"הלכתי לבנימין נתניהו", מספר ח"כ מיקי זוהר לפעילי הליכוד בחוג בית בירושלים יחד עם ראש הרשימה למועצת העיר, אלישע פלג. "אמרתי לראש הממשלה 'תשמע, אתה צריך לחכות שהיועץ המשפטי לממשלה יגיש נגדך כתב אישום. כשזה יקרה, תלך לבחירות. כל הזעם של הציבור על המשטרה, על התקשורת, על כל מי שרודף אותך יתנקז לקלפי. אתה תשיג ניצחון אדיר".
זוהר לא רואה בחירות באופק הקרוב. "ראש הממשלה אמר לי שאין לנו שום בעיה ללכת לבחירות ולנצח עכשיו, אבל זה לא יקרה", הוא בטוח. זוהר סבור שדווקא האופוזיציה תכשיל את מהלכי הבחירות המוקדמות כדי שלא לספוג מכה קשה בקלפי. בכלל, יש פערים גדולים בין מקורבי ראש הממשלה ובין ראשי המפלגות והפרשנים הפוליטיים שדנים בסוגיה. "נתניהו לא רוצה להקדים את הבחירות", אומר לי חבר של ראש הממשלה. "המצב שלו היום או בעוד כמה חודשים לא ישתנה. הוא מנצח בכל מקרה".
למעשה, דבר אינו מאיים על ראש הממשלה וכופה עליו בחירות. חוק הגיוס הוא בעיקר סיפור דקלרטיבי. זהו חוק שמשחרר את החרדים משירות צבאי לדורי דורות, וראוי שייקרא חוק האי־גיוס. שר הביטחון ליברמן ניצל בחוכמה את הרתיעה של ראשי הצבא מגיוס של עשרות אלפי חרדים, וביקש מהם לנסח חוק שיפטור את כולם מהעונש הזה. בהתאם לכך המכסות בחוק החדש אינן מכסות, היעדים אינם יעדים והסנקציות אינן סנקציות. ההתנגדות של מועצת גדולי התורה ושל הפלג הירושלמי היא לעצם העובדה שהחוק מעז לקרוא לגיוס חרדים אי פעם. אם יפרקו את הקואליציה בגלל הפיקציה הזאת וילכו לבחירות מוקדמות שיעלו מיליארדים, זו תהיה בדיחה תקציבית ואזרחית גרועה במיוחד.
השר דרעי מבין את זה. אנשיו מספרים שהוא הלך לנתניהו פעמים אחדות והציע לו לנצל את הסכסוכים שבין החסידים לליטאים על רקע הבחירות המוניציפליות, ולהעביר את חוק הגיוס בתמיכת יאיר לפיד, ש"ס ודגל התורה. נתניהו לא מגיב, וגם שועל פוליטי כמו דרעי לא מבין היום אם פירוש הדבר שרה"מ רוצה בחירות, או שהוא יאמץ את הפתרון הזה בדקה ה־90, יעביר בהצבעה את חוק הגיוס ויגרום למשבר עצום נוסף בעולם החרדי. בכל מקרה, נתניהו לא אומר את מה שהוא באמת חושב ולא חושב את מה שהוא אומר, לפחות בפומבי.
צריך רק להזכיר לנתניהו ולאחרים שבחירות מוקדמות הן בניגוד לרצון הבוחר שהולך למלא את חובתו בקלפי ומבקש לראות ארבע שנות קדנציה. עד היום הבחירות הוקדמו פעמים רבות, בדרך כלל לא מסיבות ענייניות ולפעמים רק מתוך רצון לנצל את חולשת היריב באותה שעה. התוצאות היו לפעמים מביכות בעבור יוזמי ההקדמה, שעברו מכיסאות הממשלה לספסלי האופוזיציה, אף שמצב כזה נראה כיום דמיוני בעליל, גם על פי הסקר שהתפרסם כאן באתר.
בני, עזוב
אילו הייתי בני גנץ הייתי נשאר בבית. לפי סקר המנדטים של 'מקור ראשון', גנץ לא מצליח להשפיע כמעט על המערכת הפוליטית. אם הרמטכ"ל היוצא יקים רשימה עצמאית הוא יזכה בשמונה מנדטים, וזה נחמד, אבל הוא יכסח את רובם ככולם ממפלגת העבודה. במקרה כזה יראה גנץ את גוש הימין עם אורלי לוי־אבקסיס זוכה במספר אדיר של 73 מנדטים.
ואם גנץ יצטרף כמספר שתיים של יאיר לפיד, יש עתיד תקבל 24 מנדטים, גם זה בעיקר על חשבון המחנה הציוני. מפת הגושים לא תשתנה גם כך. אין שום סיכוי למהפך פוליטי במדינה אם יש עתיד והמחנה הציוני לא מקבלים יחד 45 מנדטים לפחות, ובסקרים שלנו הם בקושי חוצים את קו ה־30.
במילים אחרות, גנץ, שב עם עצמך והיכנס למחשבות עמוקות.
