באחד הימים החליט מלך סעודיה לבדוק את סבלנות נתיניו, והנחה את המשטרה להציב מחסום בידוק בכביש סואן בריאד. לאחר שאף אזרח סעודי לא התלונן, החליט המלך להגביר את הקושי והנחה לעכב עוד יותר את התנועה ולבדוק תעודות זהות. היעדר התלונות הוביל את המלך להגביר עוד את הקושי ולתת דו"ח לכל נבדק. לאחר שגם על הקושי הזה אף אזרח לא התלונן, הנחה המלך את השוטרים לסטור לכל נבדק. המהלך הזה כבר הוביל סעודי אחד להתפרץ. המלך קרא אליו את המתלונן ושאל אותו מדוע התפרץ. בתגובה ענה הסעודי: "אם כבר החלטת לעולל לנו את כל זה, לפחות תוסיף עוד קצינים שיסטרו לנו כדי שהפקק יתקדם מהר יותר".
את הבדיחה הזו מביאה קארן אליוט האוס בספרה "ערב הסעודית: תולדותיה וסודותיה של הממלכה שמעצבת מחדש את המזרח התיכון", כדי להמחיש את האופי הסעודי ואת הקשר שלו למבנה השלטוני במדינה (עמ' 60-59). האוס, עיתונאית הוול סטריט ג'ורנל וזוכת פרס פוליצר, הוציאה לאור את ספרה באנגלית בשנת 2012; כעת הוא מתפרסם במהדורה עברית. כפי שעולה מכותרת המשנה, הספר עוסק גם ברקע ההיסטורי של התהוות הממלכה הסעודית, אם כי עיקר עניינו הוא חשיפת ה"סודות" של התנהלות החיים האזרחיים בתוך הממלכה.
צריך להודות: העשור שחלף מאז פרסום המהדורה האנגלית, מעלה תהייה לגבי הרלוונטיות של הספר. ככלות הכול, בשנים שחלפו בין שתי המהדורות התחוללו שינויים משמעותיים למדי בערב הסעודית. דוגמה בולטת לכך היא בפרקים העוסקים בשאלת עתידו של בית המלוכה הסעודי (פרק 2 ותחילת פרק 6). המחברת מזכירה את עננת אי הוודאות בנוגע ליום שבו יורש העצר לא יהיה מבניו הישירים של המלך הסעודי המייסד, ואולם זוהי מציאות שכבר מתרחשת בימינו: הדמות הדומיננטית בערב הסעודית היא נכדו של המלך המייסד, מוחמד בן־סלמן, המכהן כיורש העצר של הממלכה ומחזיק בידו עוצמה רבה.
בהקשר הזה בולטת התמורה העמוקה שבן־סלמאן מחולל בממלכה, בייחוד בנושא זכויות הנשים, דוגמת ביטול הגבלת הנהיגה לנשים והצבת נשים סעודיות בעמדות השפעה, כגון האסטרונאוטית הסעודית הראשונה. ממילא, תיאורים רבים לגבי הנשים הסעודיות בפרק 4 (שכותרתו תורגמה בשנינות ל"נשים ומעקשים") נדרשים לעדכון. המחברת מודעת לפער זה, והיא מתייחסת אליו בהקדמה שכתבה למהדורה בעברית. "אם בעבר ערב הסעודית דמתה לסרט אילם, הרי שכיום היא דומה יותר לסרט איימקס בהילוך מהיר", היא כותבת.
ובכל זאת, הבדיחה שבה פתחנו ממחישה את תרומתו של הספר ואת האופן שבו האוס משתמשת בכישוריה העיתונאיים כדי לחשוף את החברה הסעודית מבפנים, להצביע על זרמי עומק ולהנכיח גם קולות פחות שגרתיים. בדיחה נוספת שמביאה המחברת היא זו שסיפר האסטרונאוט הסעודי הראשון למופתי הסעודי, בעניין חובת צום הרמדאן על מי שנמצא במעבורת בחלל (עמ' 179); לצד ההומור, היא מעידה על המתח הדתי מול המודרניזציה. בדרך זו חושפת המחברת סוגיות מורכבות אגב אמירות ואירועים יומיומיים. ברוח זו היא מספרת על טרוריסט שמודה שהתגייס לג'יהאד ונפגש עם אוסמה בן־לאדן משום שחיפש אחר ריגושים (עמ' 252); על ה"שמפניה" הסעודית – מיץ תפוחים מעורב בסודה (עמ' 86); על תופעת ה"תפחיט" – פעלולי נהיגה מסוכנת בלילה במכוניות גנובות (עמ' 150); ועל העיסוק הנשי בדרך הנכונה ללחוץ יד לגבר במסגרת עסקית (עמ' 82, 119).
כשהזר הוא האיכותי
במסגרת המחקר לצורך כתיבת הספר, שנמשך לדבריה חמש שנים, ראיינה האוס שורה ארוכה של דמויות סעודיות – מהשכבות הגבוהות של החברה ועד עניים מרודים. ריאיונות אלו, שהספר מתבסס בעיקר עליהם, שולבו עם מקורות אקדמיים וידיעות מהתקשורת הסעודית והזרה. באמצעות הריאיונות עוסקת המחברת גם בנושאים שהסעודים פחות מדברים עליהם. דוגמאות לזרמי עומק כאלה אפשר לראות בדיון על כוחה הכלכלי של קרן ההשקעות של אוניברסיטת המלך עבדאללה למדע וטכנולוגיה (עמ' 331). ואכן, השנים האחרונות העלו למודעות את השימוש של כלל מדינות המפרץ בהשקעות לצורך השגת "עוצמה רכה", תוך דגש על השקעות במוסדות אקדמיים.
שאלת החינוך האקדמי עולה גם אגב דיונים אחרים. כך למשל, כאשר המחברת מספרת על חברת "זאמל סטיל" הסעודית בבעלות שנים־עשר אחים, עולה שכולם רכשו את השכלתם בארה"ב בשנות השישים. עניין זה ממחיש מתח מובנה הקיים בממלכה, כאשר החינוך הזר נחשב לאיכותי יותר. באופן דומה, מוסדות להשכלה גבוהה ולהכשרה מקצועית מסתמכים על ייבוא אנשי חינוך זרים תוך השקעה מסיבית מצד הממשל (100 מיליארד דולר בשנים 2014-2009). כך נוצר מצב אבסורדי שבמסגרתו במוסד הגבוה ללימודי פלסטיקה בערב הסעודית אין מומחים דוברי ערבית. נוסף על כך, הסעודים שמגיעים לקבל הכשרה במוסדות אלו כלל אינם מעוניינים ללמוד, אלא בעיקר לקבל את מלגת הלימודים שמעניקה המדינה על עצם נוכחותם בכיתה.
השקעה סעודית זו היא חלק ממגמת הסעודיזציה, תהליך שמתרחש בכלל מדינות המפרץ. המוּדעות של מדינות המפרץ לכך שעליהן להלאים את כוח העבודה עקב ההשלכות הכלכליות, החברתיות ואפילו הביטחוניות, הביאו למהלכים שנמשכים גם בימים אלו של קטריזציה, כווייתיזציה ועוד – ללא הועיל. כפי שמשתקף מדבריה של אליוט האוס, תהליך זה הינו מלאכותי ונכפה מלמעלה על האזרחים, שהשינוי אינו נוח להם. המחברת משתמשת בהיפוך משפטו המפורסם של הנשיא קנדי כדי להמחיש את הלך רוחם: "אל תשאל מה אתה יכול לעשות למען המדינה, אלא מה המדינה יכולה לעשות למענך". תהליך זה אינו ייחודי לסעודים: קומיקאי איראני סיפר במופע סטנדאפ על כך שהסתובב בתסכול באיחוד האמירויות בחיפוש אחר אמירתים "אמיתיים". כששאל את העובדים הזרים היכן המקומיים, הם ענו לו שאלה מתחבאים מהחום ויוצאים רק בלילה.
הכלכלה הסעודית עדיין נסמכת על כוח עבודה זר ששולח את הכנסותיו למדינות המוצא. עובדים זרים אלו חיים בתת־תנאים ולעתים שוהים באזור באופן לא חוקי; בריאיון עם יו"ר קבוצת זאמל הוא מעריך את מספר העובדים הלא חוקיים בערב הסעודית בכמיליון איש. עניין זה קשור בבעיה נוספת: ההכנות למשחקי גביע העולם בקטאר בשנת 2022 כללו ניצול מחפיר של עובדים זרים בבניית האצטדיונים, וחששות דומים הושמעו לקראת גביע העולם בשנת 2034 שיארחו הסעודים. הקטארים הכריזו בקול תרועה רמה על רפורמות, אך מדו"חות שפורסמו כשנה לאחר המונדיאל התברר שהן היו בבחינת מס שפתיים בלבד. גם מדבריה של אליוט האוס עולה החשש שכיוון שהשלטונות אינם מחויבים לנורמות של זכויות אדם, העובדים הזרים לא יזכו לתנאי עבודה ראויים.
בין ריאד לטקסס
דוגמה נוספת לחשיפת טפח מדיון אקטואלי ניתן למצוא בשאלת הביקורת בתוך ערב הסעודית כלפי השלטון הלא דמוקרטי. האוס עוסקת בביקורת החברתית שנשמעה בתוך הממלכה על אוזלת היד בטיפול בשיטפונות שפקדו את סעודיה בשנת 2011. בנושא זה ניכר שימושה של האוס במגוון מקורות, כגון קריקטורה סעודית המציגה את סמל המדינה עם מגבים במקום חרבות (עמ' 94).
לצד זאת, האוס אינה היסטוריונית והדבר גורם לאי הבנה של דקויות היסטוריות משמעותיות. דוגמה חשובה מופיעה באחד מהסבריה לאדיקות מערכת החינוך הסעודית. האוס מציגה אל נכון כיצד האחים המוסלמים שנרדפו במצרים אומצו בערב הסעודית בשנות החמישים עקב קנאותם הדתית, אך מוסיפה כי הם "ממשיכים לשלוט במערכת החינוך עד ימינו אנו" (עמ' 191). למעשה, הזרם הדתי השולט בערב הסעודית, כפי שמזכירה האוס פעמים רבות בספר, הוא הזרם הווהאבי, החולק על תפיסת האחים המוסלמים בכמה עקרונות. מחלוקת זו רלוונטית גם לעניין הרתיעה הסעודית מחמאס, תנועת הבת של האחים המוסלמים. זהו ערבוב שאינו אופייני לכלל הספר.
הכללה שגויה נוספת שעושה האוס היא לגבי חוסר עמידותה של ערב הסעודית והסיכוי למהפכה (עמ' 162). בעניין זה היא מצטרפת לכמה מחקרים, שבייחוד לאחר "האביב הערבי" דיברו על קריסתן הקרבה של מדינות המפרץ הערבי, בדגש על ערב הסעודית. המעניין הוא שבהנחה הזו משווה האוס את החברה הסעודית לחברה האמריקנית בדור הבייבי־בום. השוואה זו, שנראית תמוהה על רקע השוני הרב בין המדינות, נובעת מהרקע של האוס. בהקדמתה היא מספרת על ילדותה בעיירה שמרנית בצפון טקסס, ועל קווי הדמיון הרבים שמצאה בין השפעת הדת במקרה שלה לעומת המקרה הסעודי. עניין זה ממחיש את הצורך להכיר את הרקע של הכותב בבחינת כתיבתו.
השוואה זו בין החברה הסעודית לחברה האמריקנית הושמעה גם על ידי נסיכים סעדיים שהשתמשו בכדורגל כאינדיקציה לזרמי עומק בחברה, ועסקו ביכולתו של המשחק הפופולרי לשנות את מגרעות החברה הסעודית (עמ' 172). הענקת חשיבות זו לכדורגל איננה נובעת רק מחשיבותו לאזרחי הממלכה, אלא בהיותו מקום מפלט חברתי. אבחנות אלו משמעותיות בייחוד לקראת האירוח המתקרב של גביע העולם בכדורגל בממלכה.
בשנים האחרונות, על רקע שיח הנורמליזציה, מחלחלת ההבנה בדבר חשיבותה של ערב הסעודית לחיינו. על רקע זה בולט מחסורם של ספרים בעברית המציגים את הממלכה לקורא הישראלי. התרגום שלפנינו מעניק תרומה משמעותית הן לשם קבלת רקע היסטורי בסיסי נחוץ, ובייחוד לשם הבנת זרמי העומק שמעצבים את הממלכה וממילא משפיעים על כלל המזרח התיכון.
ערב הסעודית: תולדותיה וסודותיה של הממלכה שמעצבת מחדש את המזרח התיכון
קארן אליוט האוס. מאנגלית: און דהן | סלע מאיר, 352 עמ'
אריאל אדמוני הוא מומחה לקטר באוניברסיטת בר אילן. מאמרו האחרון אודותיה פורסם בספר "לומר דברי איש ואב: קובץ מאמרים לזכרו של ש"י אדמוני"
