אין שני פוליטיקאים שונים יותר מדרעי וגליק. אפשר לומר שגליק ודרעי הם תמונת מראה הפוכה זה לזה. בעוד דרעי הוא הוא התגלמות הפוליטיקה הצינית, הצרה והאינטרסנטית, גליק הוא בראש ובראשונה אידיאולוג, איש אמת שלא מחפש פופוליזם ומכיל דעות מורכבות – וכל זה, לא ייאמן ממש, מצליח להישמר בין כותלי הכנסת. השבוע יותר מתמיד, במקום שאין אנשים הוא איש. ראו ערך הקואליציה, האופוזיציה ובקשתו שהלוויית אשתו, יפי גליק ז"ל, לא תהפוך למוקד סכסוך.
דרעי, שסובל מאינפלציה מתמשכת במעמדו הציבורי, גם מבית וגם מחוץ, דיבר על פערים תרבותיים שגרמו לו לפנות לרב היישוב עתניאל, הרב רא"ם הכהן, ולבדוק איתו אפשרות למתן 'פטור' מהשבעה על מנת להצביע בעד חוק המרכולים. הדמות שבנה לעצמו בשנים האחרונות – ישיבה בכלא, דמעות בצל על מותו של מרן וחקירות מתמשכות שלו ושל אשתו – לא מיטיבה עם היכולת של הציבור להאמין לו.
ולא שאני ששה להיות הסנגורית של מרשי דרעי, אבל הרשו לי להסכים איתו: אכן יש פה פערי תרבות בלתי נתפסים. המפגש, או אולי חוסר המפגש, בין שתי הדמויות הקוטביות הללו, הוא הזדמנות מעניינת להסתכל על בית המדרש העתניאלי ה"ניאו חסידי", שרוח הדברים שלו היא חיפוש מהות, מול העולם החרדי, גם הספרדי, שבראש ובראשונה מדבר בשפה של הלכה.
בסדרת ציוצים וראיונות לתקשורת ניסה דרעי להגן על עצמו מפני הזעם הקדוש של ההמון. הוא ציטט את הרב עובדיה שפסק שאבל יוצא משבעה כדי לבחור, ואף הוסיף כי אילו חלילה הוא היה במצב הזה היה מגיע, "אבל ליהודה גליק זה לא מתאים". אבל מי מדבר על הלכה בכלל? אני רוצה לצעוק למרשי, אך שומרת על זכות השתיקה. בינתיים.
כולם מכירים את הסיפור התלמודי על הגוי שביקש ללמוד את כל התורה כולה על רגל אחת. שמאי דחף אותו, הלל גיירו ואמר לו: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך – זוהי כל התורה כולה, ואת השאר צא ולמד". תשובתו של הרב הכהן לדרעי היא בדיוק כל התורה כולה על רגל אחת: "הבעיה היא לא הלכתית, היא אנושית. זה לא רלוונטי, אנחנו צריכים להתנהל כמו בני אדם".
לדברר את היהדות
אין מילה שמרתיעה אותי יותר מ"היהדות". מי זאת היהדות, מה זאת היהדות, מה היא מבקשת, מי מדבר בשמה. לפעמים אני חושבת על כל מיני עוולות שנעשו באמצעותה. לפעמים אני כמעט בטוחה שאני שומעת אותה בוכה מתחת לשמיכה, ואם מישהו מדבר על ה"יהדות" ואומר ש"לפי היהדות כך וכך", אני ישר חושדת בו. לא לא, אני לא אוכל להפקיד בראשו מחשבות שלי. כי אם ה"יהדות" מדברת מגרונו של דרעי, אז לא תודה. ואם ה"יהדות" הייתה רוצה שאדם יקום מאבלו הקשה בשביל "כבודה", אז מה לי ולה, ומה לי ולכבודה?
והאמת שהתפלאתי לשמוע את סגן שר הביטחון אלי בן־דהן מצטרף בגל"צ למקהלת 'ציפורי ההלכה של הכנסת'. מה היה לו כל כך דחוף להתייצב לצד שר הפנים דרעי ולדבר על "הבחינה ההלכתית"? לא תמיד חייבים לדבר אם אין משהו חשוב לומר, או אם המשהו הזה נאמר כבר על ידי חבריך החרדים.
וכמה קל להסתתר מאחורי הרבנים ותשובותיהם, מאחורי ה"פרוצדורה", במקום להפעיל שכל ישר ולב פועם. וכמה קל להסתתר מאחורי הפגמים של האופוזיציה, במקום לקחת אחריות ולהקדים רפואה למכה. לומר: "אנחנו אבלים יחד עם חברנו, נדחה את ההצבעה. יש דברים חשובים יותר". ואם יורשה לי ולו לרגע אחד, פעם אחת, לתפוס את עמדת דוברת היהדות, אז הרי הודעה לעיתונות: "אני בטוחה שהיהדות תשמח לא להישאר רק בין דפי שו"ת מצהיבים. יש לה הרבה מה לתרום לעולם מעבר ליחסי מותר ואסור. לבה עם חבר הכנסת יהודה גליק בגין מותה המצער של אשתו היקרה".
גליק ודרעי, כאמור הפוליטיקאים שניצבים הכי רחוק שאפשר על שני קצות הסקאלה "ציניות־נאיביות", עלולים למצוא את עצמם מחוץ לכנסת הבאה. בדיוק מאותה סיבה, כלומר מהסיבה ההפוכה. ש"ס בהנהגת דרעי 2 מגרדת בקושי את אחוז החסימה, כך שנראה שכשהפוליטיקה המלוכלכת מגזימה – תחושת המיאוס בקרב הציבור מתורגמת לקלפי. ומנגד, האם ח"כ כמו גליק, פוליטיקאי מזן אחר שלא משחק משחקים, יצליח לשמר את כוחו בליכוד? האם פוליטיקה "אחרת" יכולה לנצח? הלוואי, אבל אני לא בטוחה.
ואפשר לדבר גם על חוק המרכולים עצמו. הניסיון הנואש של החרדים לקושש קולות ולהגיע עד שפל המדרגה, מעיד יותר מכול שלחוק הזה אין מנדט. חוק המרכולים מייצג אך ורק את החרדים. לא את רוב בוחרי הליכוד, ואפילו לא בטוח שאת רוב בוחרי הבית היהודי. אגב, איפה בנט ביחס לחוק המרכולים? איפה המפלגה שאמורה להיות גשר לענייני דת ומדינה בכל הסיפור הזה?
ושוב אותה יהדות כופה ומכפיפה, מנוסחת בחוק שמטרתו לשמור על קדושת השבת, גם אם על הדרך הציבור הישראלי מואס בה. ב"יהדות". ובינתיים, בשל הדחייה בהצבעה על החוק, מתרבות היוזמות המקומיות לתיקון חוק העזר העירוני כמו בגבעתיים, ברמת־גן, בראשון־לציון, בכפר־סבא ועוד. כל אלו לא היו באות לעולם ללא חוק המרכולים. כלומר, כרגע מנשבות הרוחות לכיוון קיבוע המסחר בשבת באמצעות חקיקה עירונית, מאחר שחוק המרכולים מכריח את השותפים הדתיים והחילונים, שעד עכשיו הסתדרו בשקט, לעסוק במלחמת חוקים במקום להמשיך לנהל את החיים המשותפים יחד. ככה נראית יהדות של חוק. ביי ביי מהות.
