בשבועיים האחרונים מתכנסת ועדת החוץ והביטחון של הכנסת בדיונים על חוק הגיוס השנוי במחלוקת. עד כה, הגיעו לוועדה בעניין זה שר הביטחון, מזכיר הממשלה, ראש אכ"א, המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, הממונה על התקציבים באוצר, מפקדים בכירים בצבא ואינספור ארגוני מילואים ובעלי עניין. הדיונים בוועדה מבוססים על חוק הגיוס שעבר בקריאה ראשונה בממשלת בנט-לפיד, ובהשראה של הצהרת העקרונות המנחים של שר הביטחון. בלב העקרונות עומדת הקביעה של שר הביטחון – גיוס של 50 אחוז מהמלש"בים החרדים תוך 7 שנים. הבעיה הגדולה שמתחבאת במתווה הגיוס היא ששר הביטחון אומר גיוס מדורג, אבל הכסף הקואליציוני מבטיח המשך כישלון מהדהד בגיוס חרדים, גם אם נתעלם ממספר המתגייסים החרדים השנה, שנמצא בירידה. הממשלה מצהירה על עקרונות הגיוס, אבל משקיעה מיליארדים במניעתו.
לפני מספר שבועות, אושרה בוועדת הכספים העברה של 456 מיליון שקלים לרשתות החינוך החרדיות – "מעיין החינוך התורני" של ש"ס ו"החינוך העצמאי" של יהדות התורה. שתי הרשתות אחראיות על כ-54 אחוז מתלמידי היסודי החרדיים, אותם אלו שעתידים להתגייס עוד כ-7 שנים. הכספים הועברו מבלי לדרוש לימודי ליב"ה, והם מתווספים לדרישה החרדית לעגן בתקציב 600 מיליון שקל (בשנה) למימון תוכנית "אופק חדש", גם זה, בלי ליב"ה. נוסיף את ההתנהלות הפיננסית של הרשתות שעולה עוד מאות מיליונים בקיצוצי חובות ונקבל הרבה מאוד כסף שפוגע בנו בטווח הקצר והרחוק.
כאן המקום לציין: על פי נתונים של האוצר, לימודי ליב"ה מגבירים את הסיכוי לגיוס ולהשתלבות בשוק התעסוקה. הכספים הקואליציוניים בעצם מבטיחים שלבחורים בעוד 7 שנים לא תהיה תמונת בוגר של אדם חרדי, של ספרא וסייפא, לא תהיה מוטיבציה לגיוס, וסט הערכים שקיבל לא יהיה מותאם לשירות משמעותי.
ראש הממשלה, שר האוצר וההנהגה הפוליטית החרדית משולבים בעימות פוליטי משולש. מחד, ראש הממשלה מעוניין בתקציב, בשבילו הוא צריך את האוצר. מאידך, הבייס של שר האוצר מתנגד בכל תוקף לחוק הגיוס שאותו, מצד שלישי, דורשים החרדים מראש הממשלה. עוד מהצד החרדי – הקולות הנשמעים בחדרי הסיעה של המפלגות החרדיות קוראים להפלת הממשלה עד לקבלת הכספים למעונות (אמור להיות מוכרע בבג"ץ בסוף פברואר) ולרשתות החינוך, גם במחיר של ויתור על חוק גיוס כרגע.
הדרך לצאת מהפלונטר היא למרוח את הדיונים בוועדת החוץ והביטחון, להעביר בשקט את הכספים הקואליציוניים לרשתות החינוך ולהמתין עד יעבור זעם. מעבר הכספים יאפשר לפוליטיקה החרדית תמונת ניצחון, לשר האוצר לעכב את חוק הגיוס ולראש הממשלה להעביר תקציב. ההימנעות מההגעה להכרעה היא שמרבעת את המעגל.
במילים אחרות, התלכדות האירועים לסוף פברואר מובילה לכך שרק גורם אחד נפגע – אנחנו, הציבור המשרת. מריחת חוק הגיוס תמשיך להיות נטל על המילואימניקים והעברת הכספים הקואליציוניים מבטיחה שבעוד 7 שנים אחוז ניכר מהאוכלוסייה לא ירצה להתגייס, לא ירצה להשתלב בתעסוקה ולא ישלם מיסים. 50 אחוזי גיוס לא יהיו פה עד שהחינוך החרדי יעבור שינויים מבניים משמעותיים והכספים יהיו מכוונים למקומות הנכונים – לימודי ליב"ה, מסלולי הסדר חרדיים, הכוונה לתעסוקה ותוכניות דומות.
נו שוין, לפחות לא הכעסנו את הבייס.
