סטיב ויטקוף, שליחו המיוחד של הנשיא טראמפ, הוא איש אהוב בישראל. הוא כבש את לב כולנו ביחסו החם והאכפתי כלפי משפחות החטופים. החיבוק האישי שהעניק לכל אחת מהתצפיתניות שחזרו מן השבי, היה רגע מרגש במיוחד. וכאשר הבטיח לדניאלה גלבוע ולחברותיה התצפיתניות להגיע לחתונתן, הוא הפך ברגע לאחד משלנו. אבל האם הלב החם של איל הנדל"ן היהודי, חברו הקרוב של הנשיא טראמפ, יוכל להמיס גם את לב הקרח של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין? עוד לפני שוויטקוף החל במשימתו במוסקבה, צצו סימני שאלה באשר לקשריו עם הקטארים. רק לפני שנתיים הצילו אותו הקטארים מעסקת נדל"ן גרועה, כאשר רכשו ממנו את מלון פארק־ליין בניו־יורק בסכום של 623 מיליון דולר. בביקוריו בדוחא מקפיד ויטקוף לשמור על כבודם של בני משפחת המלוכה הקטארית, וטוען כי הם עושים "עבודה נהדרת" כמתווכים בעסקת החטופים.
בחודש האחרון משמש ויטקוף גם כשליחו המיוחד של הנשיא טראמפ למוסקבה, במשא ומתן בין רוסיה לאוקראינה. לפני שנבחר התרברב טראמפ כי יוכל לסיים את המלחמה בין רוסיה לאוקראינה תוך 24 שעות. בינתיים, 24 השעות של טראמפ מזכירות יותר את הפסוק מספר תהילים, "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול".
לפני שבועיים ביקר ויטקוף במוסקבה ונועד ארוכות עם הנשיא פוטין. בעקבות המפגש העניק ויטקוף ריאיון טלוויזיוני לטאקר קרלסון, חביב הימין האמריקני. קרלסון, נזכיר, ערך ריאיון עם הנשיא פוטין ערב הבחירות לנשיאות ארה"ב, ריאיון שנכנס להיסטוריה כאירוע מדיה אורווליאני. בין השאר, פוטין טען בו שאוקראינה היא זו שפתחה במלחמה נגד רוסיה. בכל אופן, בריאיון של ויטקוף עם קרלסון נחשפו יותר משתיים־שלוש אמירות תמוהות מצד ויטקוף, במיוחד בנוגע לכוונותיו הטובות של ולדימיר פוטין. לאחר ששיבח אותו כחכם, אדיב וישיר, אמר ויטקוף כי הוא משוכנע במאת האחוזים שהרוסים אינם מעוניינים להסתער על אירופה. "המחשבה הזו מגוחכת", אמר, "יש לנו את נאט"ו, משהו שלא היה לנו במלחמת העולם השנייה". לך תסביר את זה למדינות הבלטיות, או לפולין וגרמניה, לצורך העניין.
עוד סיפר ויטקוף כי לפני פגישתו עם פוטין הוזהר על ידי אחד ממקורביו כי פוטין היה ונותר סוכן קג"ב. "אני לא חושב שפוטין הוא בחור רע", אמר, והסביר כי "באותם ימים גויסו לקג"ב האנשים הכי חכמים, ופוטין הוא סופר־חכם". אז ייתכן שיש כאן טקטיקה מכוונת של ויטקוף, השוטר הטוב, למרוח את פוטין בדבש מכל כיוון. ככלות הכול, לא מופרך לחשוב שמי שעובד תחת טראמפ משוכנע בעיקרון הידוע שלפיו חנופה מופרזת עדיין לא הרגה איש, ואפילו לפוטין הציני יש נקודה ארכימדית שבה הוא נכנע לדברי החלקות שנאמרים עליו, במיוחד כשהם באים מיהודי פיקח בעל לב חם ומאור פנים כמו סטיב ויטקוף.
אבל החלק היותר מעניין בריאיון הגיע כאשר ויטקוף סיפר שבשלב מסוים המפגש עם פוטין קיבל ממד אישי. פוטין, חשף ויטקוף, סיפר לו כי בעקבות ניסיון ההתנקשות בדונלד טראמפ הוא שם את פעמיו לכנסייה הקרובה כשהוא מלווה בכומר, והתפלל עימו לשלומו של טראמפ. ולא משום שהוא ציפה שטראמפ ייבחר, הדגיש ויטקוף, אלא בגלל "רגשי הידידות כלפיו". באותה פגישה הפתיע פוטין את ויטקוף באומרו כי הזמין פורטרט מצויר של טראמפ מאת אחד האמנים המובילים ברוסיה, וביקש ממנו לקחת אותו לוושינגטון. טראמפ, סיפר ויטקוף, היה נרגש בעליל מהמחווה של פוטין. אכן מחווה ראויה, המוכיחה שפוטין לא איבד את חושיו החדים כסוכן קג"ב, ואף השכיל לייצר מחווה אלגנטית שתקלע לציפור הנפש של טראמפ, או בקיצור לאגו שלו. איך נראה הפורטרט, מי הצייר, ומדוע עד לרגע זה לא זכינו לראות את הדיוקן המסקרן? שאלות מצוינות. כל העסק אפוף מסתורין.
כלי התקשורת ברוסיה עוסקים בנושא בקדחתנות בימים האחרונים. הצייר הרוסי המפורסם ניקאס ספרונוב, הנחשב צייר החצר של הקרמלין, צייר אינספור דיוקנאות של פוטין עצמו, אחד מהם כנפוליאון רכוב על סוס. ספרונוב אמר לתקשורת הרוסית כי אמנים אינם נוהגים להתבטא על מושאי עבודתם. רמז עבה למדי כי הוא האמן שמאחורי היצירה. וכאשר נשאל לגבי ערכו של הציור בחר להשתמש במילה "פרייסלס", בלי לומר אם הכוונה לערכו האמנותי או הכספי.
מחכים להסרת הלוט
בין אם מדובר בצירוף מקרים ובין אם לאו, ההוכחה שפוטין היה חד כתער כאשר הזמין ציור של טראמפ הגיעה השבוע מטראמפ עצמו. בין עיסוק במחירי הביצים בארה"ב, סיפוח גרינלנד והמתקפה על החות'ים, מצא טראמפ את הזמן להתלונן על דיוקנו שתלוי בבניין הקפיטול בדנוור, בירת קולורדו. בפוסט שפרסם ברשת החברתית Truth Social מתח טראמפ ביקורת חריפה על הציור ודרש להסירו. לפני כן תקף את מושל קולורדו וכינה אותו "חלש בטיפול בפשיעה". טראמפ התייחס בעיקר לכנופיית "טרן דה אראגואה", שהוא גירש את אנשיה בטיסה לאל־סלבדור, בניגוד לצו שופט.
"אף אחד לא אוהב תמונה או ציור גרוע של עצמו", התלונן טראמפ. "אבל זה שבקולורדו, בבניין הקפיטול של המדינה, שהוצב על ידי המושל יחד עם כל שאר הנשיאים, עוות בכוונה לרמה שלא ראיתי כמותה בעבר". מה שחרה לו במיוחד הוא העובדה ש"אותה אמנית ציירה גם את הנשיא אובמה, והוא נראה נפלא". המסקנה הבלתי נמנעת של הנשיא היא שהאמנית "איבדה את הכישרון שלה עם השנים".
האמת, בהתבוננות באותו דיוקן של טראמפ המוצב בקולורדו, קשה להבין מה הנשיא לא אהב בו. אולי העובדה שהוא נראה קצת כבד משקל? הוא אכן כזה. לא רק שהפריזורה מחמיאה לו, הוא חסר קמטים כמעט לחלוטין, ומעיניו נשקף מבט נשיאותי מכובד. בקיצור, פורטרט סתמי למדי, או, כמו שהסבירה הציירת, בעוד כמה שנים טראמפ ייכנס להיסטוריה כמו נשיאים אחרים, והפורטרט הזה ישתלב היטב עם שאר הפורטרטים שכבר תלויים על הקיר. ואולי זוהי הנקודה. אם יש משהו שיכול לעקוץ את טראמפ, הרי שהוא הפיכתו לחלק מהטפט. מבחינה זו, הציירת שרה בורדמן, בריטית במוצאה, גילתה סוג של חריפות שאינו נופל מזה של פוטין.
מי שהיטיב לקלוע באבחנה מה עבר לפוטין בראש כשהזמין פורטרט של טראמפ, הוא פיודור לוקיאנוב, מנהל המחקר של פורום ולדאי, מרכז המחקר הרוסי היוקרתי שפוטין מופיע בו בכנס בינלאומי שנתי ועונה לשאלות עיתונאים. לוקיאנוב הסביר השבוע כי טראמפ ופוטין פותחים כעת עידן של דיפלומטיה חדשה, והדיוקן של טראמפ הוא סמל לעידן הזה. לדברי לוקיאנוב, חילופי מתנות בין מנהיגי עולם משמשים באופן מסורתי לחיזוק יחסי האמון ביניהם, ומתנת דיוקן היא מרכיב של מה שמכונה "דיפלומטיה מונרכית", כאשר בכירים מחליפים ביניהם סימני תשומת לב במטרה לייצר קשרים חזקים.
"לפוטין וטראמפ יש דעות דומות", הסביר לוקיאנוב, "מה שתורם לפיתוח היחסים ביניהם. בניגוד לסגנון הפוליטי המערבי, לשני המנהיגים יש דעות ייחודיות משלהם, וטראמפ ביקר לא פעם את המדיניות המערבית על צביעותה. אלמלא הבעיות הפנימיות בארה"ב, הם היו יכולים לשפר את היחסים כבר בקדנציה הראשונה של טראמפ". הוא הדגיש כי בניגוד לג'ו ביידן, שסירב ליצור קשר עם ההנהגה הרוסית לאחר האירועים באוקראינה, טראמפ תומך בעקביות בדיאלוג פעיל עם רוסיה.
מילים נאות, אבל מכל בליל המשפטים הללו, צמד המילים שכדאי לשים לב אליהן הוא "דיפלומטיה מונרכית". האם זה הכיוון המטריד שאליו צועדת לא רק רוסיה אלא גם ארה"ב? ואם רוסיה מתאפיינת זה שנים במשטר של נשיא כול־יכול ואוסף אוליגרכים עושי דברו, אי אפשר להימלט משורת אילי ההייטק והבינה המלאכותית שהתייצבו בשורה הראשונה לטקס ההשבעה של הנשיא טראמפ.
החלק המוזר בכל הדינמיקה המונרכית הזו הוא שעד לרגע זה לא התקיים שום טקס הסרת לוט מעל הפורטרט של טראמפ. ומשום מה דוברת הבית הלבן, קרוליין לוויט, לא נתבקשה עד כה להציג את הדיוקן המסקרן. מה מנע עד כה מהבית הלבן להציג את הפורטרט קבל עם ועולם? מה יש בדיוקן הזה שגרם עד כה לטראמפ להתאפק? עד כדי כך שבמקום הדבר עצמו, הוצפה הרשת באינספור יצירות בינה מלאכותית, אירוניות יותר או פחות, כולל תמונה של טראמפ על רקע חדר גותי, מחזיק בידיו את הפורטרט שלו עצמו במסגרת רוקוקו זהובה.
לכל הסיפור הזה יש גם פאנץ'־ליין, אבל לא מתחום הדיפלומטיה המונרכית, אלא יותר באזור הביטחון הלאומי של ארה"ב. ב־13 במרץ, התאריך שבו נפגש ויטקוף עם פוטין במוסקבה, הוא השתתף בצ'אט קבוצתי של בכירי ממשל טראמפ באפליקציית סיגנל, שהתנהל בו דיון ערני מאוד בתוכניות לתקיפת החות'ים בלילה שבין 15 ל־16 במרץ. סיגנל היא פלטפורמה אזרחית הנחשבת למאובטחת ברמה טובה, אך לא ברמה המתבקשת לצורכי ביטחון לאומי. דוברת הבית הלבן נשאלה עם איזה מכשיר טלפון שהה ויטקוף ברוסיה. לדבריה סופק לו קו תקשורת מאובטח, אך היא נמנעה מלומר אם המכשיר היה עימו בעת ביקורו בקרמלין. כל זה ידוע לנו משום שבאורח משונה ביותר צורף לצ'אט גם העורך הראשי של "האטלנטיק" ג'פרי גולדברג, עיתונאי בעל מוניטין ומשנואי נפשו של דונלד טראמפ (שכתבתו מופיע בהמשך הגיליון). איך קרה האירוע המביך הזה? בוועדת המודיעין של הקונגרס רק מתחילים לבדוק. הבית הלבן ניסה למזער את מבוכת הענק, אבל המבוכה הזו לא הולכת לשום מקום ואין בה שום דבר מונרכי, עם או בלי דיפלומטיה.
