היא איבדה את הוריה ושלושת אחיה בפיגוע טרור נורא בקפה סבארו. אתמול היא ישבה וישבה מחכה לתורה, בערוץ 11, לספר על כאבה וכאב בני משפחתה אלה שנשארו בחיים, מול עסקת השחרור המתבצעת שבה ישוחררו רוצחי יקיריה.
זה היה אחרי שנענתה לתחקירנית אדיבה ונמרצת שביקשה ממנה לצאת ממקום עבודתה ולהגיע בדחיפות לאולפן. ולמרות הניסיון העצוב עם התקשורת המוטה בישראל, היא נענתה. והמתינה מאופרת לתורה לדבר, לספר על הוריה ואחיה שנרצחו. על ההתמודדות מול הבית הריק והמשפחה שנשברה ועל תחושותיה שאין דין ואין דיין ואין ענישה ושבלילה הקודם הבג"ץ זרק את אחיה העורך דין ממדרגות הבג"צ כשביקש בשם ארגון נפגעי הטרור ומשפחות שכולות לקיים דיון ולבקש בשם זכות העמידה של המשפחה ונפגעי העברה- נפגעי הטרור, לשקול מחדש את שחרור הרוצחים או את חלקם, במבחן הסבירות כפי ששופטי הבג"ץ מתערבים כמעט בכל סוגיה ציבורית, בנימוק זה.
היה לה כל התכונות המתאימות להתראיין. מלבד הסיפור האנושי, רקורד של חיילת מצטיינת של יום העצמאות, קוהרנטית ובעלת הופעה נאה. אבל דבר אחד שכחה היא ובני משפחתה וחבריה לשכול. שאצל רוב הערוצים העסקה עם החמאס היא התוצר הכי חשוב, אליה קראו במשך חודשים ואסור להטיל בה ספק או שלילה ולא להציג את הסכנות שבה. ולכן הם קשקשו והתלהבו וכיסו כל רגע של מהלך המסע בעסקת השחרור, מרגע ההצטופפות הפלסטינית בעזה והלאה במשך שעות.
והיא ישבה וישבה ומחכה לתורה. עד שהתחקרינית הנבוכה שהזמינה אותה ניגשה אליה והתנצלה ו'היא יכולה ללכת כי לא יהיה איתה ראיון'. והיא הלכה בבושת פנים והם המשיכו ללהג וללהג.
אפשר להבין את העיתונאים ברשת: זו למעלה משנה שהם הפכו את "עסקת החטופים" לפרויקט חייהם. כפי שעשו בטרם עסקת שליט. נאבקים בכל מחיר כולל ביזוי פוליטיקאים ועיתונאים שסבורים שאסור לסכן את הציבור בשחרור רוצחים ובעסקאות שמעודדות את הטרור-בארץ ובתפוצות. וחיה לא באה בעיניהם "ממקום טוב".
לשיטתם, מאז עסקת ג'יבריל בכל משבר עם האויב, הם רואים גם את הפתרון – במשא ומתן ולעיתים גם בכניעה, שקרויה בפיהם "נסיגה". לדידם אין מושג של הכרעת המלחמה. שיטתם l.i.c . low intensive conflict (מלחמה בעצימות נמוכה). בעצם הם בעד שלום, "שלום עכשיו". עכשיו אמרנו את הכל.
ואת זה חיה סחיווסחורדר לא הבינה. היא באה בטוב בהנחה שיקשיבו לכאבה ולדרישת משפחתה לצדק. בעיניהם היא היא "מקלקלת מסיבות".
