השבוע לפני חמישים שנה, בשנים עשר בנובמבר 1968, קיבל בית המשפט העליון הפדרלי של ארצות הברית את אחד מפסקי הדין החשובים ביותר ביחסי דת, מדינה וחינוך.
סוזן אפרסון הייתה מורה מתחילה לביולוגיה לכיתות י' בליטל רוק ארקנסו. כאשר פתחה את ספר הלימוד החדש נוכחה לדעת שהוא כולל פרק העוסק בתורת האבולוציה של דרווין. לכאורה בסיסי, אך באותה שנה עדיין היה בתוקף חוק משנות ה-20 האוסר על הוראה האבולוציה במערכת הממלכתית מטעמים דתיים נוצריים. מכיוון שכך, החלה הגברת אפרסון מערך עתירות לבתי המשפט של מדינת ארקנסו, אשר נמנעו זה אחר זה מלהתערב בהחלטות מערכת החינוך. הגברת אפרסון עתרה לבית המשפט העליון וזה קיבל את עתירתה, בטענה ההיסטורית והתקדימית לפיה אין למדינת ארקנסו הזכות לבחור להסיר סוגיות מסך הידע האנושי בשל הסתירה לכאורה בין דת לבין המדע.
סוגיית הוראת האבולוציה היא סוגיה מרתקת, התנגשות מובנית בין שני "ידועים בציבור".
דברי ימי המתח בין תגליות מדעיות לבין אמונות והלכות עתיקות והעיסוק של גדולינו במתח הזה הינו סוגיה מרתקת ומאלפת, ואין זה המקום לפרוש את כלל הגישות העוסקות בגישור על פני התהום הזו. מאילו השוללים את המדע ודבקים בבריאתנות או בתכנון תבוני, מחב"ד עבור דרך ראשוני הרפורמים והקונסרבטיבים ועד למחזירים בתשובה של ימינו. לאילו המסבירים המפרשים והמנמקים כדוגמת הראי"ה קוק, המסביר את סיפור הבריאה כמעשה סימבולי, עד למהר"ל ולחסידיו, עד הרב אבינר, המפרידים בין המדע – הידוע, לבין התורה – הרצוי, הצריך.
ואולי, רק אולי, גם כאן הדיון ודרך ניהולו חשוב מהתוצאה.
הייתי רוצה שהמורה שמלמד את בני יידע לפרוש בפניו את שלל הדעות והסברות. יידע לומר כי "יש אלו הסוברים כך ואלו הסוברים כך". יידע מהו ההסבר שנותן הרש"ר הירש ומהו טעמיו, אך יכיר גם את דרכו של הרב אבינר וגם את האבולוציה, הגיאולוגיה, מדע הרפואה.
כחילוני, אני חושש מהדתה בצורתה הפשטנית והנחותה – שאל בית ספרו של בני ייכנס אדם ויאמר לכיתה – יש להאמין, יש לקיים מצוותיו ולא – יבולע לך ולמשפחתך. זוהי אמירה שבעיניי נוגדת את רוחה של היהדות, קל וחומר כאשר הורי הילד אוחזים בדעות אחרות.
ומאידך, הייתי מעוניין שבני יידע להבחין בין פרשנים, יידע לבחור בחירה מודעת בפרשנות, יכיר את סיפורי התנ"ך על בוריים, יהא בקי בריטואלים מסוימים המלווים את בני עמו לאורך מאות ואלפי שנים, יידע להיות ביקורתי ולבצע בחירות מושכלות, בלהט, מתוך ידע ומתוך כוח. זוהי אינה הדתה כלל ועיקר, זהו חיזוק זהות, כלים לתיקוף הבחירה המושכלת בשייכות פעילה לעם היהודי.
יתרה מכך, אני משתוקק לכך שגם בני ובנות גילו במגזר החרדי והממלכתי דתי יזכו לכך. לבחירה. לאהבת החוכמה ולקבלתה מתוך ברירה. מחנכות ומחנכים החוששים מ"לבלבל את הילדים", סופם שימצאו עצמם עם בוגרים שעולמם בנוי על יסודות רעועים. עלינו לחזק את היסודות, להעשיר את הבחירה, לתת כוח, בדמות ידע.
פסק הדין בפרשת אפרסון נגד ארקנסו הוא מסמך חינוכי מאין כמותו המבאר את זכותו של הילד לידע כזכות חוקתית, את זכותו של האדם לצרוך את הידע האנושי שנצבר במשך אלפי שנים. לפחות 5779.
למדו כל מה שניתן ללמד, לימדו כל מה שניתן ללמוד.
