עשור עבר מאז שהבמאי השחור ריאן קוגלר פרץ למיינסטרים ההוליוודי, בהתחלה עם "קריד" ואז עם "הפנתר השחור" והמשכו, ובזכות לא מעט כישרון והמון אג'נדה פוליטית הצליח להפוך לבמאי השחור החזק ביותר כיום בתעשייה (יחד עם ג'ורדן פיל). כעת, בדומה לכריסטופר נולן שעבור הצלחותיו הקופתיות בסרטי באטמן קיבל מהאולפנים חופש פעולה ויצר את "התחלה", הגיע גם זמנו של קוגלר לפרוע את שטר רווחיו בעולם הזיכיונות והוא עושה זאת עם "חוטאים" המקורי, שאותו כתב וביים. העלילה מתרחשת בתחילת שנות ה־30 בדרום ארה"ב הגזעני ונמשכת כיממה אחת. מייקל בי ג'ורדן (הקבוע של קוגלר) מגלם צמד תאומים שחוזרים לעיירת ילדותם לאחר קריירה כמאפיונרים בשיקגו. תוכניתם היא להקים מועדון לילה מקומי ולשם כך עליהם לגייס צוות ולהביא את הקהל. בדרכם לביצוע המשימות אנו נחשפים למגוון הדמויות, הקשרים והשדים מעברם, ואף פוגשים את גיבור העלילה הנוסף – אחיינם, בן המטיף, שניחן בכישרון בלוז נדיר. הכול מתכנס אל ליל הפתיחה הקדחתני, אלא שאז העלילה עושה תפנית בהשראת "משקיעה עד זריחה" של רוברט רודריגז כשקבוצת ערפדים מקיפה את המבנה המבודד ועל הנצורים יהיה לשרוד את הלילה.
איני נמנה עם מעריציו של קוגלר. סרטיו הקודמים היו טובים אך לא מסעירים וגם אם הציגו כישרון רב, לטעמי תהילתו כרוכה בעיקר אחר זהותו הפוליטית. אבל "חוטאים" השאפתני, שמלחים באופן מסקרן דרמה תקופתית רומנטית עם אימה גותית טראשית, היא כבר קפיצה משמעותית בתצוגת יכולותיו, אף שאינו חף מבעיות. עם תקציב מכובד של כ־90 מיליון דולר וחזון אישי מובהק, קוגלר נע בווירטואוזיות בין הז'אנרים תוך שהוא מפתח לאורך הדרך עיסוק במגוון רעיונות על אודות חופש, אי־שוויון ובמיוחד מקומה המיתי של מוזיקת הבלוז בתרבות השחורה והשפעותיה התרבותיות לשנים ודורות קדימה. במשך השעה־פלוס הראשונה המרשימה קוגלר מציג בניית עולם מסחררת, מלאה בדימויים ויזואליים ותנופה קולנועית. הוא מקים לתחייה את הדרום המיוזע והמופקר של תקופת חוקי "ג'ים קרואו" תוך שהוא מזרים לו דופק וחיות שקשה שלא להיסחף לתוכם. אלא שניכר כי גם קוגלר עצמו קצת נסחף עם חומריו ועומס דימוייו עד שהגודש מתחיל לעייף, וכשהוא מעביר הילוך לבסוף לתפנית הערפדית, הסרט מאבד עוד מכוחו בעיקר בשל הטיפול הבנאלי במוצצי הדם.
ברמה התמטית, לעומת זאת, הערפדים נושאים עמם מגוון פרשנויות מעניינות שמעשירות את היצירה – ראשית, הם מייצגים את האדם הלבן ששולט בשחורים ווניזון מעמלם ומתרבותם. אך מעניין יותר הוא האופן שבו הווייתם מעצימה את מיתולוגיית הבלוז – ממש כמו חיי האלמוות, החופשיים מכל תחלואי החברה הגזענית, שהערפדים מציעים בעבור נשמת אפם של קורבנותיהם, כך הבלוז מתואר ככוח מאגי המסוגל לגעת בשערי הגיהינום ובתמורה לנשמתו של האמן יעניק לו את חיי הנצח הטבועים ביצירה. "חוטאים" אינו יצירת המופת שהעולם ציפה לה מקוגלר, אך החזון והביצוע הייחודיים ומלאי התשוקה שלו בוודאי יותירו חותם במסורת השחורה בקולנוע האמריקני. וטיפ חשוב: אל תקומו עם הופעת הכתוביות. הסרט טרם הסתיים.
חוטאים, ארה"ב 2025, בימוי: ריאן קוגלר. 137 ד'
