שבוע שעבר הימם דונלד טראמפ, נשיא ארצות הברית של אמריקה, את העולם כולו – כשהציע במילים פשוטות פתרון מחוץ לרצועה ליושביה הערבים של רצועת עזה. הרעיון של טראמפ קוסם לרבים אך גם מעלה ספקות וחששות: האמנם יצליחו לאפשר לרוב ערביי הרצועה לעזוב? כמה זמן זה ייקח? מה יקרה כאשר ארגון הטרור המחזיק ברצועה יתנגד? האם ארצות הברית באמת תשתלט על הרצועה? האם זה טוב לנו לחיות בחסות המעצמה הגדולה בעולם? האם אנחנו בעצם מוותרים על עזה וסביבותיה, נחלת אבותינו? האם ישראל תשכיל לנצל את ההזדמנות של ממשל אמריקאי תומך ישראל?
ואחרי כל השאלות, נראה שהתרחש פה שינוי היסטורי – על במת העולם הוצב רעיון שלא מקבל את ההישארות של ערבי עזה, שותפי-תומכי ארגוני הטרור, על האדמה ממנה יצאו לטבוח בנו. עצם ניצני הרעיון, עצם המחשבה והשיח עליו, הוא ברכה גדולה.
בלוח השנה היהודי אנו מוצאים תאריכים שמציינים אירועים שבאו לידי ביטוי, כמו יציאת מצרים, מתן תורה ולמצער גם חורבן הבית. אבל יש תאריכים שמציינים את רגע ההתחלה של תהליך, כמו עשרה בטבת ("…סמך מלך בבל אל ירושלים בעצם היום הזה", יחזקאל כ"ד, ב') וגם ט"ו בשבט.
מהו ט"ו בשבט? הלכתית, זה בעצם המועד הקובע של שנת המס. מדובר ביום ציון של שנת מעשר הפירות – מה שחנט לפני ט"ו בשבט נחשב לשנה הקודמת, ומה שנחנט לאחר ט"ו בשבט נחשב לשנה הבאה. כיוון שאסור לעשר משנה לחברתה – זו הפרדה בין הפירות של שנה זו לשנה אחרת.
אולם, בחסידות (ראו בני יששכר מאמר חודש תמוז-אב ד' ושבט ב' ועוד) מצאנו שט"ו בשבט הוא למעשה ההתחלה של ההתחלה של השנה החדשה. באופן הבא: יש מחלוקת (ראש השנה י:) בין רבי אליעזר לרבי יהושע, האם העולם נברא ב-א' תשרי או ב-א' ניסן. בשם האר"י מקובל לומר שאין מחלוקת: ניסן הוא ראש השנה של המחשבה, "עלה במחשבה להיברא", ותשרי של המעשה. כיוון שראש השנה הוא יום בריאת האדם, אז ט"ו בשבט וט"ו באב, שהם 45 יום לפני ראש השנה, הם בעצם 40 יום קודם בריאת העולם – שנברא בכ"ה באלול או בכ"ה באדר. אם כן, ה-40 יום קודם יצירת העולם במחשבה הוא ט"ו בשבט. 40 יום לפני היצירה זה כבר הזמן שבו מתחילים להיקבע דברים (כמו שנאמר על יצירת הולד בסוטה ב.).
אז ט"ו בשבט הוא ממש התחלת ההתחלות של השנה. ובאמת, בשלב זה, כשהחורף בעיצומו, עוד אין פירות על העצים. אולי העצים הראשונים מתחילים לפרוח. ייקח עוד הרבה זמן עד שיופיעו הפירות – אבל ההתחלה כבר פה. החנטה מתחילה – הפירות "מעוברין" (על פי הירושלמי), הם בדרך.
וזמן זה, של ההתחלה, הוא בדיוק הזמן לחשוב על המשך השנה. להתחיל לתכנן את מה שיהיה עם הפירות. זה הזמן ליצירה חדשה, להתחדשות. אנחנו בהתחלה של ההתחלה של שנה חדשה. העולם מתחיל מציאות חדשה.
בואו נכיר בחניטה של הרעיונות החדשים שמגיעים לעולם, של השנה החדשה שבפתחנו – נחדש את כוחותינו ונפעל כדי לקבל את הברכה בשתי ידיים.
