האם אפשר לכתוב את הדברים שעדיין קורים, מתהווים, כשמדובר באירוע מתגלגל שאחריתו לא ידועה? מצד אחד, כתיבה על דברים צריכה זמן להבשיל ולקבל קצת פרספקטיבה. מצד שני, יש ערך בכתיבה על מאורעות בזמן שהם קורים, לצורכי תיעוד או עיבוד. מאז 7 באוקטובר יצאו אסופות שונות וגם ספרים יחידים, שמתעדים את היום שהיה או המנסים להתמודד עם היום שאחרי. הצורך לתעד את שקרה, לתת לו ממשות ולכתוב את הדברים בעודם טריים, גם אם גולמיים, הוא שהכריע. לצד ספרים אלה יצאו לאחרונה גם מספר ספרים טיפוליים שכתבו אנשי מקצוע על היום הזה ועל הימים שאחריו.
מבין השברים – טראומה, התמודדות ותקווה
/ פסיכה ספרייה פסיכולוגית
הספר מעניק הסתכלות מקיפה על טראומה מעיניהם של 23 מטפלים שטיפלו בספקטרום רחב של אנשים וקהילות שחוו את היום הנורא וכתבו על כך. "הכותבים בספר מגיעים מעולמות שונים וכתוצאה מכך יש המלצות שונות לטיפול בטראומה" אומר בעז שלגי, שערך את הספר לצד שרון זיו־ביימן, שניהם מטפלים. "קורא שלא מגיע מהעולם הזה יכול למעשה לקבל תמונה מכמה זוויות של המעשה הטיפולי". ואכן, הספר מספר על דרכי הטיפול בצורה מקיפה עם דוגמאות והסברים לשיטות השונות, כך שהוא נגיש מאוד גם למי שאינו מטפל אך מתעניין בתחום. "הפרק הראשון מדבר על התנועה בין טראומה אישית לטראומה קולקטיבית. כי במובן מסוים – כולנו כקבוצה עברנו טראומה. הספר מדבר גם על מה זה לחיות בחברה טראומטית".
הנותרים – מפגשים טיפוליים בעקבות שבעה באוקטובר
/ עורכים: מיכל ברנע–אסטרוג ויפתח אלוני / הוצאת אפיק
באסופת הסיפורים חוויות המטופל והמטפל עצמו באים לידי ביטוי. חלק מהמטופלים הם אנשים מהמעגל השלישי של הטראומה הלאומית, חלקם ראשון ושני. כך למשל מטפלת מתעדת את יומן המטופלים מהיום הראשון שחזרה לעבוד, חמישה ימים לאחר המתקפה. בכל אחד מהמפגשים לא רק המטופל נמצא בחדר, אלא גם היא ופחדיה.
לדעת רות קרא־איוונוב קניאל, משוררת וחוקרת מיסטיקה ופסיכואנליזה, שתרמה גם היא קטעים לאסופה, אין דרך אחרת. "המעשה הטיפולי הוא בעיניי מעשה של קידוש השם וחירוף נפש, במיוחד בזמן כזה. יש זולת, המטפל, שמושיט יד ואומר שישב עם המטופל בבור, בגיא צלמוות. ומהצד השני, של המטופל, דרושה גדלות נפש להסכים שמישהו יחווה איתך את הכאב. זה מרחב מקודש. שתי נשמות שורות ביחד הכי נקי שאפשר עם כל מה שאפשר, עם כל מה שלא יקרה ולא ישוב".
כבדו שערי עזה – סיפורם של צוותי הרפואה, הסיעוד וההצלה במתקפת הפתע על ישראל ב–7.10
/ יעל דרזניק / ידיעות ספרים
הספר, שמתאר את היממה של אותה השבת, נותן קול למטפלים של אותו יום שהגיעו לכל הזירות שיכלו ונאלצו להתמודד עם המראות הקשים. הוא פותח צוהר לתחום הרפואה הדחופה בישראל ולעקרונות הטיפול בטראומה גופנית בשטח. פרמדיקים, רופאים, אחיות, עובדים סוציאליים – אלו שנאלצו לתפקד בלי שהם מבינים את גודל האירוע. יעל דרזניק, הסופרת, היא כירורגית ילדים במקצועה, שרצתה לתת מילים קצת אחרות לחוויות של הגורמים הרפואיים באותו היום: "הגעתי לאיזה הבנה שאני מעוניינת לספר סיפור פרוזאי של צוותי הרפואה, ולא מחקרים. מצאתי שילוב שהוא גם וגם. עשיתי עבודת מחקר גדולה וניסיתי למצוא אם יש מישהו שכתב על הרגשות שלו כאיש מקצוע באירועים רבי נפגעים, ולא מצאתי. הפנייה לאנשים כשהאירועים עדיין טריים הייתה לא פשוטה, אבל חשובה. התיאור שונה, הכאב מאוד חשוף".
קו ארוך מחוק – מחשבות על תקווה בימי מלחמה
/ עורכות: מירי רוזובסקי ומוריה דיין קודיש / שתיים
הספר, שאוצר בתוכו סיפורים של מטפלים על מטופלים, מכיל גם מסות של אנשים מתחומים אחרים. בין סיפור מפי מטפלת על סבתא שגרה במלון עם שני נכדיה שהוריהם נרצחו לטקסט על חוויית הייאוש שכתבה אישה ששכלה את בן זוגה, מהבהבת התקווה. מבחינתה של מירי רוזובסקי, אחת מעורכות הספר, זו הייתה הכוונה: "אני חושבת שהיכולת להתבונן על הימים האלה ועל המצב שלנו ועל השאלה מה אנחנו יכולים לעשות במצב הזה – זה תפקיד הספרות היום, של הרוח בכלל. להחזיק את האפשרות של להסתכל על הדברים קצת מלמעלה ולנסות לראות איך מחזיקים את זה ומה עושים עם זה. מבחינתי זו כמעט שפה חדשה".
