מורה לחיים. לכל אחד מאתנו יש בתוכו את הדמות הנעימה שהורתה את הדרך, כאשר היינו מעט אבודים בזמן היותנו בבית הספר, היינו ילדים ואצל חלקנו זה היה מזמן. אותה דמות שהצליחה במבט לגרום לנו להבין, לעיתים גם בלי מילים רק בנוכחות. מאידך לא נשכח את אותן הדמויות אשר נכחו בבית הספר ועברו בין חדר המורים לכיתה מבלי שנרגיש (במקרה הטוב ). דמויות אשר לעיתים זכו מאתנו ללעג ולזלזול, בזמן שהורו לנו את הדרך החוצה מהכיתה.
רבות הן המילים לחיוב ולשלילה על איכותם של המורים במערכת החינוך במדינת ישראל, אז בהיותי תלמיד והיום בהיותי מורה והורה, אפשר באופן חד משמעי להצהיר כי המורים הם גם בני אדם על כל המשתמע מכך. כחוט השני לאורך השנים ניתן להבחין כי תפקודו של המורה הינו תוצר ישיר של אישיותו.
אז היה המורה מקורו של הידע כמעט עם תשובה לכל שאלה, כאשר ביקשנו לדעת משהו על העולם, היינו מחפשים את התשובה או בכרך באנציקלופדיה או אצל המורה לחיים. היום התשובות נמצאות בענן ובמגע כרית האצבע במסכי הזכוכית, הידע הנו נחלת הכלל ומקומו של המורה כאוחז בידע נאלם. על אחת כמה וכמה אותם מורים הממשיכים לעבור בין חדרי המורים לכיתות מבלי שנרגיש.
המורה לחיים נדרש להתאים את עצמו לקצב אחר המותאם לתלמיד המחזיק את הידע.
לא פלא אפוא שמעמדו של המורה, כפי שנתפס בעבר, תחת תפקידו המסורתי אינו כפי שהיה. הרי "הכוח" כבר לא בידיו הבלעדיות ומעמדו כבעל הידע נחלש. אין זו כמובן הסיבה היחידה להיחלשות מעמדו של המורה. המשכורות הנמוכות, הדור שהשתנה, הכיתות העמוסות וסיבות נוספות, תרמו גם הם לשינוי ועל כולנו – המורים, התלמידים וההורים, להסתגל לשינוי זה ולנסות להפיק ממנו את המרב.
השינוי האבולוציוני של תפקיד המורה – לא רק בישראל, כי אם בעולם כולו מכריח אותנו לשנות את החשיבה.
תפקידו של המורה, כיום יותר מתמיד, לסקרן לסחוף לחדש ולכוון לערכים של טוב ויפה. ערכים של כבוד אחווה ואהבה, לעבודת צוות וליצירתיות, לדעת ללמד איך ללמוד. על המורה כיום להוביל ולהיות מנהיג מעצב תוך כדי למידה אישית מתמדת.
השינוי כבר כאן ועלינו כחברה לספק למורים את הכלים הכי איכותיים, על מנת שיהיו יותר מקצועיים בדיאלוג שלהם עם התלמידים. יש לנו כהורים את החובה לחזק את המורה ולתמוך בסמכותו. לתת אמון במערכת החינוך של מדינת ישראל ולהאמין שאנשים רבים פועלים ימים ולילות לטובתם של ילדנו.
מאחל לכל חברי המורים נחת ממלאכתם המבורכת למען הדורות הבאים.
הכותב הוא מנכ"ל מקוה ישראל, בית הספר העברי החקלאי הראשון שהוקם בארץ לפני 149 שנים.
