מבין כל החסמים שעומדים בפני שר האוצר בניסיון להעביר את התקציב, החסם הגדול ביותר הוא כנראה השר לביטחון לאומי. בשבוע שעבר בן־גביר וחבריו לסיעה הצביעו נגד התקציב, הצעד הקרוב ביותר להצבעת אי־אמון בממשלה. בתקופה אחרת הוא היה מפוטר כתוצאה ממהלך כזה; כעת הוא טען שנתניהו חיבק אותו. כך או כך, התקציב עבר גם בלעדיו, אבל הסאגה לא הסתיימה. השבוע בן־גביר לא רק הצביע שוב נגד הצעות התקציב, אלא גם סיכל את תיקון חוק הביטוח הלאומי. התיקון נועד להגדיל את דמי הביטוח הלאומי, חלק מרכזי ממקורות התקציב, בשיעור מצטבר של כ־4.5 מיליארד שקלים. העניין הוא שהתיקון הזה חייב לעבור לפני סוף השנה האזרחית, או שתהיה בעיה להגדיל בדיעבד את דמי הביטוח הלאומי, ובתקציב ייווצר בור כספי שאין באמת מאיפה למלא. בתגובה לצעד של בן־גביר, משרד האוצר מעכב 859 מיליון שקלים להצטיידות המשטרה, שהיו אמורים להיכנס השבוע לתקציב משרדו. בן־גביר מצידו לא מודאג. יגיע בשנה הבאה, זה בסדר.
שאלת השאלות שאיש לא יודע לענות עליה, היא מה רוצה איתמר בן־גביר ומה למען השם הוא מבקש להשיג. כל מי שנמצא בעבר השני של שולחן המשא ומתן, מי שאמור לתת לבן־גביר את מה שהוא רוצה או להגיע איתו לאיזושהי פשרה – לא יודע להשיב על השאלה הטריוויאלית הזו. ההשערות נעות מ"סתם להטריל את המערכת", ועד "להפיל את הממשלה". כאשר בן־גביר הצביע נגד התקציב בשבוע שעבר, הוא טען שהוא עושה זאת משום שהממשלה איננה מקדמת את הדחת היועצת המשפטית לממשלה, ו"סמוטריץ' מתעקש להיות גלגל ההצלה של היועמ"שית". השבוע, כשהצביע שוב נגד התקציב, הוא ייחס זאת ל"החלטתו המופקרת של השר סמוטריץ' לפגוע במשכורות השוטרים ולוחמי הכליאה, החלטה בריונית הפוגעת באנשים המוסרים נפשם למען ביטחון ישראל, והחלטתו הנוספת לקצץ מיליארד שקלים רטרואקטיבית מתקציב 2024, תוך הפרת הסכם חתום בין שר האוצר לשר לביטחון לאומי".
בין היועמ"שית לשכר השוטרים עומדות דרישותיו של בן־גביר לתוספות תקציביות שמשרד האוצר עד כה מסרב לאשר. תקציב 2025 מוגדר כתקציב קיצוצים, ובמסגרתו כל המשרדים חווים קיצוצים חדים, ואזרחי ישראל נדרשים לספוג פגיעה משמעותית בהעלאות מיסים. אך בן־גביר מתעלם מכל זאת ודורש תוספת תקציבית לא קטנה. הוא התחיל מדרישה לתוספת של 10 מיליארד שקלים ועשרת אלפים תקנים לשוטרים, עכשיו הדרישה עומדת על כ־5־6 מיליארד שקלים וכמה אלפי תקנים נוספים. כאשר תקציב המשרד לביטחון לאומי כולו עומד על כ־25 מיליארד שקלים, זוהי תוספת אדירה, בוודאי כאשר בכל שאר המשרדים מקצצים תקציבים, לא מוסיפים.
מלכתחילה זו הייתה דרישה שאין לה תוחלת, אבל זאת השיטה של בן־גביר. הוא דורש תוספות תקציביות גבוהות ובלתי סבירות, ואז מגיע לפשרה שהיא גבוהה בהרבה ממה שבמשרד האוצר התכוונו לתת. אחר כך הוא גם יכול לטעון שהוא נכשל ביעדיו כשר משום שלא קיבל את התקציבים שביקש, והדיפ־סטייט חתר נגדו.
רוח המפקד
בן־גביר לא מנהל משא ומתן כמו שרים אחרים. הוא לא פוגש את הגורמים המקצועיים במשרד האוצר, וכל השיח מתנהל ברמה הפוליטית, בין היועצים הפוליטיים. כשהוא לא מקבל את מה שהוא רוצה הוא שובר את כל הכלים, ומראש "מה שהוא רוצה" הוא עמום, לא ברור, משתנה תדיר ונתון לעדכון על פי כותרות היום. בן־גביר לא מתעניין בנושאים כמו סדרי עדיפויות, צרכים לאומיים אחרים, אילוצי תקציב או קיצוצים הכרחיים בגלל המלחמה. הוא חותר ליעדיו תוך שהוא עוצם את עיניו ממה שקורה מימינו ומשמאלו, מסרב להדק את החגורה או להכיר במציאות של עוגה תקציבית שיש לה מגבלות. במשרד האוצר מתנגדים ומתנגדים, אבל בסוף בן־גביר מקבל את מה שהוא רוצה, בדרך כלל בהנחיה ישירה מראש הממשלה.
כך קיבל בן־גביר תוספת חריגה מאוד של 9 מיליארד שקלים בתקציב הקודם, לשנים 2023־2024, שכדי לממן אותה היה צורך בקיצוץ רוחבי לכל שאר משרדי הממשלה ברגע האחרון לפני אישור התקציב. בעקבות המלחמה והצורך הביטחוני לתגבר את המשטרה הוא דרש וקיבל תקציב נוסף של 1.8 מיליארד שקלים ב־2023, ושל 2.3 מיליארד בתקציב המעודכן ל־2024. עכשיו הוא דורש 5־6 מיליארד שקלים נוספים בטענה שהכול מתייקר כתוצאה מהחלטות הממשלה עצמה, וכי הכספים הנוספים נדרשים רק כדי לשמר את הקיים. ההוצאות על תחנות משטרה, כמו דמי שימוש וארנונה, מתייקרות; כך גם ציוד, מכרזים ורכש הנדרשים למשטרה, שהתייקרו כמו שאר הדברים במדינה. במשרד לביטחון לאומי טוענים שהם הגדילו מאוד את כוח האדם בשנתיים האחרונות, אבל התקציבים שקיבלו ממשרד האוצר היו חד־פעמיים, ועכשיו אין תקציב לשוטרים הנוספים. בפועל, חלק מהתקציבים שניתנו לטובת התקנים החדשים הם חד־פעמיים מטבעם, כמו תקציבים לרכב, נשק וכל המעטפת של שוטר חדש, ואילו תקציבי השכר ניתנו בבסיס התקציב וממשיכים לשנים הבאות.
אחד הנושאים העיקריים הנתונים במחלוקת בין בן־גביר למשרד האוצר, הוא תקני כוח אדם נוספים למשטרת ישראל. בתקציב הקודם דרש בן־גביר 6,000 תקנים נוספים, אבל לאחר משא ומתן קיבל 3,200 תקנים חדשים למשטרה. לאחר מאמצי גיוס אדירים ומוצלחים של משטרת ישראל בשנתיים האחרונות, הרבה מעבר למה שבמשרד האוצר חשבו שאפשרי, כוח האדם במשטרה הוגדל בכ־5,500 שוטרים בשנתיים. בן־גביר הצליח למלא את כל התקנים הבלתי מאוישים שהיו קיימים במשטרה, ועוד כאלפיים תקנים חדשים. ובכל זאת, מתוך התוספת שבן־גביר כבר קיבל, נותרו עוד כ־1,000 תקנים שטרם אוישו. בהתחשב בכך שבכל שנה מתפנים באופן טבעי מאות תקנים בגלל עזיבה ופרישה מהמשטרה, הרי שלרשותו של בן־גביר עומדים כ־2,000 תקנים לא מאוישים לשנה הקרובה, וגם אותם הוא כנראה יתקשה למלא.
בכלל לא ברור שהבעיה העיקרית של המשטרה היא תקציבים, או שהתקציבים המוגדלים בתקופת בן־גביר הביאו לשיפור בהישגיה
מעל כל אלה מרחפת שאלה מרכזית אחת: בן־גביר דורש תוספות תקציביות גדולות, אבל לפחות בעיני שר האוצר, לפני שהוא מגיע עם דרישות חדשות, השר לביטחון לאומי צריך להביא קבלות על התוספות הקודמות שקיבל. בכלל לא ברור שהבעיה העיקרית של המשטרה היא תקציבים, או שהתקציבים המוגדלים בתקופת בן־גביר הביאו לשיפור בהישגיה. ככל שזה נוגע לנתוני פשיעה, בן־גביר מתקשה להראות שיפור בתקופתו. שיעורי מעשי הרצח, והפשיעה במגזר הערבי בכלל, עלו דרמטית בשנתיים האחרונות. גם עבירות מתחום הסדר הציבורי (כמו איומים, קטטות, שוחד ותקיפת שוטר) עלו בתקופתו, וכן עבירות רכוש (גניבה, הצתה ושוד). בחלק מנתוני הפשע נרשמה ירידה בזמן המלחמה, כשהמשטרה הייתה בכוננות שיא, ובחלקם נראתה התמתנות מסוימת ב־2024. ואולם בסקר הביטחון האישי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שבו מדווחים אנשים על תחושת ביטחון אישי, אחוז המדווחים על פגיעה בביטחונם עלתה, בעוד שיעור הדיווח על פשיעה דווקא ירד. כשאנשים מרגישים שהם נפגעים יותר אבל מדווחים למשטרה פחות, הדבר מעיד על ירידה באמון הציבורי במשטרה.
כל הנתונים הללו מקשים להוכיח שבן־גביר עושה את עבודתו נאמנה כמי שאחראי לביטחון הפנים של מדינת ישראל. אבל למען ההגינות, לא פשוט גם לטעון בוודאות שההידרדרות נובעת מהתנהלותו. נתוני פשיעה קשורים לרוב למגמות ארוכות טווח, תוצאות של תהליכים רחוקים, וקשה לתקן אותם מהיום למחר. מה שבטוח הוא שמשטרת ישראל יודעת להתיישר לפי הקווים המנחים של השר המופקד עליה, ובסופו של יום, הסוגיות הללו אינן מטרידות במיוחד את בן־גביר. בממשלה הקודמת ניתן מיקוד גבוה לצמצום פשיעה במגזר הערבי, והשר בר־לב והמנכ"ל שלו תומר לוטן אכן הצליחו להציג הצלחות בהקשר הזה. תחומי העניין של בן־גביר שונים לחלוטין. הוא מיקד את פעילות משרדו מול איומי חוץ, כמו פשיעה לאומנית ותרחיש מסוג "שומר חומות 2" בערים המעורבות. עוד לפני המלחמה הוא פעל להקים את "המשמר הלאומי", לחזק את המשטרה מפני איומים לאומניים ולהקל על נשיאת כלי נשק אישיים. אחרי 7 באוקטובר הוא פעל לחיזוק וחימוש כיתות הכוננות בכל הארץ, ולציוד תחנות המשטרה בכלי נשק ארוכים, מאגים ורכבים משוריינים.
במילים אחרות, זה בדיוק ההבדל בין "משרד לביטחון פנים" ובין "משרד לביטחון לאומי". אפשר להתווכח על האג'נדה של בן־גביר, אבל הוא בהחלט הוביל אג'נדה. אם אירועים כמו 7 באוקטובר או שומר החומות יקרו שנית, משטרת ישראל תהיה ערוכה בזכותו הרבה יותר טוב. אלא שאיומים אינם נוטים לחזור על עצמם באותו אופן בדיוק, וגם האיומים האלה חוסים יותר תחת המנדט של צה"ל ומערכת הביטחון, והם פחות התפקיד של משטרת ישראל. ובסופו של דבר, אם המשטרה מתמקדת בנושאים של ביטחון לאומי, היא בהכרח פחות עוסקת בפשיעה ובתפקידי שיטור קלאסיים, כמו לאתר רכבים גנובים או ללכוד את מי שפרץ לך לבית וגנב את התכשיטים של סבתא.
שיא חדש של ציניות
גם טענתו של בן־גביר כי סמוטריץ' החליט "לפגוע במשכורות השוטרים ולוחמי הכליאה", היא כולה סערה שבן־גביר יצר במו ידיו, רק כדי שיוכל להאשים בה את משרד האוצר. בשבוע שעבר נשלחה איגרת לכל השוטרים ולוחמי הכליאה בישראל, ובה בישרו באופן חגיגי השר לביטחון לאומי, מפכ"ל המשטרה ונציב השב"ס, על תוספת שכר לכל השוטרים ולוחמי הכליאה בישראל בגין העלאת רמת הפעילות, שתינתן להם כבר במשכורת דצמבר. התוספת הזאת שוות־ערך לאלפי שקלים לכל עובד, ולכ־200 מיליון שקלים בשנה מקופת המדינה. במשרד האוצר נדהמו לשמוע על כך, כיוון שהתוספת הזאת לא אושרה מול שום גורם, לא נערך עליה שום דיון, והיא נעשתה בלי כל סמכות.
קשה להסביר עד כמה זה משהו שפשוט לא עושים. לתוספות שכר יש פרוטוקול: קיום משא ומתן, מציאת מקורות תקציביים, עדכון מערכות, אישורים של מאה גורמים שונים. בן־גביר פשוט ביצע את השינוי בלי לשאול אף אחד, ואז הודיע על כך באיגרת רשמית לכל השוטרים והסוהרים במדינת ישראל. הדבר דומה לכך ששר הביטחון יחליט להוציא על דעת עצמו פקודת רכש של מטוס אף־16, ואז פשוט יכניס את החשבונית למערכת, בלי לשאול איש. בן־גביר החליט כנראה שאין לו מה להפסיד: או שהוא יקבע עובדות בשטח, ייצר תוספת שכר יש מאין לכל משטרת ישראל, ויֵצא גיבור מול השוטרים, או שהוא ייבלם כצפוי על ידי משרד האוצר, ואז יוכל להאשים את השר סמוטריץ' ואת בכירי משרדו ולצייר אותם כ"רעים" שלוקחים כסף מהשוטרים ולוחמי הכליאה המסורים.
להמציא תוספת שכר ממוחך הקודח ואז לטעון ל"פגיעה בשכר השוטרים", זה שיא חדש של ציניות, כזה שמשחק לשוטרים בראש בשביל ספין פוליטי. ברור שאחרי שמודיעים לאנשים על תוספת שכר ואז מודיעים שבעצם אין, אנשים מרגישים שלקחו מהם משהו, גם אם הוא מעולם לא היה שלהם. בן־גביר יצר בקרב השוטרים תחושות תסכול ומרמור ופגע במורל הארגוני, רק בשביל משחק פוליטי, כדי שיוכל לטעון שהוא נלחם בשביל השוטרים ואילו סמוטריץ' פועל נגדם.
ואולם מתברר שעכשיו כולם מכשירים בדיעבד את הדרך הבן־גבירית לעשות דברים: להטריל את המערכת, ואז לסחוט ממנה הישגים. כל הגורמים הרלוונטיים במשרד האוצר יוצאים כעת מגדרם כדי להסביר שהם בעצם רוצים מאוד לתת תוספות לשוטרים. שר האוצר שולח הודעות על תוספות שכר ללוחמי הימ"מ, והממונה על השכר במשרד האוצר והחשב הכללי עולים לרגל אל בן־גביר ומבקשים ממנו לנהל משא ומתן על התוספות שהוא מבקש להעניק לשוטרים, ושעד ההודעה שלו הם בכלל לא שקלו לתת. הרי השוטרים דרשו את התוספת הזו כבר בתחילת השנה, והם קיבלו כבר מענקים מיוחדים נוכח הפעילות המוגברת של תקופת המלחמה, כחלק מאותו משא ומתן ובמענה לדרישתם. גם כשזה יגיע לתקציב, בן־גביר יחכה לרגע האחרון, ינצל את המיצוב שלו בממשלה ויבוא עם הדרישות שלו. מניסיון העבר, הוא גם יקבל אותן.
יהיו אשר יהיו סיבותיו להתנגד לתקציב, נראה שבן־גביר נמצא כרגע במקום שהכי נוח לו להיות בו: אופוזיציה בתוך הקואליציה. חוקי התקציב עוברים למרות שהוא מצביע נגדם, הקואליציה ממשיכה לתפקד, הכותרות ממשיכות להזכיר אותו בלי הפסקה, והוא מצליח למקם את עצמו נגד כולם ועדיין להישאר חלק מהחבילה, נעוץ עמוק בתוך השלטון.
