היפוך הקערה הדיפלומטי בכל הנוגע ללבנון מגיע בצמידות לניצחון הצבאי הישראלי, שנולד בזכות תושייה מתוחכמת ועוז רוחם של הלוחמים. מדובר בהישגים שהותירו רושם רב ברחבי העולם, והביאו לתמיכה בנו – הפעם לא כהשתתפות באבל בעקבות הזוועות, אלא כהערכה על ההישג. זה לא קרה רק בארה"ב: מהמזרח הרחוק ועד אירופה, שוב הכירו ביכולת הישראלית שאין שנייה לה להתמודד מול טרור.
נקודת תמיכה נוספת מצד ממשל טראמפ נרשמת בעמידתו האיתנה לצד ישראל במוסדות הבינלאומיים, למשל בהחלטה המחודשת לפרוש ממועצת זכויות האדם המוטה של האו"ם או בביקורת הקשה על סוכנות אונר"א.
בנושא הזה יש לציין גם עניין נוסף: אחת החרבות האימתניות שהתנופפו מעל ראשיהם של מנהיגי ישראל מצד המוסדות הבינלאומיים כבר נשלפה מנדנה, ובינתיים נתקעה באוויר. אימת צו המעצר מבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג גרמה למנהיגות הישראלית לשקול צעדים בכמה תחומים במהלך השנים האחרונות.
אך השנה, לאחר שהתובע הראשי כרים חאן החליט להוציא צווי מעצר נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון לשעבר יואב גלנט, האיום כבר הפך למציאות. המצב הזה הבהיר מי מהמדינות החברות בבית הדין מתכוונת לממש את הצו, ומי הודיעה רשמית שתתעלם. יתרה מזאת, בשבוע שעבר הוחלט בבית הדין לבחון מחדש את סמכותו לדון בצווי המעצר הללו – הישג לישראל שיכול אף להשפיע על האפשרות להוציא צווים נוספים לאזרחי המדינה.
וכך, לאחר הטבח ובמהלך המלחמה הכואבת, הולכות ומוסרות מסכות בינלאומיות, מתבררות אמיתות. השבוע נשאל השר רון דרמר בכנס של JNS מה יהיה מצבנו בעוד שנה. "בעוד 12 חודשים, המלחמה של שבע החזיתות תיגמר וישראל תנצח", קבע דרמר, "נראה הרבה הסכמי שלום. יש הרבה מדינות שרוצות לעשות שלום. אך המפתח לכך הוא ניצחון. הדרך לריאד עוברת ברפיח".
