מוסר נוצרי כפול: הוותיקן מתעלם מהמציאות בישראל – ומההיסטוריה

הגינוי האחרון של האפיפיור פרנציסקוס לפעולות ישראל בעזה, במיוחד בנוגע ל"הרג ילדים", עורר תגובות נרחבות. ההצהרה שלו אמנם מהדהדת בקרב רבים שמגנים את ישראל, אבל היא גם מעלה שאלות לגבי מעורבותו ההיסטורית של הוותיקן בזוועות כאלו ואחרות, במיוחד בתקופות הקולוניאליות באפריקה.

עם זאת, דבריו של האפיפיור מתעלמים מההקשר הרחב יותר של הסכסוך, כולל תפקידו של חמאס והאלימות האסלאמיסטית שערערה את היציבות באזור. יתרה מכך, לא ניתן לתמוך בטענה שפעולותיה של ישראל אינן צודקות, שכן ישראל מממשת באופן לגיטימי את זכותה להגנה עצמית.

מסעות הצלב של אפריקה

לכנסייה הקתולית היסטוריה ארוכה ומורכבת, המאופיינת במנהיגות רוחנית אך גם בתקופות של מעורבות ישירה או עקיפה במערכות דיכוי. במהלך עידן הקולוניזציה האירופית באפריקה, הכנסייה עבדה לעתים קרובות יד ביד עם מעצמות קולוניאליות. מיסיונרים, שפעלו בחסות הפצת הנצרות, הקלו לעתים קרובות על השליטה התרבותית והחברתית בעמים ילידים.

דוגמה בולטת אחת היא תפקידה של הכנסייה בתקופת שלטונו של המלך הבלגי לאופולד השני על מדינת קונגו החופשית בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. הניצול האכזרי של בלגיה באוכלוסיית קונגו הביא למותם של כ-10 מיליון איש. בעוד שהכנסייה הקתולית לא ביצעה ישירות את האלימות, מיסיונרים רבים העלימו עין מהזוועות וחלקם אף הצדיקו את הניצול הקולוניאלי כאמצעי לתרבות והמרת האוכלוסייה. תמיכה שבשתיקה זו סייעה להעניק לגיטימציה ולהנציח את אחד המשטרים הקולוניאליים האכזריים ביותר בהיסטוריה.

באופן דומה, ברואנדה, במהלך רצח העם ב-1994, חלק מאנשי הכמורה הקתולית היו שותפים לטבח ההמוני של אוכלוסיית הטוטסי. כנסיות, שהיו אמורות להיות מקדשים, הפכו לאתרי טבח. כמרים ונזירות היו בין אלה שהואשמו בסיוע לרצח העם. בעוד שהוותיקן התנצל מאז על תפקידם של חברי דת בודדים, התקופה מדגישה את הסכנות של התאמה מוסדית עם היררכיות פוליטיות וחברתיות המנציחות את האלימות.

בעוד האפיפיור פרנציסקוס הגדיר את פעולותיה של ישראל כבלתי מוצדקות, חובה לזכור את ההקשר הרחב יותר של תפקידו של חמאס בהנצחת האלימות באזור. עוד הרבה לפני ה-7 באוקטובר, ארגון הטרור שיגר שוב ושוב – במשך שנים – רקטות לעבר אזרחים ישראלים. התקפות אלו לא רק הרגו אזרחים רבים, אלא הן מביאות באופן בלתי נמנע תגובות צבאיות שמעמידות פלסטינים שאינם מחבלים בסיכון, במיוחד כאשר חמאס מטמיע את עצמו בשטחים אזרחיים.

יש להבין את פעולותיה של ישראל בעזה, המתוארות לעתים קרובות על ידי הקהילה הבינלאומית כבלתי מידתיות, כחלק מזכותה הלגיטימית להגנה עצמית. ממשלת ישראל הצהירה בעקביות כי הפעולות הצבאיות שלה נועדו לנטרל את תשתית הטרור של חמאס ולשמור על אזרחי ישראל. האובדן הטרגי של חיי אזרחים – במיוחד ילדים – ברצועת עזה, הוא תוצאה של האסטרטגיה של חמאס להשתמש במגנים אנושיים ולפעול באזורים מאוכלסים בצפיפות. מסגור פעולות הגנה אלה כ"אי צדק", מתעלם מאחריותה העיקרית של כל מדינה: להגן על חיי אזרחיה.

האידיאולוגיה האסלאמית העומדת בבסיס חמאס היא גם, כמובן, גורם משמעותי בסכסוך. האמנה של ארגון הטרור קוראת להשמדת ישראל ודוחה דו-קיום ושלום. עמדה קשוחה זו מותירה מעט מקום למשא ומתן ומנציחה ראיית משחק סכום אפס של הסכסוך, שבה כל ויתור ישראלי נתפס כחולשה שיש לנצל – ולא כצעד לקראת פיוס.

יתרה מכך, האסטרטגיה של חמאס להשתמש במגנים אנושיים והטמעת פעילותו באזורים אזרחיים מסלימה עוד יותר את המשבר ההומניטרי. על ידי הצבת מטרות צבאיות באזורים מאוכלסים בצפיפות, ארגון הטרור מגביר בכוונה את הסיכון לנפגעים אזרחיים במהלך התקפות-נגד ישראליות ומנצל את סבלם של אזרחים כדי להשיג אהדה בינלאומית. טקטיקה זו לא רק מסכנת חיים, היא מעצבת באופן מניפולטיבי תפיסות בינלאומיות ולעתים קרובות מעבירה את האשמה לישראל, למרות שמדובר כמובן בהשלכות הטרגיות של פעולות חמאס.

המוסר הכפול של הוותיקן

הגינוי של הוותיקן לישראל משקף מוסר כפול, במיוחד כאשר הוא מנוגד לשתיקה היחסית שלו בנוגע להפרות אחרות של זכויות אדם. לדוגמה, הכנסייה התמודדה עם האשמות שלא עשתה מספיק כדי לטפל במצוקת הנוצרים במזרח התיכון, שרבים מהם התמודדו עם רדיפות וגירוש ממדינות כמו עיראק וסוריה. באופן דומה, תגובת הוותיקן למשבר ההומניטרי המתמשך בתימן או לדיכוי המערכתי של המוסלמים האויגורים בסין, נתפסה כפושרת ביותר בהשוואה לעמדתו התקיפה והקולנית כלפי עזה.

כדי שהוותיקן ישמור על סמכותו המוסרית, עליו לאמץ גישה מאוזנת יותר לסכסוכים עולמיים, כולל הנושא הישראלי-פלסטיני. זה כרוך לא רק בגינוי נפגעים אזרחיים, אלא גם בהכרה בתפקידם של חמאס וארגוני טרור אחרים בהנצחת האלימות ובשיבוש מאמצי השלום. הדגשת האג'נדה האסלאמיסטית מאחורי פעולות חמאס תספק הבנה מקיפה יותר של האתגרים שעומדים בפני ישראל.

יתרה מכך, על הכנסייה לשאוף לעקביות בטיפול בעוולות גלובליות. גינוי פעולותיהן של מדינות חזקות, בין אם בעזה, בתימן או באזור שינג'יאנג בסין, צריך להיות מונחה על ידי מסגרת אתית עקבית ולא זעם סלקטיבי. רק על ידי יישום העקרונות המוסריים שלו באופן אוניברסלי, הוותיקן יוכל לבנות מחדש אמון ולהציג את עצמו כתומך אמיתי בשלום וצדק.

הביקורת של הוותיקן על פעולות ישראל בעזה מדגישה את האתגר להתמודד עם עוולות עכשוויות תוך התחשבות במורשת של שותפות לזוועות היסטוריות. עם זאת, כל דיון בסכסוך הערבי-ישראלי חייב לקחת בחשבון את חמאס ואת הדינמיקה הרחבה יותר של הטרור האסלאמי באזור. מסגור ההגנה העצמית של ישראל כ"אי-צדק" היא אפיון מוטעה שמתעלם מהטרור וממציאות של לוחמה א-סימטרית.

כדי שהאפיפיור והוותיקן יובילו בצורה אותנטית את המאבק למען הצדק העולמי, עליהם לאמץ פרספקטיבה מאוזנת המתחשבת בכל ממדי הסכסוך. רק כך יכול קולם לשמש קריאה אמינה ומאחדת לשלום ולכבוד האדם.