שלי כבר לא מרשים, אז הקטנה היא הקורבן העיקרי. כותבת גם לא מעט על הזוגיות, אבל הכל באישורו של אליק. חוץ מהמשפחה המיידית אני מצייצת על סיטואציות משעשעות מהחיים, טלוויזיה, כותבת המון על אוכל. פה ושם מצייצת את האני-מאמין שלי בנושא חינוך והורות, וגם טיפה פוליטיקה. אבל רק אם מעצבנים אותי ממש".
יצא לך ליפול למתקפת טוויטר?
"לא יוצא לי ליפול להרבה מתקפות, אבל חייבת לשתף באחת מהן, דווקא לא מהזמן האחרון. אני קוראת לה 'פיג'מה-גייט'. צייצתי שטיפ ההורות הכי טוב שקיבלתי הוא להשכיב את הילדים לישון בבגדים שהם הולכים איתם לגן בבוקר. בחיי שחשבתי שזה ציוץ תמים לגמרי, ואפילו קונצנזוס – בגיל הגן גם ככה הם ישנים והולכים לגן בטרנינג או טישירט. אבל וואו כמה שטעיתי. זה התחיל בתגובות כמו 'תלכי את לישון עם ג'ינס' והסתיים ב'את אמא עצלנית' ו'מסכנים הילדים'. היום זה קצת משעשע אותי, אבל בזמן אמת זה הביא אותי לדמעות. אני לא מפקפקת באימהות שלי לשניה אחת, אבל העובדה שזרים גמורים תופסים אותי כאמא מזניחה – זה היה שובר לב".
מה לדעתך יגרום לנשים נוספות להיות פעילות בטוויטר?
"אני לא יודעת מה יביא עוד נשים לטוויטר, אבל אני כן רוצה להעביר איזשהו מסר. נכון, זו פלטפורמה שעלולה להיות קשוחה, צינית וביקורתית. אבל היא גם נהדרת, מחבקת ותומכת. הכרתי בטוויטר אנשים נפלאים שהפכו להיות חברי נפש שלי. ראיתי איך אנשים נקלעו למצוקה או קושי, כלכליים או נפשיים, והקהילה התגייסה כדי לעזור. צפיתי באנשי מקצוע מעניקים ייעוץ בחינם מטוב ליבם. הייתי עדה לסיפורי אהבה שפרחו, לאנשים שמצאו עבודה. אז לצד הרע בטוויטר, יש גם הרבה מאוד טוב. צריך רק קצת סבלנות, ולהסתכל במקומות הנכונים".
