שמונים שנה אחרי תום מלחמת העולם השנייה, וזיכרון השואה עדיין רלוונטי בשיח הציבורי בישראל ובכל מקום אחר בעולם. ועדיין, כשאנחנו צוללים אל תוך זיכרון השנים הנוראות ההן על אדמת אירופה, הן לרוב צבועות לנו בשחור־לבן, גם בצילומים וגם במחשבות. העובדה שהניצולים הם דור שהולך ופוחת לצד חוסר היכולת להבין את הזוועות הנוראות שנעשו גורמים לנו לשים פילטר על מה שקרה שם, כאילו שאכן הייתה זו פלנטה אחרת.
בהקשר הזה, ההסכת "לך תזכור" של עקיבא נוביק ב"כאן הסכתים" שחוזר השבוע לעונתו הרביעית, עוקף את הבעיה בכך שהוא מטיל זרקור על זיכרון השואה בשנים שלאחר סיום המלחמה. ההתעסקות בזיכרון השואה מצליחה לצבוע גם את שנות השואה בצבעים, לתת נפח למה שקרה שם, ולא רק במחנות ההשמדה. לקראת עליית העונה החדשה, מעניין לחזור לפרקי העונות הקודמות ולשמוע כיצד נוביק מחיה את זיכרון השואה ונותן תוקף לרלוונטיות שלו.
אחד הפרקים הזכורים מהעונה הקודמת הוא הפרק שבו נוביק מנסה להבין דרך ההנצחה של השואה כיצד תוכל לקום הנצחה ל־7 באוקטובר. ההקשר הטעון הזה בין הטבח שעברו תושבי עוטף עזה לבין השואה עובר דרך הריאיון שנוביק מקיים עם שירה שפירא, אמו של ענר שפירא, גיבור ישראל שנפל במיגונית בצומת רעים. דרך תפקידה כסמנכ"לית משרד המורשת וגם כאמו של אחד מחללי המתקפה בשמחת תורה היא משרטטת את התפקיד של אנדרטאות והנצחה בעיצוב הזיכרון שלנו מאירוע טראומתי לשנים קדימה.
ניסיון לתת תוקף לקישור בין אירועים אקטואליים לשואה לא תמיד עושה חסד לאף אחד מהצדדים, וגם כאן לפעמים יש תחושה של חריקה קלה שנוביק טורח להתמודד איתה כבר בפתיחת הפרק, כשהוא מביא את דבריה של פרופ' דינה פורת, ההיסטוריונית הראשית של "יד ושם", שאומרת שם ש"התחושה הכללית היא שהשואה התקרבה אלינו", אבל גם מסייגת את הדברים בקריאה לא להשוות בכלל אירועים אקטואליים לשואה.
הקו הדק הזה שבין השארת זיכרון השואה בשחור־לבן לבין שיוך שלו לדברים נוראיים שמתרחשים בהווה הוא הקו ש"לך תזכור" מנסה לצעוד עליו, לרוב בהצלחה גדולה. הדרך של נוביק והצוות שאיתו היא לתקוף בכל פרק נושא אחר שמרכיב את הזיכרון הקולקטיבי של העם היהודי מהשואה, מהדמות הכי איקונית בעולם של ימי השואה, דרך בדיחות השואה כחלק בלתי נפרד מההתמודדות ואפילו עד לאמת מאחורי חסידי אומות העולם. כך ההסכת לא ממש מתעסק עם הזוועות עצמן, ונותן למאזין את היכולת להתחבר לזיכרון השואה דרך המציאות העכשווית אבל לא בצורה השוואתית. זו עבודה קשה במיוחד בימים אלה, והיא מעניקה צבעים חדשים לימים בשחור־לבן.
פרקים מומלצים
הממזרים
הסרט "ממזרים חסרי כבוד" של טרנטינו אומנם לא נאמן למציאות, אבל סיפורם האמיתי של "הממזרים", שנשבעו לנקום בנאצים, מרתק בפני עצמו.
להכחיש את אנה
אנה פרנק הפכה לאייקון עולמי של זיכרון השואה. כתוצאה מכך, גם מכחישי שואה מטרגטים את זכרה ומנסים לקעקע אותו.
לך תזכור את הפוגרומים
פרק על האירועים המחרידים שהתרחשו במזרח אירופה לפני השואה, ועל ההקשר שלהם ל–7 באוקטובר.
