לפני כחודש וחצי פורסמה במדור זה ביקורת שכתבתי על ספר חדש שבשמו הופיעה העיר פתח־תקווה. המשפט הראשון בה היה: "כתושב גאה (לפחות לפרקים) של פתח־תקווה, לא יכולתי שלא לשים לב לחדירתה של העיר האפרורית והמושמצת שלי בתקופה האחרונה לקדמת הספרות הישראלית" ובכן, באופן מפתיע למדי המגמה ממשיכה ואף מתעצמת, עד שעולה חשש קל כי ראש העיר הפעלתן שלנו יפנה בקרוב בקריאה לסופרי וסופרות ישראל להתייחס קצת גם לערים אחרות. לכולן מגיע. עד שזה יקרה, קבלו את "שעוני נוכחות" של יואב אבני.
כן, כמובן רוב העלילה בספר מתרחשת בתל־אביב בסופו של דבר, אבל האירוע המחולל מתרחש לגמרי בפתח־תקווה, ואם להיות מדויקים אז ברחוב הסיבים שבאזור התעשייה השוקק. זה קורה בעתיד הקרוב. בועז גרנד הוא המתכנת הראשי של "ישראיי" – בינה מלאכותית משוכללת, שכחלק משלל יכולותיה היא מנפיקה מדי שבוע חמשיר מסתורי שמתפרסם בתוכנית טלוויזיה עתירת רייטינג, והחמשירים מתבררים לאחר זמן לא רב כסוג של נבואה שמתקיימת. באחת התוכניות גרנד מתארח כנציג החברה שייצרה את "ישראיי", מזלזל בשידור חי ביכולותיה הנבואיות ובתגובה מפוטר מתפקידו. כשהוא משוטט באזור התעשייה של פתח־תקווה, מתגלים לנגד עיניו שלושה טיפוסים שנראים כמו ניצבים בסרט מוזר – גנדרן צרפתי מהמאה ה־19 בשם לוסיאן, רועה צאן תנ"כי מתקוע ששמו יתיר, ושוטרת ישראלית משנות ה־80.
הארבעה יוצאים יחד למסע שנראה בתחילתו – ובשלבים רבים גם בהמשכו – כחסר סיכוי או היגיון, ושמטרתו להבין מי, מה, ובעיקר למה שלושת אלה הוחזרו בזמן. בדרך לפתרון התעלומה הם נקלעים לפרשיות סחיטה ושחיתות מהעבר, אתגרים טכנולוגיים ומוסריים של ההווה (שהוא למעשה העתיד של מי שקורא בספר), קריסת הזוגיות הלא טובה של בועז וניסיונות למצוא שפה משותפת בין זרים מוחלטים בכל היבט אפשרי.
זהו ספרו השביעי של יואב אבני, וגם הנוכחי עוסק כמו קודמיו בגבולות המדע הבדיוני וביכולות להסיק ממנו על החברה שלנו כאן ועכשיו. לא קראתי את כולם, אבל מאלה שכן זהו ללא ספק השלם והמוצלח ביותר (וגם הקודמים היו מוצלחים כשלעצמם). אבני מצליח לשרטט עתיד קרוב יחסית באופן אמין ומעניין, לא גולש לקלישאות אפשריות או לפוליטיקה מיותרת, ומצליח לג'נגל גיבור מרכזי אחד, שלושה גיבורי משנה משמעותיים ועוד לא מעט אחרים שמופיעים פה ושם – באופן שהקורא יודע בכל שלב היכן הוא נמצא ובמי מדובר. אבני שולט בזרם כתיבת העלילה בלי לחסוך מקוראיו את המידע הדרוש לקידומה, וזהו לא דבר של מה בכך.
הספר מהנה מאוד, למי שמוכן לעזוב לרגע את הריאליזם ולתת לאבני לקחת אותו יד ביד לעבר סיפור פנטסטי שמחזיר לישראל העתידית דמויות מתקופת דוד המלך או משפט דרייפוס. הקצוות בסיום נסגרים היטב, ובכל זאת היה חסר לי הסבר מעט יותר ברור על פתרון הקשר בין דמויות שלושת השבים, והקטע שבו שתי בינות מלאכותיות מתכתשות כשבועז מנסה למצוא את דרכו בין שתיהן היה בעיניי פחות אמין, גם בהינתן המסגרת הפנטסטית הברורה של הספר. אבל אלו הערות קטנות לספר משובח, ובינינו, מהן לעומת החיוך המסופק שיעלה על פניי בכל פעם שאעבור מעתה ברחוב הסיבים בעירי הספרותית פתח־תקווה.
