- בישראל של שנת 2025 אי אפשר לדבר על קץ הדמוקרטיה בלי להעלות חיוך על שפתיו של בן שיחך. הדמוקרטיה הישראלית הוספדה פעמים רבות כל כך על ידי דוברים מכל המחנות, עד שדומה שמטבע הלשון הזה איבד לחלוטין את משמעותו.ועם זאת, הדמוקרטיה הישראלית ששרדה יפה מאוד כבר קרוב ל-77 שנה וממשיכה לחיות ואף לבעוט גם בימים אלו, אינה חסינה. היא בהחלט חשופה לסכנות, ואחת מהן, אולי החמורה ביותר בימים אלו, נשקפת לה מכיוון מעט משונה, הדרישות החוזרות ונשנות, שזוכות ביממה האחרונה מאז הגשת תצהירו של ראש השב"כ רונן בר לעדנה מחודשת, ל"הוצאת" ראש הממשלה נתניהו ל"נבצרות".אכן, לא מדובר בדרישה חדשה. מדי חודשיים-שלושה מוצאים את עצמם שופטי בג"ץ כשעתירה חדשה כזו מונחת על שולחנם, והם נדרשים לדחות אותה. אך מאחר שהקריאות הללו גברו ביממה האחרונה חשוב לומר את הדברים בבהירות ונחרצות: אין דבר כזה. הכרזה על ראש הממשלה כמי ש"נבצר ממנו למלא את תפקידו" מטעמים שאינם קשורים ליכולת התפקוד הרפואית שלו היא למעשה הפיכה שלטונית.
- אכן, חוק יסוד הממשלה טרם תיקונו היה פגום. החוק התייחס למצב שבו "נבצר מראש הממשלה למלא את תפקידו", אך שתק בנוגע לשתי שאלות קריטיות הנוגעות למצב כזה: הראשונ, באיזה מצבים ניתן לקבוע שנבצר מראש ממשלה למלא את תפקידו? והשנייה, מי מוסמך לקבוע קביעה דרמטית כל כך?
שופטי ביהמ"ש העליון. צילום: עמית שבי אלו לא שאלות קלות ערך, משום שהכרזה על נבצרות לא רק מעבירה את ראשות הממשלה לפוליטיקאי אחר ממפלגת השלטון על פי החוק. בתום 101 ימי נבצרות הממשלה נחשבת לכזו שהתפטרה, מהלך שעשוי להוביל בסבירות גבוהה לבחירות. מאז תוקן החוק, ונקבע בו מפורשות שרק טעמים רפואיים, פיזיים או נפשיים, מהווים עילה להכרזה על ראש הממשלה כנבצר. עוד נקבעו בחוק המתוקן הכללים להכרזת נבצרות ומי מוסמך לאשר הכרזה כזו. אך בעקבות עתירות שהוגשו בנושא לבג"ץ נקבע שהתיקון לחוק ייכנס לתוקף רק לאחר הבחירות לכנסת ה-26, כך שנכון להיום עומד בתוקפו הנוסח הפגום של החוק. אך האם משמעות הדבר שליועצת המשפטית לממשלה או לבג"ץ ישנה הסמכות להכריז על ראש הממשלה כ"נבצר" ולמעשה בכך להפיל את הממשלה? התשובה לכך שלילית. הכרזה כזו משמעה הפיכה שלטונית, גם אם הביטוי בו ייעשה שימוש הוא המילה "נבצר" על הטיותיה ונגזרותיה השונות. שום מילה מכובסת לא תשנה את העובדה הפשוטה: אם יקרה דבר כזה, יהיה זה סופה של הדמוקרטיה הישראלית. לא קץ מטאפורי, ולא עוד שימוש קלישאתי באזהרה השחוקה, אלא קץ ממשי, כזה שספק אם ניתן יהיה להשתקם ממנו.
- אין דבר שלא ניתן להתבדח אודותיו, אבל במקרה הזה אפילו עיסוק הומוריסטי באפשרות הזו הוא מסוכן. קל וחומר הנטייה של אנשי שמאל ובכירים בקואליציה להשתעשע ברצינות בקידום האפשרות הזו. אזרחי ישראל לא יתנו לאף אחד, ובטח לא ליועצת המשפטית לממשלה או לבית המשפט העליון, ליטול מהם את הזכות לקבוע את עתידם בקלפי. גם אם הטענות נגד נתניהו כולן נכונות, הדרך היחידה להחליף שלטון במדינה דמוקרטית היא בשיטה הדמוקרטית. העברת הסמכות להחלפת שלטון לידי מי שלא נבחר בידי הציבור, שלא בהוראה מפורשת של חוק שנחקק בידי נבחרי הציבור, היא בגדר הפיכה שלטונית. ממש כמו בטורקיה או ארגנטינה. ואם מערכת הביטחון על זרועותיה השונות תיתן גיבוי להפיכה, אזי תהיה זו הפיכה צבאית, שתצרף את ישראל לרשימה המפוקפקת של מדינות שבהן הצבא הוא השולט במדינה ולא להיפך.
- כל עוד העימותים בין הממשלה ובין מערכות השלטון האחרות נוגעים בסוגיות ספציפיות, הזעם הציבורי על נטילת סמכויות השלטון מידי נבחרי העם מוגבל. אם חס וחלילה נגיע ליום כזה (ויש לקוות ולהתפלל שלעולם לא נגיע) שבו מישהו יחשוב ברצינות על מימוש רעיון הנבצרות, נהיה במקום אחר לגמרי. קשה להעריך במדויק כיצד ייראה היום הזה, אך ניתן להעריך בסבירות גבוהה שמשמעותו תהיה העברת העימות מהחדרים הסגורים והממוזגים ומאולמות בתי המשפט אל הרחובות. וכאשר העימות יגיע לרחובות, ושם יהפוך לממשי, איש לא יוכל לדעת כיצד הוא יסתיים.למעשה, לא רק הנבצרות עצמה היא משחק באש. עצם הדיון הציבורי הכאילו רציני אודותיה מסוכן מאוד. אסור להסכים להמשך המשחק הזה ואסור לנרמל אותו. הדיון הציבורי הכאילו רציני בנושא מסכן את הדמוקרטיה הישראלית ואת המרקם העדין של החברה הישראלית. מי שמעלה רעיונות כאלו צריך להיות מחוץ לגבולות השיח הלגיטימי, בדיוק כפי שאיש (מלבד 2-3 בעלי טורים הזויים ב"הארץ") לא מעלה על דעתו לדון ברצינות בביצוע הפיכה צבאית.
