השרים איילת שקד וחיים כץ פרסמו השבוע תזכיר חוק שקיצורו: קיזוז כספי הביטוח הלאומי, הניתנים לנשים בדואיות שהכריזו על עצמן במרמה כחד־הוריות, מחשבונו של אב ילדיהם. החוק אמור לעקור מהשורש את התופעה המורכבת המתחוללת בחברה הבדואית, בעיקר בכפרים הבלתי חוקיים. בדואי מתחתן עם בדואית. ענבי הגפן בענבי הגפן. נולדים להם ילדים. הוא מתחתן בשנית (כי מעמדו מתיר לו, כי נמאס לו מאשתו הראשונה, כי הוא מתאהב או שכל התשובות נכונות, זה לא באמת משנה). בשל חוקי מדינת ישראל, האוסרת על פוליגמיה, הוא נאלץ – למראית עין – לגרש את אשתו הראשונה. בית הדין השרעי, שבו נערכים הגירושין, פוסק לבעל לשלם מזונות זעומים שאינם מאפשרים לאישה לכלכל את עצמה ואת ילדיה. אבל מה זה משנה? היא הרי לא באמת גרושה. היא וילדיה ממשיכים להתגורר באותו מתחם עם אבי המשפחה, ועם אשתו הצעירה השנייה, ולפעמים גם השלישית. המצב הכלכלי שלהם לא השתנה.
אבל בכל זאת, אם אפשר להרוויח מהמהלך הזה קצת כסף על חשבון הציונים (שיצאו מטומטמים מכל הסיפור, כי מתקיימת כאן מערכת יחסים פוליגמית מתחת לאף שלהם), אז ה"גרושה" הולכת לביטוח לאומי ומכריזה על עצמה כחד־הורית, וכך מקבלת קצבה מיוחדת.
בשלב מסוים נמאס למדינה שעובדים עליה פעמיים, והיא כינסה ועדה מיוחדת בראשות מנכ"לית משרד המשפטים אמי פלמור, ובהשתתפות נציגים ממשרדי הממשלה ומהביטוח הלאומי, כדי לרדת לשורש הבעיה ולחפש לה פתרון. החוק שגובש מתיר לביטוח הלאומי לנכות את גמלת הבטחת ההכנסה ששולמה לאשתו לשעבר ולילדיו מחשבונו של הגבר, כשמדובר ב"נפרדות פיקטיבית". הוועדה החליטה שאם זה יפסיק להיות שווה להם, זה פשוט יפסיק, או ירד משמעותית.
כשלמדתי מוזיקה בבית הספר רימון גרתי בשכונה שפעם הייתה מעברה, ביחידת דיור של זוג תימני זקן מאוד. בבית הצמוד גרה אשתו הראשונה של הבעל. היא הייתה ממורמרת וכעוסה. המחשבה על בעלה שהקים משפחה עם אישה אחרת, בעוד היא מעבירה את חייה בבדידות, הטרידה אותי מאוד, ואף סיפקה חומר לשיר או שניים. מצוקתה של האישה הבדואית שבעלה לקח אישה צעירה על פניה וחיה בפוליגמיה מעיקה היא מצוקה מטרידה, אבל זו לא הבעיה המרכזית. כאן הנושא אחר לגמרי.
אחת הסיבות היא כלכלית: מאה מיליון שקלים בשנה מועברים מהביטוח הלאומי למשפחות פוליגמיות במגזר הבדואי, וגורמות לפריחת המוסד. בתנועת רגבים מכנים זאת "הונאת ענק של הביטוח הלאומי".
החברה הבדואית היא אחת מהחברות המסורתיות ביותר בארץ, והיא שומרת על קוד התנהגות נוקשה מאוד. כיצד הדבר מתיישב עם הנתון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, האומר כי שיעור המשפחות החד־הוריות עם ילדים בקרב הבדואים הוא הגבוה בארץ? 10.2 אחוזים מכלל המשפחות הבדואיות מוגדרות חד־הוריות, לעומת רק 5.8 אחוזים של משפחות חד־הוריות יהודיות עם ילדים במחוז המרכז, הפלורליסטי והחילוני.
מנתוני הביטוח הלאומי ניתן ללמוד כי 10 אחוז מהנשים הבדואיות שקיבלו מענק דמי לידה הן חד־הוריות. זה הרי נתון אבסורדי, בהתחשב בערכי הבדואים ובכך שאם בחורה בדואית מסתובבת עם גבר שאינה נשואה לו, היא תירצח "על רקע כבוד המשפחה".
הסיבה השניה היא לאומנית: נשים פלסטיניות מוברחות לנגב, נישאות לבדואים ויולדות להם ילדים. ילדיהם כבר ישראלים. נוצר מצב שהרחם של האישה הפלסטינית משתף פעולה עם הביטוח הלאומי הישראלי בשירות המלחמה הדמוגרפית. ובכן – לא עוד. תזכיר החוק החדש יהפוך את אחזקתה של משפחה גדולה בשיטה הזאת לקשה עד בלתי אפשרית. כך לפחות אני מקווה.
