התמורות של העשור האחרון – בארץ, במזרח התיכון ובעולם כולו מחייבות את כולנו לחשיבה מחודשת. רעידת אדמה מתחוללת סביבנו. מצד אחד, מתהדקים קשרי ישראל עם מדינות ערביות; מדינות וגופים עוינים לישראל שקועים בצרות מבית; מעמיקה ומתרחבת ההכרה בירושלים כבירת ישראל; וכלכלת ישראל יציבה ואף מושא לקנאה בעולם – היינו כחולמים.
מצד שני, הפלסטינים אינם ממתינים בחיבוק ידיים. ככל שמצבה האסטרטגי של ישראל יותר טוב הם נשאבים לכאוס מנהיגותי חברתי וכלכלי שיכול להביא להעצמת הטרור. רצועת עזה מהווה כיום את בסיס הפעולה של חמאס בסיוע איראן, בעוד הארגון מנסה להעמיק את השליטה שלו ביהודה ושומרון.
בתווך, בזירה האנושית, האתגר של ‘לחיות יחד’ הופך יותר ויותר לבר מימוש. אזורי מסחר משותפים ואזורי תעשייה משותפים הפועלים כיום ביהודה ובשומרון מצביעים על תנועה אמתית הבאה מהשטח. תנועה של שינוי.
בזמנים בהם הפרדיגמות הישנות מאבדות מכוחן ומאחיזתן חשוב יותר מכל להציב חזון. לנסח אלטרנטיבות. לחשוב את העתיד. בשלב זה אין בידנו פתרון משביע רצון אבל אסור לנו להפסיק לחשוב על מהלכים וצעדים שביכולתנו לעשות היום, על הסדרים ומבנים שיבטיחו עתיד בטוח ומשגשג לילדינו ונכדינו.
אני מאמין כי בחשיבה על העתיד עלינו לעמוד איתן על שני אדנים. האחד, זכותנו על הארץ, ציון כולה שלנו. זכות שלעולם לא ניתן לערער עליה. והשני כי הדמוקרטיה היא חוט השדרה של חוסננו המוסרי והערכי, מקור של כוח ועוצמה וכי התנהלות לא דמוקרטית ולא מוסרית תפגע בנו ובאחיזתנו בארץ.
כל מי ששואף להחלת ריבונות מלאה על שטחי ארץ ישראל, חייב להבין כי היא כוללת את הארץ ואת הדרים עליה. כולם. ריבונות מלאה החלה על שטח, משמעה אזרחות לכל היושב בשטח. אין הנחות.
אני מאמין כי עלינו לאמץ כבר היום את העיקרון על פיו כעומק הריבונות – עומק האחריות. אני מאמין כי עקרון זה משרת את האינטרס הכלכלי, הביטחוני והמוסרי של מדינת ישראל.
דבר אחד אני יודע- פסיביות אינה מועילה לנו. העם בישראל חייב לפתח ולפתוח את השיח על חזון מדיני ולהתחיל לפעול כבר אתמול במטרה לייצר את התנאים למימושו. טרם הגיע הזמן לחתוך בכוח את המציאות אלא לחשוב על צעדים מדודים יותר, על שאיפות מעשיות שיקדמו את האיתנות והעוצמה הישראלית בארצנו ואת היחסים ביננו לבין שכנינו שרווחתם היא גם רווחתנו. יחד מוטל עלינו להעמיד חזון מעשי לאומי, יהודי ודמוקרטי למדינת ישראל.
